ביקורת ספרותית על ילדי האדם מאת פיליס דורותי ג'יימס
ספר בסדר

---

פיליס דורותי ג'יימס, שחיה באוקספורד ונפטרה לפני עשור בגיל תשעים וארבע המכובד עד מאוד ועד בכלל, היא הסופרת שהגתה את הבלש אדם דלגליש שהוא גם משורר וגם חוקר וגם הופיע באיזה עשרים ספרי בלש מפרי עטה. ברור שכשראיתי את הספר הזה בספריית הרחוב לקחתי אותו כדי לקרוא.

אז קודם כל חשוב לומר שזה לא ספר בלש. זה ספר חריג במכלול כתיבתה של ג'יימס, והוא דיסטופיה.
חוץ מזה צריך לומר שעל בסיס הספר הזה הופק סרט בשם "הילדים של מחר" שבו לא צפיתי ולפי ערך הוויקיפדיה שלו הוא קצת שונה.

אנחנו באוקספורד, בעיקר, באגליה עתידנית לזמן כתיבת הספר, וזו שנת 2021. ד"ר תיאו פארון הוא מרצה באוניברסיטה שחי חיים שקטים ובודדים למדי, וביום אחד מחליט לכתוב יומן. הוא אמנם אזרח פשוט למדי, אך הוא בן דוד של מי שבתקופה הנוכחית הוא השליט של בריטניה, בסוג של מועצה דמוקרטית למחצה שמנסה להוליך את בריטניה בעולם כאוטי ומזדקן. עשרים וחמש שנים לפני ההווה של הסיפור, בשנת 1995 מגלה לתדהמתה אחות לרפואת נשים בבית חולים שכל הדפים הבאים ביומן שבו נשים הרות קובעות את ביקורי מעקב ההיריון שלהן, הם ריקים. שבעה חודשים קדימה. ואכן שנת 1996 נקראת "שנת האומגה" והיא השנה האחרונה שבה נולד אדם כלשהו על פני כדור הארץ. תושבי העולם הולכים ומזדקנים, נשים מנסות להרות ובצר להן מאמצות בובות ואחרי זה תחביבים אחרים כמו לימודים בגיל מבוגר לקראת עתיד שאינו ברור. בני דור האומגה, הצעירים ביותר על פני כדור הארץ הולכים ומתבגרים בדרך מוזרה והופכים להיות כת כאוטית ופראית, והעולם נראה כמדרדר לתוך הכחדה אנושית אדירה. ואז פוגשים את ד"ר פארון חמישה אנשים צעירים ממנו ומוזרים שמקימים תא מהפכני בשם "חמשת הדגים" ומנסים להעזר בקשריו כדי לפנות למושל המדינה ולעשות שינוי בעולם. פארון מנסה לפטור את עצמו מהנוכחות הפתטית של התא הנדון לכישלון מראש, ואז מגלה שאחת הנשים שם הרה ללדת, לראשונה אחרי עשרים וחמש שנום.

הספר נע בין היומן של פארון בגוף ראשון ובין פרקי עלילה בגוף שלישי. האקשן מתחיל הרבה אחרי מחצית הספר, והוא לא באמת עתיר תהפוכות כמו שהכיתוב על הכריכה האחורית רוצה שאני אאמין. זה בסדר, מותח במידה, מעניין במידה. בסרגל שבין "הדרך" (0) ובין "על החוף" (10) הוא נראה מין אמצע בינוני כזה, 7/10.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ילדי האדם