יונה וולך ואביבה אורי. משוררת וציירת. כה שונות במזגן, ועם זאת כה דומות זו לזו בהעזה; האדנות המרהיבה של האחת, האדנות המסתורית של האחרת. שתי נשים שאחריהן השירה והציור אינם כפי שהיו. יונה וולך חיתה ומתה בקול רם. חמש - עשרה שנים עברו. וולך נשארה בזיכרון כמשוררת של טראנס, ושיריה הם האש והעצים שסביבם רוקד שבט קוראי השירה. היא פרעה את הסדר, דיבורה שטף בעצבנות. חייה ושירתה היו מצב אחד. נפש וגוף. השיער השחור הפרוע, הכובעים והגרביונים, הלק האדום ובגדי העור והפלסטיק כמו גם ערעור הזהויות, היפוך הטוב והרע, החילול וההתגרות שחתרו להפוך את האמונה למין, ואת המין כדרך לעבוד את אלוהים, לקדש אותו במשגל, להיקשר אליו ברצועות של תפילין. ולעומתה, אביבה אורי, פניה מסכה מדהימה בתיאטרון יפני. המוח, העין והיד יצרו את הקו המדויק, הכמעט קר, בה - במידה שהוא רגשי וסוחף. הוא נולד במחשבה צלולה שהותירה שוליים רחבים לשכרון - חושים. נורות הבקרה לא כבו לרגע גם כשחלשו על אזורים אפלים. מתח גבוה בין התרגשות לפיכחון, המייחד אמנים גדולים. שתי נשים שלא יצאו מגבולות הארץ, ודווקא הן אלו שפרצו גבולות. נשים - ואין ולו קו נשי אחד בעבודתן, במובן המעוגל והמתחטא. שתיים שחיו את החירות כהכרח. חיים שבהם האמן הוא הנר של עצמו. "הפנים היו הפשטה" בעיצובו הייחודי, האחר, הוא מחווה לשתי יוצרות גדולות ששינו, במידה רבה, את פני האמנות הישראלית.

יונה וולך

יונה וולך (10 ביוני 1944 – 29 בספטמבר 1985), משוררת ישראלית. מהיוצרות העבריות החשובות במאה ה-20, הנודעת בשל שיריה הפרובוקטיביים.... המשך לקרוא

שם הספר
אור פרא - שירים
מופע
תת הכרה נפתחת כמו מניפה - מבחר השירים 1963-1985 - הספריה החדשה #
צורות
שירה