ביקורת ספרותית על על זה לא מדברים מאת יוסי קליין
ספר בסדר

---

תיבת פנדורה כאובססיה

געגוע עמוק לנוף נעורי, הייתה התחושה הראשונית שהציפה אותי בשעה שראיתי את תמונת הכריכה היפה של הספר על זה לא מדברים, אחר כך לפתע ניחשתי את הסיפור האמיתי והמסתורי אותו היא מייצגת, אך עדיין לא הייתי בטוח בזיהוי.

כשהמשכתי לקרוא על הסופר, יוסי קליין יליד כפר סבא, ואת תקציר הספר המספר על אישה יפה, שנרצחה באישון לילה ביריות דרך חלונה, ידעתי בוודאות כי הספר מבוסס על פרשה מסעירה משנות השישים שהתרחשה כפר סבא, רצח דבורה צ'צ'קס הטראומטי והלא מפוענח, תיבת פנדורה נשכחת.

האם ידיעת הסיפור האמתי העומד ברקע הספר היא נקודת פתיחה טובה לחוויית קריאה ?
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יוסי קליין כתב, סיפור התבגרות כואב של ילד להורים יוצאי שואה, בשכונה שתושביה פליטים תלושים ומנסים לשרוד כול אחד בדרכו, נושאים עבר מודחק. על זה לא מדברים - הוא צרוף מילים המייצג סודות אפלים ומודחקים, תיבת פנדורה המהדהדת לאורכו של הספר.

קליין הוא ילד בודד ( כמו שם המחבר ), ההופך לגבר בודד המתקשה ליצור יחסי חברות וקירבה, עיתונאי בשנות השלושים העובד, בדסק חדשות של עיתון, חיי בשכונה בדרום תל אביב, ומפתח חלום, להיות סופר מצליח. הוא מפוטר מעבודתו ושקוע במצוקה וייאוש, דווקא מהמקום הזה נקראת בדרכו הזדמנות, חבר ילדות, כעת גזבר המושבה מזמין את קליין לכתוב את ספר יובל המושבה.

דרך כתיבת הספר קליין חוקר גם את הסיפור המכונן של המושבה רצח גניה הירש היפה, תיק פתוח, ולא מפוענח. ככול שחולף הזמן, קליין מפתח אובססיה לפרשה, בניסיונותיו להתחקות אחרי האמת החמקמקה, המציפה יחסים משפחתיים מורכבים, פרשה ביטחונית אפשרית, רקע אפל מהשואה, או גם שמועות מרושעות על רומן אסור. מה מניע את קליין, האמת, צורך לא נישלט לחזור לסודות הילדות האפלים, או תשוקה לספר סיפור, באמצעות הספר שעוד ייכתב, ואולי יפרסם את קליין ?

עד פה קווי העלילה, אלא מה, לאורך הספר הרגשתי בהחמצה גדולה, הנובעת מכך שהספר מציב את פרשת הרצח כציר המרכזי של העלילה, אבל האופן שבו מסופרת תעלומת הרצח, והניסיונות להתחקות אחריה לא משכנעים, נעדרי מתח וכיוון, והסוף מאכזב.

לספר מספר תיאורים טובים מאוד, כמו סיפור הספר של ספיר, או סיפורו של קליין העיתונאי ונוימן המוציא לאור, ספק חברו שהפך מפרולטר לתאב כסף וכוח, תיאור עובדי האחזקה השקופים של העיתון, נפלא, או עובדת הדסק הבודדה, משוררת לעצמה, איתה קליין מפתח יחסי קירבה מכמירים.

הספר על זה לא מדברים, הוא למעשה קובץ סיפורים שלא מתחברים לעלילה, אותו קליין לא מצליח להגדיר, כרומן, ספק מותחן, או אולי ספר התבגרות שחציו ביוגרפיה וחלקו דמיון.

לספר יש נקודת זכות, השיח האינטימי והיפה שהוא עורר בי כלפי נופי נעורי. כשקליין סיפר, על הספר של ספיר, נזכרתי בפעם הראשונה והאחרונה, בה הייתי במספרה הזאת, גורין, הושיב אותי על כיסא הספרים הישן שלו, ושאל לשלומי, ומיד טרח להזכיר לי שהוא האדם שכול בוקר ספיר הפקיד את ראשו תחת תער סכינו, האין זה נפלא ?

עד לפני שנים לא רבות, אשתי שגדלה בכפר סבא, הייתה מבקשת, בוא ונרד לטייל במושבה, שנים לאחר שהמושבה כבר הייתה לעיר, כזהו הספר, טיול לנופי המושבה, כמו גם לסיפורי אנשים בודדים ושורדים המתחברים לסיפור השכונה שבפאתי המושבה, שנופה עורר בי געגוע וכאב לתמונות חיי.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על על זה לא מדברים