ולדימיר ימליאנוביץ' מקסימוב (ברוסית: Влади́мир Емелья́нович Макси́мов; ‏27 בנובמבר 1930- 26 במרץ 1995) היה משורר, מחזאי, עורך וסופר רוסי, יצירותיו תורגמו לעברית ולשפות נוספות.
מקסימוב התחנך במוסדות-ילדים. הוא עבד במקומות שונים בכל רחבי ברית-המועצות, עסק במלאכות כחציבה, טייחות וכדומה, ועד ירכתי הצפון הגיע. את השכלתו השלים בכוחות עצמו שלא במסגרת פורמלית. ב-1952 השתקע בקובאן והתמסר לכתיבה. קובץ-שיריו הראשון יצא לאור בשנת 1956. בשנת 1961 נתפרסם סיפורו הראשון בכתב-עת ספרותי בעריכת ק. פאוסטובסקי, וב-1964 פירסם מחזה מפרי עטו. סיפורו "חיי אדם" (1962) הומחז והועלה בתיאטרון המוסקבאי על שם פושקין ב-1965. מאז פירסם מדי שנה, בעיקר בכתב-העת "אוקטיבאר", סיפורים ומחזות, אבל בשנת 1967 נעלם לפתע שמו מרשימת המשתתפים. ב-1971 יצא לאור בהוצאת "פוסיב" בגרמניה ספרו "שבעת ימי הבריאה", לאחר שנפוץ קודם בתוך רוסיה ב"סאמאיזדאט", ומיד זכה לפופולריות רבה. ב-1973 גורש מקסימוב מאיגוד הסופרים הסובייטים ויצירותיו הוחרמו בברית-המועצות. ב-1974 הותר לו לצאת למשך שנה לצרפת, שם הוא ממשיך במאבקו למען חופש הביטוי לאינטלקטואלים הרוסים. בסוף אותה שנה התחיל לערוך את הרבעון "קונטיננט" – כתב-עת לענייני-ספרות, שמשתתפים בו אינטלקטואלים רוסים ומזרח-אירופאים. ספריו קאראנטין (1975) ופרידה משום מקום (1979) הופיעו ב"ספריה לעם".