רק 3 ביקורות? עוול לקהילת סימניה יותר מאשר לספר...

למרות שזה קשה להאמין, סופרים ויוצרים הם גם בני אדם. ולכן, באופן טבעי, גם לסופרים מוכשרים מאד יש את הספרים הטובים יותר והטובים פחות, יש את העליות ויש את הנפילות. ברגע שהצלחתי לחוות את השיאים של היוצר וגם את קניינו ההמוני יותר, אני מרגיש שהכרתי אותו. עם זאת, במקרים נדירים, לא משנה כמה אחפש ואנבור וארפרף, אמצא רק שיאים. אם זה עגנון, אם זה קפקפא -

וינסטון צ'רצ'יל חזה שההיסטוריה תזכור אותו לטובה מכיוון שהוא זה שיכתוב אותה. באותה מידה דוד המלך היה יכול להיות סמוך ובטוח שהתנ"ך יזכור אותו לטובה, מכיוון שכותביו ועורכיו יהיו נאמנים לממלכת יהודה ולבית דוד בפרט (היום היו מכנים אותם שופרות או דוידיסטים)

בסיפור אוריה החתי, הידוע גם ככבשת הרש, שומעים כמעט רק על דוד. רק הוא פעיל. דוד צופה מהגג (מציץ בלשון ימינו) בבת שבע מתרחצת, דוד שולח להביא אותה

מעל שנתיים וחצי...לעזאזל. לא הצלחתי לצאת מהקיבעון, לשבור את המעטה ששאב אותי אליו ומנע ממני לקרוא. היו הסכתים, היו רשימות מוזיקה, תכניות טלויזיה, כתבות עיתון, מאמרים אבל ספר חי ושלם? יותר מידי זמן לקח לי לחזור לחיים ובסוף הצלחתי, בחרתי בספר לא קל ואפילו מאתגר אבל צלחתי את האתגר ואפילו נהניתי.
אורי כהנא לא הלך בשדות; אורי יפה הבלורית והטוהר, הבן הבכור של הקיבוץ 'גת העמקים', הילד בו תלו תקוות האבות ה

אני אתחיל בכמה מילים על סדרות והשלמות. לפני חודשיים כתבתי כאן סקירה על הספר "הינומת הכלה" אותו מצאתי בספריית הרחוב, וכך פתחתי אותה "לקרוא ספר שני בתוך טרילוגיה, בלי שני הכרכים האחרים בהישג יד, זה אחד הדברים המתסכלים שיכולים להיות. מראש יודעים שנכנסים לאמצע הסיפור, בלי לדעת מה היתה ההתחלה, ובלי לדעת מה קורה בסוף." בתגובה גלית ואהוד בן פורת מחו נמרצות על הגישה הזאת שלי. גלית אמרה שהבית שלה מלא בחלקי

כשהייתי נער קראתי ואהבתי ספרים של <mark>משה שמיר</mark>. היו אלה בעיקר ספרים שיכולתי בקלות להזדהות איתם. אלו שעלילתם התרחשה כאן בארץ ישראל של עשרות השנים האחרונות. ודי אם אזכיר את "פרקי אליק" או את "הוא הלך בשדות" ואחרים. הוא היה אז אחד מהסופרים הישראלים החדשים הנחשבים ביותר. במשך השנים הלכה קרנו וירדה, לדעתי בגלל המהפך הפוליטי החד שעבר עליו הישר מתנועת "השומר הצעיר" בקצה השמאל הציוני, אל תנועת "התחיה" בקצה-ק

האם הייתה הצצה תמימה, או קנוניה מתוחכמת?

הפרשה החלה מהצצה תמימה לכאורה של דויד, לאישה רוחצת בגג, בת שבע, אשת אוריה החיתי, מפקד נערץ בצבאו, בעת ששהה במערכה קשה.

מספר עובדות בפרשה:

תאוותו של דויד שלא ידעה שובע וגבולות, גרמה לו לרמוס ערכי, נאמנות ורעות, ולפגוע באידיאלים המבטאים את טובת הכלל, ניקיון כפיים, ואינטרסים מדיניים וביטחוניים האומרים היו לעמוד בראש מעייניו, ובכך הוא גילם עקרון עקום,

לקרוא ספר שני בתוך טרילוגיה, בלי שני הכרכים האחרים בהישג יד, זה אחד הדברים המתסכלים שיכולים להיות. מראש יודעים שנכנסים לאמצע הסיפור, בלי לדעת מה היתה ההתחלה, ובלי לדעת מה קורה בסוף. כך יצא, שמצאתי ספר, בספרית רחוב - אלא מה? לקחתי אותו ובבית גיליתי שהוא שני בטרילוגיה. בספרייה הממוסדת היו ספרים אחרים של <mark>משה שמיר</mark>, אבל לא את אלה שישלימו לי את הקריאה. ומכאן לקחתי אתגר לקרוא את הספר הזה בכל זאת, בצורה ה

עברתי לידה עשרות פעמיים ולא הבחנתי בה.עד שקראתי כתבה על אחד מגבורי הלח"י שהלך לעולמו לא מזמן ואז נזכרתי על מודעה בתחנת האוטובוס על אזכרה לאברהם שטרן מפקד הראשון של הלח"י.כדי להרגיש יותר טוב לקחתי מהספרייה את הספר "יאיר" של <mark>משה שמיר</mark>,הפורש את חייו של מנהיג הלח"י (יאיר - השם המחתרתי שלו).
הספר גולל את סיפור חייו - מההתחלה בה נאלץ לגור הרחק ממשפחתו בזמן המהפכה כנגד הצאר ברוסייה.עלייתו לארץ והצטרפותו

אני קצת נבוך מהעובדה שאני צריך לפתוח איתה את דבריי על הספר הבא: אני לא זוכר איזה עניין היה לי לקרוא את הספר הזה של <mark>משה שמיר</mark>, כשאפילו את ה-ספר שלו "הוא הלך בשדות" לא קראתי. מה שכן זכור לי הוא שבבגרות שגיליתי בין פירסום ספר השירים הראשון שלי לבין השני הגעתי למסקנה, ככל הנראה מסידרת מפגשים עם יעקב בסר ז"ל (בבית רוטשילד בחיפה) שיוצר צריך לחשוף את החיבור שלו ליוצרים אחרים בין אם הם בני תקופתו ובין אם ל