“"חוק" ו"צדק" אינם מונחים חופפים כלל ועיקר, למרות שאנחנו - ההדיוטות המשפטיים - בהחלט יכולים להתבלבל בין השניים. צדק הוא על פי וויקיפדיה "פעולה או שיפוט, המתבצעים על פי אמת מידה של יושר, אמת, היגיון או כשרות מוסרית". ההגדרה הזאת לוקה, כמובן, בחסר. צדק הוא מונח שאנחנו מגיחים מבטן עם הבנה שלו. הידעתם שפעוטות יודעים מהו צדק באופן אינסטינקטיבי? כך לפחות לפי חלק מהעבודות והמחקרים שנעשו בנושא הזה על ילדים בגיל הרך, ומצאו שאפילו תינוקות מסוגלים לסוג של שיפוט מוסרי

הספר הזה - שהוא מותחן משפטי כמיטב המסורת של הסופר - עוסק באחת הסוגיות המבלבלות ביותר מבחינת הגדרה. ניסיון של רשויות אכיפת החוק לגרום לחשודים בעבירות לחזור על העבירות שלהם כדי לספק הוכחות לבית המשפט. וכדי לספק הוכחות כאלה על רשויות האכיפה הנכבדות למצוא מישהו שאפשר לסחוט כדי שישמש עד מדינה. ועל עד המדינה הזה לבצע עבירות רציניות כדי לגרום לעבריינים לשתף פעולה ולבצע עבירות לפני המצלמה והרשמקול הסמויים, כמובן.

טורו שהוא עורך דין במקצועו כתב מספר ספרי מתח משפטיים, חלקם ידועים מאד. הספר הזה הוא רומן - הוא מתייחס לרקע הדמויות ולפסיכולוגיה המניעה אותן לא פחות משהוא מתייחס לעלילת המתח. הסיפור אמין, וכך גם הדמויות. מעשה בעורך דין מצליח ועשיר שהרשויות מגיעות אליו דרך חשבון חסוי שהוא ושותפו מנהלים, המשמש כמאגר מזומנים כדי לשחד שופטים. למרות שהסיפור המעניין הזה מתרחש במחוז דמיוני בארצות הברית בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, הוא מצליח להיות רלוונטי גם לחיינו כאן. אף על פי שהשיטה החוקית אצלנו שונה לחלוטין מזו הנהוגה בארצות הברית, אנחנו נתקלים לא פעם בסיפורים על עדי מדינה שלמעשה פיתו את העבריינים לפשוע, על שוטרים סמויים שלמעשה רימו את העבריינים ובכך השיגו עדויות לבתי משפט.

כשקראתי אותו חשבתי שהקו המנחה את רשויות אכיפת החוק אינו דווקא "צדק". גם לא "שמירה על שלטון - ומשפט - לא משוחדים" או הצהרות דומות המצדיקות את האמצעים הלא חוקיים שנוקטות רשויות אכיפת החוק כדי להביא עבריינים לדין. המניע הוא, למעשה, תחרות אגו בין העבריינים לאלה שאמורים לתפוס אותם. ובתחרות הזו הכל כשר: סחיטה, פשעים קלים כחמורים, סיכון חיי אזרחים. למעשה אפשר לומר שאנחנו - אלה שאינם פושעים וגם לא אוכפי חוק - נמצאים בלי דעת בתוך מגרש משחקים של כוחות שאיננו משערים את עוצמתם, ומאמינים בתמימותנו שמערכות אכיפת החוק והמשפט נוצרו להגנתנו...”

“הדמויות מסקרנות וטובות.
סך הכול אהבתי, למרות שהספר מונוטוני מאוד בלי טוויסט רציני בעלילה (חוץ מהסוף).”