הספר הזה הוא ספר ההיסטוריה הראשון ב, ובכן, היסטוריה.
כמו הרבה עבודות אמנות שזכו לכבוד הנדיר להיות ההתחלה של סוגות, צורות מחשבה ואופני הבעה שונים, גם כאן יש בעיה שהרבה מהן סובלות, והיא שהסוגה והשיטה עדיין לא הגיעו לנוסחה אפקטיבית, ליוצר לא היה ממי ללמוד, והיצירה מלאה ניסיונות שהתגלה בדיעבד שלא צלחו.

ספציפית, מה שהכי גרם לטקסט הזה, לפחות עבורי, להיות חווית קריאה מאוד קשוחה ומעיקה, זה סגנון הכתי

"אוי לנו", אמרו מפקדי הצבא הפרסי למלכם, כששמעו שמשתתפי האולימפיאדה עושים זאת בעבור זרי ניצחון פשוטים בלבד - "נגד אילו בני-אדם אתה מוביל אותנו למלחמה, שעורכים תחרויות לא למען רווח כסף, אלא למען ההצטיינות!" – אנקדוטה זו מבהירה אולי יותר מכל מה אפשר לצבא קטן בארץ עניה לגבור על צבא אדיר ממנו פי כמה, של האימפריה הגדולה מכל באותם ימים.
קריאת ספר שנכתב בעבר הרחוק מאפשרת לקבל עדות ממקור ראשון על האופן ב

צריך לקרוא את ספריו של <mark>הרודוטוס</mark> בכדי להבין למה מכנים אותו "אבי ההיסטוריה". אין ספק שהכינוי מוצדק והוא מגיע לו בזכות ולא בחסד.
<mark>הרודוטוס</mark> היה ילד קטן בזמן שהתחוללה המללחמה הגדולה בין פרס ליוון, ולכן הוא יכול היה להכיר בגודל המאורע. שנים לאחר מכן, הוא בגר והתחנך והחליט לכתוב מחקר על הסיבות שהביאו לפריצת המלחמה.
לצורך כך הוא נוסע ברחבי המזרח התיכון (מצרים, פרס, סוריה) ואיי יוון, ומתחיל לגבות עדויות מ