“לא מצויים עוד ספרים, שהצליחו לרגש אותי בכל האופנים כמו הספר הזה.
זו יצירה נפלאה וגאונית, שהצליחה להצחיק אותי בכל רם, להביך אותי, לעצבן אותי, לסקרן אותי, ולבסוף גם לרגש אותי עד דמעות. האם מדובר בפרודיה, או ביצירה פילוסופית? גם על זה לא הצלחתי לענות.
בשביל ספר שנכתב לפני כ400 שנה, הרי שמדובר ביצירה חוצת גבולות ועל זמנית.
מומלץ ביותר.”

“סרוואנטס כותב פתיחה נפלאה לספר המיוחד הזה: "... הייתי רוצה כי ספר זה, יציר הגיון-רוחי, יהיה יפה, הדור ונבון מכל שאפשר להעלות על הדעת. ברם, לא הצלחתי לגבור על חוק-הטבע, שלפיו כל דבר מוליד את דומהו. לפיכך, מה היה מסוגל להוליד שכלי העקר והלא-מטפח, בלתי אם את קורותיו של בן כחוש, מצומק, עיקש ורדוף מחשבות שונות ומשונות, שכמותן לא חשב איש זולתו מעולם....."
כשאכתוב ספר - זו תהיה הפתיחה שלו.....”

“*חושף פרטים מהעלילה
דון קישוט

"דון קישוט" זהו ספר מאת מיגל דה סרוואנטס, אחד מגדולי הסופרים הספרדים שחי בסוף מאה 16. הספר "דון קישוט" או "דון קיחוטא" בספרדית- נחשב לרומן האירופי הראשון, ולאחת היצירות החשובות ביותר שנכתבו אי-פעם בשפה הספרדית.
הספר מספר על דון קישוט-אציל ספרדי, אבל עני ומבוגר, שגר חיים מבודדים בכפר לה מנשה. דון קישוט אהב לקרוא ספרים על אבירים בתקופת ימי הביניים. סוכנת הבית והאחיינית של דון קישוט ניסו לגרום לדון קישוט להפסיק לקרוא ספרים מפני שחשבו שבגלל הספרים דון קישוט נהיה לא "מציאותי".
דון קישוט היה איש רציני ואהב לדון על ענייני אבירים עם הספר והכומר בשאלות עמוקות על הספרים שקרא. אחרי הרבה מחשבות דון קישוט רוצה להחזיר את הכבוד לכפר מנשה ומחליט להיות אביר נודד, הנלחם למען הצדק. דון קישוט יוצא למסעות מגוחכים ומדמיין גבירה בשם דולסינאה שלמענה הוא נלחם. דון קישוט שוכר סוחב כלים בשם סנשו פנסה שהוא ה"מציאות"י יותר מדון קישוט לפי מה שמסופר. סנשו פנסה מנסה להסביר לדון קישוט שהוא לא באמת אביר ודון קישוט מסרב להאמין.
לדעתי דון קישוט הוא ה"קורבן" של הספר מפני שהמשתתפים בספר והסופר, מיגל דה סרוואנטס, ניסו לגרום לדון קישוט להראות מגוחך, ובאותו הזמן ניסו "להציל" אותו מהחלום שלו לכל אורך הספר.
לדוגמא, כשדון קישוט החליט להיות אביר, סוכנת הבית והאחיינית חסמו את המגע לספרייה של דון קישוט והמציאו שקרים על איך נעלמה הספרייה ודון קישוט מאמין לסיפורם.
דוגמא זאת מראה שסוכנת הבית מנסה לעזור אבל דון קישוט יוצא מגוחך כי הוא מאמין.
דון קישוט יוצא למסעות ובאחד מהמסעות הוא וסנשו פנסה נתקלים בטחנת רוח. דון קישוט רואה מפלצות במקום טחנות רוח וסנשו פנסה מנסה להסביר לדון קישוט שאלה טחנות רוח. דון קישוט לא מאמין ונילחם עם הטחנות רוח למען הגבירה דולסינאה ובסוף נתפס על טחנת הרוח ונופל.
בסיפור, דון קישוט נלחם בגנבים אבל רובם מנצחים אותו. דון קישוט לא מוותר וממשיך להילחם. המחשבות שלי על זה שדון קישוט לא מותר והמסר של הסופר הוא להראות שלא צריך לוותר.
דון קישוט הולך לעיר שבה גרה דולסינאה, "אשת חלומותיו", ומבקש מסנשו פנסה לחפש אותה בעיר. סנשו פנסה מחפש את דולסינאה אבל לא מוצא. סנשו פנסה מוצא גברת אחת כפרית וגסה ואומר לדון קישוט שהיא דולסינאה. דון קישוט מתאכזב ואומר שהיא מכוערת.
בסוף של הספר דון קישוט מזדקן ועומד למות. רק בסוף הסיפור, אחרי הפגישה עם דולסינאה המכוערת מבין דון קישוט שהספרים גרמו לו להיות "משוגע" ומוותר על עניין האבירות.”