עשרות פעמים התחבטתי והתלבטתי באמצע קריאת הספר, שלושה, ארבעה או חמישה כוכבים. מה זה משנה בעצם, אתם שואלים, ובצדק. יש סקירות שאינן מככבות כלל וכלל. אצלי הכיכוב, למרות הבעייתיות שלו וחוסר הדיוק שבו, מצליח לקבע את הספר בצמוד למידת ההנאה שהפקתי ממנו.

ל-פ.ד. <mark>ג'יימס</mark> שמורה בלבי אהבה גדולה מכל ספריה שתורגמו לעברית, חוץ מ"לא עסק לאשה" שלא התפעלתי ממנו, והרגשתי שהוצאתו לאור היה סוג של גאולה שנחלה כישלון.

המלכה הבלתי מוכתרת של ספרות המתח הבריטית רוקחת כדרכה רומן מהורהר שמתרחש בו פשע בריטי למהדרין.

בניגוד לספרות המתח האמריקאית, שבה הפשע שוצף ומדמם, הבלש הוא שוטר אלכוהוליסט או בלש פרטי אלכוהוליסט, שמקלל, וגם תוקע אגרוף בבטנו של החשוד האולטימטיבי, או מכסח את גולגולתו, וגם משמש בתפקיד השוטר הרע והטוב גם יחד, ולעיתים קרובות גם מעשן עד חנק ובולס אוכל שמנוני ורווי כולסטרול בדיינר נחות, בספריה של פי. די

פיליס דורותי <mark>ג'יימס</mark>, שחיה באוקספורד ונפטרה לפני עשור בגיל תשעים וארבע המכובד עד מאוד ועד בכלל, היא הסופרת שהגתה את הבלש אדם דלגליש שהוא גם משורר וגם חוקר וגם הופיע באיזה עשרים ספרי בלש מפרי עטה. ברור שכשראיתי את הספר הזה בספריית הרחוב לקחתי אותו כדי לקרוא.

אז קודם כל חשוב לומר שזה לא ספר בלש. זה ספר חריג במכלול כתיבתה של <mark>ג'יימס</mark>, והוא דיסטופיה.
חוץ מזה צריך לומר שעל בסיס הספר הזה הופק סרט בשם "

המלכה הבלתי מוכתרת של ספרות המתח הבריטית רוקחת כדרכה רומן מהורהר שמתרחש בו פשע בריטי למהדרין.

בניגוד לספרות המתח האמריקאית, שבה הפשע שוצף ומדמם, הבלש הוא שוטר אלכוהוליסט או בלש פרטי אלכוהוליסט, שמקלל, וגם תוקע אגרוף בבטנו של החשוד האולטימטיבי, או מכסח את גולגולתו, וגם משמש בתפקיד השוטר הרע והטוב גם יחד, ולעיתים קרובות גם מעשן עד חנק ובולס אוכל שמנוני ורווי כולסטרול בדיינר נחות, בספריה של פי. די

ספר מעולה. פ.ד. <mark>ג'יימס</mark> המעולה שבסופרי הבלש האנגלי (ותסלח לי אגתה כריסטי). כבר קראתי מספר ספרים שלה והיא פשוט מעולה. אפיון הדמויות של הפרקליטים במשרד בו מוצאת הפרקליטה ונשיה אלדרידג' את מותה הוא נהדר אחד אחד. תיאור האינטריגות, המאבקים והיחסים הבין-אישיים במשרד על קידום, על שינויים ארגוניים ועוד מרשים. בספר מוצגים הרקע והמניעים האפשריים לרצח וברגע שהבלש הקבוע של פ.ד.<mark>ג'יימס</mark> אדם דלגליש וצוותו נכנסים ל

בלש אנגלי מעולה. פ.ד. <mark>ג'יימס</mark> אולי גדולת סופרות המתח האנגליות - לדעתי בשורה אחת עם אגתה כריסטי. הבלש המזוהה איתה אדם דלגליש המוכר מהסדרה הטלוויזיונית מככב גם בספר זה. מה שמאפיין את הספר הזה הוא המתח עד הרגע האחרון ממש בו הבלש פותר את חידת הרצח הכפול והפתרון הכי לא צפוי שקשה לנחש אותו. ספריה מאופיינים תמיד בתיאורים מפורטים של המקומות, של הלבוש עד לרמה הכי בסיבית של כל מקום ובגד. מצד אחד קצת מתיש ומצ

"דלגליש לא נהג לפתח תיאוריות לפני שנודעו לו העובדות" (עמוד 50).

"כסו את פניה" מאת פיליס דורותי <mark>ג'יימס</mark> (הוצאת זמורה, 1987) הוא מותחן בלשי בריטי קלאסי בסגנון שהגו בשעתו הן ארצור קונאן דויל והן אגאתה כריסטי. באחוזה שלווה באחד המוזות הכפריים שבאנגליה שלאחר מלחמת העולם השנייה אירע רצח. אישה צעירה נרצחה בשנתה ואיש הסקוטלנד יארד, המפקח הראשי אדם דלגליש, נקרא לפענח את הפרשה. דלגליש היה "אכזר, עובד בדרכ

בלש אנגלי משובח. די ברור לי מדוע פ.ד.<mark>ג'יימס</mark> הוכתרה כמלכת ספרי המתח האנגלים (מה עם אגתה כריסטי?).לקרוא את הספר הזה וגם ספרים אחרים שלה, זה כמו לצפות בסדרה משובחת של הבי.בי.סי ואין פלא שהסדרות אשר בהן מככב הבלש שלה אדם דלגליש זכו להצלחה כה רבה.
444 עמודים שבהחלט היה ניתן לקצר, אלמלא הסופרת מקפידה לתאר במפורט כל בית וכל חדר וכל לבוש - לא הייתי רוצה שתקצר כיון שזה נותן לסיפור כל כך הרבה אותנטיות וצב

בשנות השמונים של המאה הקודמת, כלומר לפני איזה מיליון שנה, הוקרנה בטלויזיה הסדרה הקומית הבריטית מישהו מטפל בך אשר הייתה אנטיתזה מוחלטת לסדרות הסיטקומים הקומיות האמריקאיות. הסדרה הבריטית ההיא הייתה שנונה, מבריקה, מצחיקה בלי להיות גסה וולגרית כמו הסדרות האמריקאיות
הספר הזה משול בעיניי לסדרה הבריטית המשובחת ההיא. איזה הבדל בינה לבין כל ההרלנים קובנים למיניהם... מתח פסיכולוגי משובח, מהורהר עם אמיתות ו