“וזה לא מה ש... ישביע את רעבוני לא זה לא מה שיניח את דעתי לא זה לא זה האמת היא שאני לא מרבה לקרוא שירה אך יש לי חיבה עצומה לכתביה של יונה וולך שלצערי עזבה אותנו הרבה בטרם עת. את ההכרות עם שירתה עשיתי כמובן באמצעות אלו שהולחנו כמו הטקסט שציטטתי או "שיר קדמשנתי" (רומזים לנו שיש סקס אחר, טוב שמישהו יודע על זה), אדם צובר לו זכרונות, מאה אחוז גבר (יש לו רגשות של גבר, כשהוא יורד אני רוצה לרדת יחד איתו) ועוד כמה שירים מוכרים. אבל רק חלק קטן משיריה של וולך הולחנו וגם לא כל אלו שהולחנו, הצליחו מסחרית. יונה וולך כתבה על נפש האדם, על רגשות, על יצרים ובקיצור: על נושאים המוכרים והנוגעים לכולם. ברור כי ספר שירה הוא לא דבר המסיימים לקרוא. קניתי את הספר הזה לפני מספר שבועות ומאז הוא מונח לי ליד המיטה ומדי פעם אני פותח, קורא כמה שירים, סוגר וחושב איזה כשרון אדיר היתה יונה וולך, איזו נפש של אמן היתה לה וכמה עצוב שבורא עולם לא העניק לה עוד כמה שנים. אני שוב מתאהב משחק עם הלב בלילות בלי שינה שוב לצאת לגינה אני שוב מתאהב ונשבע כבר שלא וקורא לה לבוא...”

“מה כבר אפשר להגיד על הספר הזה שלא נכתב? ליונה וולך יש דמיון ואומץ עצומים כמו השמש. היא מעמידה רף בלתי אפשרי לכל מי שמנסה לכתוב בעברית, אבל מצד שני הכנות בכתיבה שלה יכולה לגרום לכותבים אחרים להיפתח.”

“שירים מכל התקופות, דמיון עשיר, ממשיכים להדהד גם 35 שנים לאחר מותה.”

“ספר שירה נפלא, מרגש, מאתגר ויוצר תפנית בשירה הישראלית. כלומר אלו שנכתבו לפניו ולוקטו כאן. לקח לי זמן להתאהב בשירתה של יונה וולך. רק קריאות חוזרות בשירים, לא בכולם, גרמו לי להבין את גדולתה, את החיבורים שעשתה בין תפילין למיניות, בין אלוהים למדף, 30 שנה לפני שפרופ' אידל כתב על 'קבלה וארוס' ופרופ'נפתלי רוטנברג כתב את 'איילת אהבים' ונכתבו טקסטים על המיניות והתשוקה שבטקסטים יהודיים בעיקר קבליים אך גם מקראיים [שיר השירים כמופת] שושן”

“וזה לא מה ש... ישביע את רעבוני לא זה לא מה שיניח את דעתי לא זה לא זה האמת היא שאני לא מרבה לקרוא שירה אך יש לי חיבה עצומה לכתביה של יונה וולך שלצערי עזבה אותנו הרבה בטרם עת. את ההכרות עם שירתה עשיתי כמובן באמצעות אלו שהולחנו כמו הטקסט שציטטתי או "שיר קדמשנתי" (רומזים לנו שיש סקס אחר, טוב שמישהו יודע על זה), אדם צובר לו זכרונות, מאה אחוז גבר (יש לו רגשות של גבר, כשהוא יורד אני רוצה לרדת יחד איתו) ועוד כמה שירים מוכרים. אבל רק חלק קטן משיריה של וולך הולחנו וגם לא כל אלו שהולחנו, הצליחו מסחרית. יונה וולך כתבה על נפש האדם, על רגשות, על יצרים ובקיצור: על נושאים המוכרים והנוגעים לכולם. ברור כי ספר שירה הוא לא דבר המסיימים לקרוא. קניתי את הספר הזה לפני מספר שבועות ומאז הוא מונח לי ליד המיטה ומדי פעם אני פותח, קורא כמה שירים, סוגר וחושב איזה כשרון אדיר היתה יונה וולך, איזו נפש של אמן היתה לה וכמה עצוב שבורא עולם לא העניק לה עוד כמה שנים. אני שוב מתאהב משחק עם הלב בלילות בלי שינה שוב לצאת לגינה אני שוב מתאהב ונשבע כבר שלא וקורא לה לבוא...”

“מה כבר אפשר להגיד על הספר הזה שלא נכתב? ליונה וולך יש דמיון ואומץ עצומים כמו השמש. היא מעמידה רף בלתי אפשרי לכל מי שמנסה לכתוב בעברית, אבל מצד שני הכנות בכתיבה שלה יכולה לגרום לכותבים אחרים להיפתח.”

“שירים מכל התקופות, דמיון עשיר, ממשיכים להדהד גם 35 שנים לאחר מותה.”

“ספר שירה נפלא, מרגש, מאתגר ויוצר תפנית בשירה הישראלית. כלומר אלו שנכתבו לפניו ולוקטו כאן. לקח לי זמן להתאהב בשירתה של יונה וולך. רק קריאות חוזרות בשירים, לא בכולם, גרמו לי להבין את גדולתה, את החיבורים שעשתה בין תפילין למיניות, בין אלוהים למדף, 30 שנה לפני שפרופ' אידל כתב על 'קבלה וארוס' ופרופ'נפתלי רוטנברג כתב את 'איילת אהבים' ונכתבו טקסטים על המיניות והתשוקה שבטקסטים יהודיים בעיקר קבליים אך גם מקראיים [שיר השירים כמופת] שושן”