משה שמיר נולד ב-15 בספטמבר 1921 בצפת. ב-1924 עברה המשפחה לתל אביב שם גדל שמיר, למד בבית-הספר תל-נורדאו ולאחר מכן בגימנסיה הרצליה. בתקופה זו החל שמיר הצעיר לכתוב סיפורים ומאמרים. ב-1934 הצטרף אל השומר הצעיר וחמש שנים מאוחר יותר נכנס להנהגה הראשית של התנועה. שם ערך את בטאונה - "על החומה" (עד 1941), שבו נהג לפרסם סיפורים ומאמרים רבים פרי עטו.
בין השנים 1941-1947 היה חבר בקיבוץ משמר העמק. במסגרת שירותו בפלמ"ח שהה גם בקיבוצים שפיים וגבעת ברנר. בשנים אלו החלה יצירתו הספרותית של שמיר להתפרסם ב"משמר" ובמקומות נוספים. יצירות נוספות פורסמו בחוברות "ילקוט הרעים", ששמיר גם היה שותף לעריכתן והוצאתן.
ב-1948 הקים את הביטאון הצה"לי "במחנה" וערך אותו עד סוף 1949. סיום תפקידו זה לווה בטונים צורמים - בן-גוריון דרש את פיטוריו בשל דיווח על מחאה נגד פירוק הפלמ"ח. לאחר מכן ערך את "בשער", בטאון צעירי מפ"ם. בשנות ה-50 שימש כחבר מערכת "מעריב" ועורך המדור הספרותי של העיתון.
את ראשית הקרע בין שמיר לשמאל הציוני ניתן לזהות במאמר "לוחות שבורים" שפורסם ב-1956 במעריב ובו הועלתה ביקורת נגד מפ"ם. לאחר מלחמת ששת הימים גדל הקרע, ובדומה לפזמונאית נעמי שמר, שינה שמיר את הקו הפוליטי שלו, והיה בין מקימי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.
לאחר מכן היה לאחד מראשי סיעת "לעם" ב"ליכוד", ומטעמה נבחר לראשונה לכנסת התשיעית לאחר המהפך של 1977. בכנסת התנגד להסכמי קמפ דייוויד (1978) ועל רקע זה פרש מהליכוד בסוף 1979 ונמנה עם מקימי תנועת "התחיה". בשנת 1981 פרש מהכנסת במטרה לאפשר לעצמו לכתוב בחופשיות.
נפטר ב-21 באוגוסט 2004 בראשון לציון.
שמיר היה מן היוצרים הפוריים ביותר של התרבות העברית. הוא עסק בעיקר בסיפורת לסוגיה - רומנים וסיפורים קצרים. מפרי עטו יצאו במהלך השנים כ-50 ספרים. תחום נוסף שבו יצר שמיר הוא השירה, אם כי בסופו של דבר זכור שמיר בעיקר כסופר ולא כמשורר. מבחינה היסטורית וסגנונית הוא שייך לקבוצת הסופרים של דור תש"ח או "דור בארץ".
פרסים שבהם זכה: פרס אוסישקין ל-1948 על "הוא הלך בשדות", פרס ברנר ל-1953 על "במו ידיו", פרס ביאליק ל-1955 על הרומן ההיסטורי "מלך בשר ודם" והמחזה ההיסטורי "מלחמת בני אור", פרס ישראל ל-1988.

משה שמיר נולד ב-15 בספטמבר 1921 בצפת. ב-1924 עברה המשפחה לתל אביב שם גדל שמיר, למד בבית-הספר תל-נורדאו ולאחר מכן בגימנסיה הרצליה. בתקופה זו החל שמיר הצעיר לכתוב סיפורים ומאמרים. ב-1934 הצטרף אל השומר הצעיר וחמש שנים מאוחר יותר נכנס להנהגה הראשית של התנועה. שם ערך את בטאונה - "על החומה" (עד 1941), שבו נהג לפרסם סיפורים ומאמרים רבים פרי עטו.
בין השנים 1941-1947 היה חבר בקיבוץ משמר העמק. במסגרת שירותו בפלמ"ח שהה גם בקיבוצים שפיים וגבעת ברנר. בשנים אלו החלה יצירתו הספרותית של שמיר להתפרסם ב"משמר" ובמקומות נוספים. יצירות נוספות פורסמו בחוברות "ילקוט הרעים", ששמיר גם היה שותף לעריכתן והוצאתן.
ב-1948 הקים את הביטאון הצה"לי "במחנה" וערך אותו עד סוף 1949. סיום תפקידו זה לווה בטונים צורמים - בן-גוריון דרש את פיטוריו בשל דיווח על מחאה נגד פירוק הפלמ"ח. לאחר מכן ערך את "בשער", בטאון צעירי מפ"ם. בשנות ה-50 שימש כחבר מערכת "מעריב" ועורך המדור הספרותי של העיתון.
את ראשית הקרע בין שמיר לשמאל הציוני ניתן לזהות במאמר "לוחות שבורים" שפורסם ב-1956 במעריב ובו הועלתה ביקורת נגד מפ"ם. לאחר מלחמת ששת הימים גדל הקרע, ובדומה לפזמונאית נעמי שמר, שינה שמיר את הקו הפוליטי שלו, והיה בין מקימי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.
לאחר מכן היה לאחד מראשי סיעת "לעם" ב"ליכוד", ומטעמה נבחר לראשונה לכנסת התשיעית לאחר המהפך של 1977. בכנסת התנגד להסכמי קמפ דייוויד (1978) ועל רקע זה פרש מהליכוד בסוף 1979 ונמנה עם מקימי תנועת "התחיה". בשנת 1981 פרש מהכנסת במטרה לאפשר לעצמו לכתוב בחופשיות.
נפטר ב-21 באוגוסט 2004 בראשון לציון.
שמיר היה מן היוצרים הפוריים ביותר של התרבות העברית. הוא עסק בעיקר בסיפורת לסוגיה - רומנים וסיפורים קצרים. מפרי עטו יצאו במהלך השנים כ-50 ספרים. תחום נוסף שבו יצר שמיר הוא השירה, אם כי בסופו של דבר זכור שמיר בעיקר כסופר ולא כמשורר. מבחינה היסטורית וסגנונית הוא שייך לקבוצת הסופרים של דור תש"ח או "דור בארץ".
פרסים שבהם זכה: פרס אוסישקין ל-1948 על "הוא הלך בשדות", פרס ברנר ל-1953 על "במו ידיו", פרס ביאליק ל-1955 על הרומן ההיסטורי "מלך בשר ודם" והמחזה ההיסטורי "מלחמת בני אור", פרס ישראל ל-1988.