ראשית עלי לספר את סיפור הכרותי עם סדרת ספריה של פרד וארגס
יום אחד כשהגעתי לביקור תמים בבית משפחתי המאומצת התנפלו עלי שתי עלמות נחושות בדעתן וחכמות עד מאוד, ודרשו שאקרא את ספריה של פרד וארגס, תכף ומיד!
בלי תרוצים!
ואני ילדה טובה וצייתנית שכמוני לא יכולה להתנגד לקריאה כשנמצאות מולי שתי בנות מחייכות המכירות בחולשותי ומנצלות אותן למטרתם הנלוזה, כלומר לנטוש את הערמה המונחת ליד מטתי, לנטוש את ספר הסיפריה שהבטחתי להחזיר השבוע לנטוש את כל עיסוקי ולצלול לעולמו המרחף של השוטר המוזר ביותר שהכרתי, ז'אן בטיסט אדמסברג.

וכוון שאחת משתי העלמות קנתה לעצמה את הסידרה כולה נשאתי את הספרים איתי והתחלתי לקרא. מהר מאוד נשבתי בקיסמו של אדמסברג, בדרכו האינטואיטיבית לפתרון תעלומות, ובצוות השוטרים עליהם הוא מפקד.. פחות או יותר.
כל אחד ואחת מהם מיוחד ושונה ומעניין והם מהווים יחידה מתפקדת להפתעתם של הממונים על אדמסבג.
כל אחד מהספרים מתחיל בתקרית שולית שבתחילה אף אחד לא מתיחס אליה כאל מצב המוביל לאסון. פרט לאדמסברג.
דרכו לחקור מפותלת ומובילה לעיתים למקומות בלתי צפויים ומעשיו לא ברורים עד ההסבר המתבקש בתום החקירה.
בחרתי שלא לכתוב על ספר אחד מתוכם כי קיסמם של כל החמישה מונע ממני להתמקד באחד בלבד. לא מדובר מבחינתי על מתח ופתרון תעלמות, אלא על הכתיבה.
אנשי הספר, כולם כאחד שובי לב והם מתוארים בדרך כה מוצלחת שהטובים והרעים נדמים אמיתיים. ומכולם אהבתי את אדמסברג ובנו.

הספרים, אגב, נשארו לגור בביתי. ואני קוראת מדי פעם קטעים נבחרים נהנת ומחייכת ומודה לבעלת הספרים החוקית שהסכימה להשאירם אצלי.
Хвала (חְוַלָה) - פרושה תודה בסרבית.

בואו נספר קצת על למה אנחנו קוראים ספרי מתח. להפוגה, לריענון, לבריחה מהאקטוליה שלפעמים דוקרת מדי. קוראים לזה אסקפיזם. עם זאת, לי אישית יש גבולות ויש מתח או תיאור זוועות שמוגזם לי.

ספוילר1: בספר הזה לקחו גופה וביתרו אותה למאות חתיכות קטנות, אותם פיזרו ברחבי הבית ועל השטיח. האם זה היה מוגזם עבורי? זוועתי מדי? ובכן לא. אני חושבת שאחר הטבח בקיבוצי הנגב המערבי ובפסטיבל נובה, מאוד קשה לזעזע אותי. מהצד השני זה גם לא נותן את הבריחה שציפיתי לה.

את הספר לקחנו מהספרייה בעצתו של יובל. הוא אמר שאצל פרד ורגאס (זה "היא") העלילה פחות משמעותית והעיקר הוא איפיון הדמויות. מאוחר יותר נזכרתי שכבר קראתי ספר של ורגאס שהיה התשיעי או העשירי בסדרה (יש כאן מחלוקת) ולא התלהבתי. בסקירה כאן אני אשלב גם דברים שכתבתי על "קר כקרח".

מצטטת את עצמי: "אז אנחנו בצרפת, כלומר בפריז, במחלקה לחקירת פשעים מיוחדים בראשותו של אדמסברג. כאן זה לא בלש יחיד, כפי שאפשר אולי לחשוב, אלא כל המחלקה. אדמסברג מכונה על הכריכה "מבריק ואקסצנטרי" אבל זה אולי הודות לספרים הקודמים בסדרה. בספר הזה לא ראיתי אקסצנטריות, אם כי אולי קצת חוסר צייתנות וקצת רצון לנסוע רחוק בלי שתהיה סיבה אישית מעבר לאינטואיציה. יש כאן רב פקד לא מאוד צייתן שכן אוהב משום מה לצייר. המחלקה כולה היא קצת מבולגנת ותמהונית, אם כי גם מזה יש לי רק צלליות של התרשמויות כי הגעתי באמצע המסיבה. כך שמה שנותר זה שוטר עם זיכרון מעולה ותחומי עניין מוזרים, שוטר עם שיער דו צבעי, שוטר שישן במחזורים של שלוש שעות (ונותנים לו) שוטרת גבוהה וגדולה, חתול בשם כדורי שמרשה להם לסחוב אותו לקומה השניה כדי שיוכל לאכול, ועוד. נראה לי הבנתם את הקטע."

בספר הזה ישנה גם שוטרת רזה ומורעבת ששומרת מחסני מזון קטנים בכל מקום אפשרי, ומסתבר שטוב שכך.
העלילה מתחילה במקום לא קשור, כנס שוטרים בבריטניה, שבו נוכחות של צרפתי שלא טרח ללמוד את השפה של מעבר לתעלת לה-מאנש לא מאוד עוזרת. שם מתגלה אוסף כפות רגליים מתות, בתוך נעליים ישנות סמוך לבית קברות ישן. הם חוזרים מהכנס ומנסים לשכוח מהעניין המוזר שאינו קשור אליהם, אבל חקירה של רצח מזעזע (ראו בהתחלה) מושכת את אדמסברג ושאר אנשיו לחור תולעת שמתחיל בעיירה סרבית מוכת ערפדים (זה ספוילר2), אבל גם מגיע לשחיתות ארצית בהחלט.

התבלבלתם? גם אני. הסיפור קצת נמרח ומעייף, ולא היה לי מאוד כיף לקרוא, אבל אולי זו רק התקופה. זה מוזר לקרוא במלחמה

או שזה אני, או שזה ז'אנר ההולך ומשתלט על ספרי מתח בשנים האחרונות - ז'אנר "המסבירים את עצמם לדעת". כמו כאילו הסופר (ובמקרה זה הסופרת) לא לגמרי סומכים על היכולת של קוראיהם להבין את העלילה וטורחים, אחת לפרק או שניים, לחזור ולהדק את מטען ההבנה שלנו על גג העלילה הדוהרת לאיטה. סופרים יקרים, תעשו את זה טיפה יותר זורם, טיפה יותר אמין ועם קצת פחות עלילות משנה מופרכות המנסות להעיד על תחכום ומורכבות (הן לא). אנו מצידנו מבטיחים להבין הכל, וכבר על הפעם הראשונה...

הסופרת פרד ורגאס כתבה ורקחה בספר בלשי הזה אירוע פלילי מיוחד ושונה. תעלומה בלשית שבו פקד משטרה פריזאי נמוך קומה אך נחוש נדרש לפענח תעלומה של רצח מזוויע. שבו גופתו של איש זקן מרוסקת נמצאה בביתו.
תוך כדי פתרון שבו הוא נעזר בשוטרי התחנה ביניהם פקד דנגלאר. הוא מגלה שחיתויות של שוטרים ושל צמרת המשטרה והמערכת השיפוטית בפריז.
האוירה של הספר אפלה, רצח נוראי, בנוסף גם תעלומה מוזרה בבית הקברות של לונדון, שבו נמצאו 17 זוגות נעלים ובתוכן כפות רגליים כרותות. אגדות סרביות על ערפדים ונקמות דם ישנות. אך הסופרת ורגאס קושרת את כל החוטים שארגה מהאירועים השונים ומחברת אותם ביחד כך שהתעלומות ומעשי הרצח הנוראיים מתחברים ומתגלה הפתרון. כנראה שהיחודיות של ורגאס היא בשילוב של הסיפור שנושק למציאות עם סיפור דמוני, זה ז'אנר שאני לא מתחברת אליו, אבל המשכתי לקרוא כי רציתי לראות כיצד הפרשה מסתיימת ומי הרוצח. סתם כתרגיל מחשבתי.
זה ספר מתח משטרתי בלשי ,שונה ,זה לא חוק וסדר.

זהו ספר מתח מסוג הספרים המשטרתיים.

רב פקד אדמסברג, אחד, ממשטרת פריז, הוא אדם לא מאוד ידידותי לסביבה. יש לו יתרונות בתחום המקצועי, משטרתי, ויש לו חסרונות בתחומים הבין אישיים. למשל - אין לו בת זוג או משפחה. אבל הוא איש ישר ויש לו תפיסה טובה ויכולת ניתוח ואין לו נטייה לגחמות, וזה עושה אותו גיבור שאני אוהבת להתחבר אליו.

הספר מתחיל בנסיעה לכנס שוטרים באנגליה, וחוויות מהכנס הזה, וממשיך עם פרשיית רצח מזעזע, שנופלת על הצוות שלו מייד כשהוא חוזר מהכנס. הדרך לפתרון הפרשייה מסתבכת ונוגעת בו בכל מיני זוויות לא צפויות. לא אעשה ספויילרים לספר כי כדאי לקרוא הכל לבד. אומר רק שאין אקדח בספר הזה שמופיע על הבמה במערכה הראשונה ולא יורה עד סוף המחזה.

ספר שנוגע במיתוסים על ערפדים, עתיקי יומין, ושחיתות שלטונית מהזן החדש. נוגע באנשים, חולשותיהם ואפילו קצת חמלה יש שם, וחברוּת. תודה לסופרת שאין שם שמאלץ רומנטי וחיבוטי נפש מיותרים. ויש, כמובן, גופות מרוטשות, ותפניות מפתיעות.

376 עמודים של סיפור טוב. "שמחה שקראתי" בסולם תמר

ספר בסדר ולא יותר מזה. הפעם מדובר בבלש משטרה צרפתי. אחרי שהכרתי בלשים שבדים, אמריקאים, אנגלים, דנים, איסלנדים, נורבגים, דרום אפריקאים הגיע זמנה של משטרת צרפת להציג את הבלש המקורי שלה.גם הוא כמו עמיתיו לספרות הבלשית שצוינו לעיל יש לו את החוש יוצא הדופן אשר נותן לו יתרון על עמיתיו, בצד הבעיות האישיות שהן מרכיב די קבוע בדמויות של הבלשים. לגופו של הספר - עלילה קצת הזויה, רוויית סיפורי ערפדים ומתחים - כמו תמיד - בין הבלש "הגאון" לבין מפקדיו. הכתיבה ואפיון הדמויות לא ממש עשה לי את זה כאשר אני משווה את זה לספרות המוכרת לי בז'אנר הזה - אבל אשמח לקרוא עוד על רב פקד אדמסברג ולראות אולי הוא ישתפר בפרשיה הבאה.

380 ע"מ של בזבוז זמן.
המשכתי לקרוא את הספר כיוון שהרעיון שעומד מאחורי הספר מעניין, וחיכיתי להתקדמות כלשהי בעלילה, אולם לא היו הפתעות גדולות בספר, היו מעט רגעים של מתח ורגעים שאי אפשר להניח את הספר מן הידיים, אולם רוב הקריאה הייתה משעממת וחסרת תועלת.
סוף הספר חסר פואנטה.
לפעמים זו טעות לקנות ספרים שרשום עליהם "רב מכר עולמי", אולי בשפה המקורית הספר שונה, בעברית מה שבטוח- מאוד לא מהנה.