למרות שלא לכל שיריה של <mark>יונה וולך</mark> התחברתי בספרון הזה,
עדיין נהניתי ממנו ולכן דירגתי אותו (בנדיבות) ב-5 כוכבים.
עם זאת, יש לציין שגם קראתי אותו בתקופה שבה הוא התאים לי בול למצברוח,
וסביר להניח שאם הייתי קוראת אותו שוב היום ככל הנראה הייתי מדרגת אותו נמוך יותר (3.5)

ראשית, הוא ממש קומפקטי ונכנס לי לתיק בצורה מדויקת!
מה שכמובן הפך אותו למועדף עליי בעת נסיעות קצרות ברכבת.
שנית, אהבתי מאד את השם

וזה לא מה ש...
ישביע את
רעבוני לא
זה לא
מה
שיניח את
דעתי
לא
זה לא זה

האמת היא שאני לא מרבה לקרוא שירה אך יש לי חיבה עצומה לכתביה של <mark>יונה וולך</mark> שלצערי עזבה אותנו הרבה בטרם עת. את ההכרות עם שירתה עשיתי כמובן באמצעות אלו שהולחנו כמו הטקסט שציטטתי או "שיר קדמשנתי" (רומזים לנו שיש סקס אחר,
טוב שמישהו יודע על זה), אדם צובר לו זכרונות, מאה אחוז גבר (יש לו רגשות של גבר, כשהוא יורד אני

מה כבר אפשר להגיד על הספר הזה שלא נכתב? ל<mark>יונה וולך</mark> יש דמיון ואומץ עצומים כמו השמש. היא מעמידה רף בלתי אפשרי לכל מי שמנסה לכתוב בעברית, אבל מצד שני הכנות בכתיבה שלה יכולה לגרום לכותבים אחרים להיפתח.

מגיל צעיר התחברתי לשירה של <mark>יונה וולך</mark>, לבלבול המגדרי שלה, להומור ולעברית הצחה. מ<mark>יונה וולך</mark> הדרך שלי להתעמק בתורה היתה קצרה. אפשר להגדיר את <mark>יונה וולך</mark> כחלק מקבוצה של "משוררים אברהמים" אלה משוררים שלשירתם זיקה עמוקה לתנ"ך, ולעתים גם לברית החדשה. ברבים משיריהם מככבים גיבורים תנכיים, וכדי להבין משמעויות או מטאפורות בכתיבתם יש להבין מניין המילה הזאת הופיעה לראשונה בתורה או בנביאים. עוד שהייתי נער הלכתי למ

ספר המכיל מחזות מאת <mark>יונה וולך</mark>. הספר טוען להכיל את כל קטעיה בפרוזה, אך אין הדבר אמת. ישנם עוד מערכונים המצויים במכון גנזים, שלא יצאו בספר. ככלל, זוהי יוזמה מבורכת, המשוררת הלאומית העתידית של ישראל, שהזנחה רבה פושה בפרסום כתביה. עד היום, לא כונסו כל שיריה באוסף בסגנון "כל השירים". לא כונסו שיריה הגנוזים, לא כונסו מכתביה בספר מכתבים (שחלקים מצויים אצל גבריאל מוקד), ושירים וכתבים פרי עטה מסתובבים חופש

נדיר למצוא כל כך הרבה יופי, כאב וכוח במקום אחד. החיבור בין שירי <mark>יונה וולך</mark> לציורים של אביבה אורי הוא גאוני. בכל אחת מהן יש משהו פראי ומפואר, מגרה ומכושף. <mark>יונה וולך</mark> ציירה במילים, אביבה אורי עשתה מהציור שירה.

הן לא הכירו זו את זו בחייהן, למרות שידעו אחת על קיומה של השניה. מי שחיברה ביניהן לאחר מותן היא הלית ישורון, משוררת ויוצרת בזכות עצמה. כנראה שמשהו באנרגיות החזקות של שתיהן הביא אותה ליצור את

ספר שירה נפלא, מרגש, מאתגר ויוצר תפנית בשירה הישראלית.
כלומר אלו שנכתבו לפניו ולוקטו כאן.
לקח לי זמן להתאהב בשירתה של <mark>יונה וולך</mark>. רק קריאות חוזרות בשירים, לא בכולם, גרמו לי להבין את גדולתה, את החיבורים שעשתה בין תפילין למיניות, בין אלוהים למדף,
30 שנה לפני שפרופ' אידל כתב על 'קבלה וארוס' ופרופ'נפתלי רוטנברג כתב את 'איילת אהבים' ונכתבו טקסטים על המיניות והתשוקה שבטקסטים יהודיים בעיקר קבליים אך גם

מה יש לומר? ספר חובה לכל מי שמזדהה עם הרצון החזק של <mark>יונה וולך</mark> להבין את העולם , על כל המורכבות שלו, הביולוגית, הפילוספית, הכימית, הן ברמת מדעי הטבע והן ברמת היחסים הבין אישיים, ולא מחפש ספר שירה רק כדי להזיל כמה דמעות..

ברגע שהספר הזה נפל לידיים שלי, לא יכולתי להפרד ממנו. השירים של <mark>יונה וולך</mark> חודרים לנשמה ויוצרים מעין תמהיל אקסטטי - כל מילה שאני אוסיף עליה, רק תגרע. כולנו יודעים כמה היא טובה. פשוט עונג צרוף.