יוסי קליין

יוסי קליין

סופר

יוסי קליין נולד בשנת 1948 בכפר סבא. הוא למד עיצוב גרפי ב"בצלאל" ושהה שלוש שנים בניו יורק, שם אייר כתוּבות לפרנסתו וצייר את נוסעי הרכבת התחתית להנאתו. ב-1979 הקים וערך את "כל העיר", מקומון ירושלמי, שהיה המקומון הראשון של רשת שוקן. ב-1984 הקים וערך את העיתון היומי "חדשות". בין היתר, קליין הוא האיש שהחליט לחשוף את פרשת קו 300 מעל דפי עיתון "חדשות", ועורר בכך שערורייה שטלטלה את כל מדינת ישראל. היום הוא מתגורר בתל אביב וכותב טורי פרשנות ב"הארץ".
» ספרים של יוסי קליין שנקראים עכשיו:

מעבד התמלילים איינשטיין - מדריך ללימוד
יוסי קליין
1.
חיבור זה בוחן בכלי מחקר ארכיטקטוניים-היסטוריים, וגיאוגרפיים-היסטוריים, את השינויים שחלו בפני העיר, במגמות התכנון, הבנייה, ההרס, השימור, המודרניזציה והאמריקניזציה של המרחב העירוני והארכיטקטוני התל אביבי עד לאמצע שנות השישים של המאה העשרים. במוקד הספר - ניתוח תהליכים שהובילו לראשית ה"אמריקניזציה" של המרחב התל אביבי שתחילתה בפועל, כך נטען בחיבור זה, בחודש יולי 1959, עת נהרס בניין גימנסיה "הרצליה", מבנה בעל חשיבות היסטורית ללא שיעור, ואחד מסמלי התחייה הלאומית-ציונית בארץ ישראל. מחליפו הוא גורד השחקים הישראלי הראשון, "מגדל שלום מאיר", בניין מסחרי גבוה וגדול ממדים, שסגנונו גלובלי....

2.
מי רצח את גניה הירש, אישה יפהפייה ואם לשניים, השכם בבוקרו של הארבעה ביולי 1962? התעלומה הזאת, שלא פוענחה במשך עשרות שנים, עומדת במרכז הרומן "על זה לא מדברים", ספרו הראשון של יוסי קליין, שייסד וערך את העיתון המיתולוגי "חדשות" וכיום כותב בעיתון "הארץ". הגיבור הבדיוני – ששמו הוא קליין, כשם המחבר – הוא עיתונאי בן שלושים ותשע שחי בגפו בדרום תל אביב ומתקשה ביצירת קשרים חברתיים, במיוחד עם נשים. זמן קצר לאחר פיטוריו מדסק החדשות הוא מקבל שיחת טלפון מפתיעה מגזבר המושבה שבה גדל, וזה מבקש ממנו לכתוב "ספר יובל" למושבה, אשר הפכה בינתיים לעיר. השיחה הבלתי צפויה מעלה בזיכרונו של המספר את האירוע העלום ביותר בילדותו - "הרצח הנורא". כך כוּנה מקרה הרצח של גניה הירש, מהגרת שופעת חיים שנישאה לפליט שואה עגמומי ונרצחה במיטתה ללא כל סיבה נראית לעין. עד מהרה הופך קליין לאובססיבי בנוגע לרצח, בלי שיבין למה. "רציתי לחזור אליו כמו שחוזרים לאהבת נעורים שדחתה אותי פעם בבוז [...] זה הכול? אומַר לעצמי, בגללה לא ישנתי בלילות?" הוא אומר בניסיון להבין את מניעיו. כשבקרבו מקננות שאיפות לכתוב רומן גדול בכסות של "ספר יובל", הוא יוצא למסע כמו-בלשי אל מחוזות הזיכרון. הוא מבקר במושבה, מלקט ידיעות בארכיוני עיתונות, מראיין קשישים שהיו אז צעירים, שומע על רומנים ותשוקות שהסעירו את המקום, חושף מעורבות מסתורית של אנשי שב"כ, ותוהה – מה בדיוק קרה שם? מדוע יש מי שמנסים להרחיק אותו מסיפור הרצח הנורא ולתעתע בו? ולמה אף אחד מהדוברים לא נשמע אמין? אט-אט הוא הולך ומסתבך, ויחד איתו מסתבך גם חברו היחיד, אילן נוימן, שנעשה מעורב באופן מתמיה. בכסות של ספר בלשי הנמסר באיפוק, בעדינות וללא עיטורים מיותרים, מספר לנו קליין על עולם שתושביו הולכים ונעלמים: אנשים מבוהלים שנמלטו ממחנות הריכוז, היגרו לישראל והדחיקו את העבר, על סודותיו הנוראים. במעמקי העלילה המותחת והמהירה שלו, רוחשת שכבה רגשית ואינטימית שבוחנת סוגיות כבדות משקל: מה טיבו של הזיכרון, האם יש טעם לעסוק בעבר, האם אפשר בכלל לחשוף אמת שנקברה, והאם חשיפה כזאת יכולה להביא איתה רגיעה....

3.

הספר נכתב בגוף ראשון ע"י איש ושמו יוסי קליין, אשר קשור לעולם העיתונות ולאחרונה פוטר מעבודתו, הוא מקבל טלפון מפתיע מגרוס אשר נמצא בתפקיד גז... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
תיבת פנדורה כאובססיה געגוע עמוק לנוף נעורי, הייתה התחושה הראשונית שהציפה אותי בשעה שראיתי את תמונת הכריכה היפה של הספר על זה לא מדברים, ... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ