ביקורת ספרותית על מוות במעגל האבנים - אדם דלגליש #14 מאת פיליס דורותי ג'יימס
ספר טוב

---

המלכה הבלתי מוכתרת של ספרות המתח הבריטית רוקחת כדרכה רומן מהורהר שמתרחש בו פשע בריטי למהדרין.

בניגוד לספרות המתח האמריקאית, שבה הפשע שוצף ומדמם, הבלש הוא שוטר אלכוהוליסט או בלש פרטי אלכוהוליסט, שמקלל, וגם תוקע אגרוף בבטנו של החשוד האולטימטיבי, או מכסח את גולגולתו, וגם משמש בתפקיד השוטר הרע והטוב גם יחד, ולעיתים קרובות גם מעשן עד חנק ובולס אוכל שמנוני ורווי כולסטרול בדיינר נחות, בספריה של פי. די. ג'יימס מככב אדם דלגליש.
אמרת אדם דלגליש, אמרת הכל.

כבר ב-1962 בראה ג'יימס את אדם דלגליש, אלא שבמשך שישים שנה אדם אינו מתבגר כרונולוגית באותו הקצב.
סופר שכותב על רקע תקופת הכתיבה העכשווית שלו, עומד לפעמים בפני בעייה לא קלה. הספר חייב להתאים לתקופה מבחינה תרבותית, התפתחות טכנולוגית, אופן הלבוש והשפה, ולכן אדם דלגליש שהיה צעיר ב-1962 מתבגר אולי בחמש עשרה שנה במשך שישים שנה של כתיבה.

אדם דלגליש הוא משורר, רב פקד במשטרה, בנו של כומר, איש תרבות מהוגן, מנומס, חובב ארוחות גורמה ויינות משובחים, אבל אינו גרגרן או סובא. הוא חוקר את חשודיו כאילו היה חוקר של כתבים לטיניים או חוקר של מחזה שייקספירי אבוד, צונן, מהוגן, מדוד, רציני, קפדן ומוסרי להפליא.

גם חבריו לצוות, קייט מיסקין ופרנסיס בנטון-סמית, מקפידים להיות צנוניות בריטיות אמיתיות. הם שוקלים את מילותיהם על פי סולם הערכים של מפקדם הנערץ, הם סועדים כמוהו יצירות קולינריות מסוגננות ולא דונאטס שמנוניים ומדברים אל הנחקרים מתוך מסננת של חינוך עצמי.

החשודים וגיבורי ספריה של ג'יימס הם מיקרו קוסמוס של החברה הבריטית העכשווית: אנשי החברה הגבוהה שקיבלו את מעמדם בירושה, אנשים שפילסו את דרכם מהמעמד הבינוני אל המעמד הגבוה בזכות כשרונות ועבודה קשה, אנשי המעמד הבינוני הכפריים, העירוניים, המצליחנים, הנכשלים, הנחשלים, כאלה שסיגלו לעצמם גינונים של כבוד אבל שכחו לצחצח את חרטומי נעליהם, אנשי המעמד הנמוך הבאים מרקע סוציו-אקונומי מוכה אבטלה, שכרות או פשע, בקיצור, אם אתם מאזינים טובים לסאב-טקסט המפכה בספריה, תוכלו לשמוע בליל של מבטאים, ממבטא אוקספורדי ועד מבטא קוקני.

מי שרגיל לספרות מתח אמריקאית על הקצב, הפשעים המדממים והתיאורים הפלסטיים, שמעוררים לעיתים גועל, מי שרגיל שכל שני עמודים מתרחש פיצוץ, או איזה אירוע טראומטי אחר, ימצא עצמו משתעמם. מי שאוהב ספרות איכותית משובחת, מעמיקה, מהורהרת, כזו שעוסקת בסוגיות פילוסופיות-מוסריות, כזו שמנתחת רבדים חברתיים, מצבים לא חד-משמעיים וגיבורים רבי-פנים שמסתירים סודות ושקרים, ימצא בספר הזה יצירה ראוייה ומשובחת.
הפתרון לא תפור עד הסוף. לפחות שאלה אחת ממשיכה להתגלגל בראש, נחבטת בהסבריה של ג'יימס ולא לגמרי נותנת מענה ראוי לתהיות.
גם אחרי שצוות החוקרים מגיש את הפתרון, ג'יימס ממשיכה לדון בגורל גיבוריה, בחיבוטי הנפש שלהם ובהחלטות שעשו בעקבות האירועים.
האם זהו ספר מתח? או רומן מתח? או רומן שבמהלכו מתרחש פשע רק מפני שגיבור הרומן הוא אדם דלגליש?
כל התשובות נכונות.
הספר הוא כמו ארוחת תה מסורתית. אף פעם לא תוכלו לשכוח שפי די ג'יימס היא גברת בריטית מכובדת. גם כשתדון באחרון הגיבורים הבעייתיים היא תסנן ביטוי לא ראוי בשפתיים קפוצות.

ולמה רק ארבעה כוכבים?
את הכוכב החמישי השמטתי בגלל אלה שאוהבים הומור (כמוני) שהמכובדות היהירה של הספר מעלה במוחם רצון לעולל איזה תעלול כדי לראות באיזה אופן יגיב אדם דלגליש, וגם בגלל אלה שמתעייפים מטקסים ומעדיפים בלש עממי שמחטט באפו או מגהק בחברה.

וחוץ מזה, לידיעתכם, אדם דלגליש, הרווק הנצחי, מתחתן סוף-כל-סוף, ומי שינסה להשוות בינו לבין מיכאל אוחיון, גיבור ספריה של בתיה גור ז"ל, יהיה לו עסק איתי.
ואני לא מנומסת כמו אדם דלגליש ואפילו לא כמו קייט מיסקין.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על מוות במעגל האבנים - אדם דלגליש #14