“מרסל פרוסט כתב את האנציקלופדיה הזו ספק על חייו, ספק על חיי מישהו לא ממש מעניין. זוהי סאגה של 3200 עמודים, מהם קראתי את החלק הראשון בן 188 העמודים. את זרם התודעה אני לא ממש אוהב וזה לא חדש. אבל מה לעשות ולפנינו ספר צלו"י (צריך לסמן וי) לחלוטין, למען ההשכלה צריך לקרוא אותו והמסקנה היא, שאם צריך לקרוא את זה להשכלה, עדיף להישאר אידיוט. הספר עוסק בימי חייו הצעירים של מי שזה לא יהיה. ילד החווה את”

“פחדתי ועודי מפוחדת להתחיל את 'בעקבות הזמן האבוד'. על כן, החלטתי לקרוא ספר 'אחר' של פרוסט לפני הצלילה לאותו זמן אבוד. על כל פנים, לא רק שגיליתי ש"אלברטין איננה" גם הוא, למעשה, עוד חלק באותו רומן רחב יריעה (אם כי מבודד בפני עצמו-יחסית) אלה שגם פה הייתי אבודה. לטובה ולרעה. אתחיל ברע, פרוסט כותב בצורה כמעט בלתי אפשרית לקריאה.בטח ובטח קריאה של רומן. מצדו האחד הוא מתקרב לפילוסופיה אבל הוא לא באמת, י”

“בדרך כלל בחופשות החגים או בחודשי הקיץ היינו נוסעים מירושליים למשפחה המורחבת בחיפה. איזה כיף היה לפגוש את הסבתות והסבים והדודים והדודות וכל היתר. אוכל טוב, ים וחוויות נפלאות. אז מרסל פרוסט גם הוא נסע בחופשות כמו כולנו אלא שהוא נסע מפאריז לעיירה קטנה בשם קומברה. למעשה זהו סיפור אוטוביוגרפי של פרוסט מסע אל ילדותו בכפר המשפחתי. הוא מפגיש אותנו עם הסבתא שהיא סוג של נפש חופשיה ועם הסבא ו הדודות ובעיקר ה”

“בעקבות הזמן האבוד הוא הספר הגרוע הכי טוב שאני מכיר. העלילה שלו קלושה עד לא קיימת, ההתרחשויות שלו כה מעטות ורחוקות זו מזו שאין בספר שום תחושה של התקדמות דבר ההופך את הספר למשעמם מאוד, כך שצריך להאבק לרוב כדי להמשיך ולקרוא , משל היה ספר שיש לקראו לשיעור ספרות בתיכון. (איכשהו בשיעורי ספרות שנאתי את כל הספרים שנתנו לנו לקרוא גם ספרים שמאוחר יותר שקראתי אותם להנאתי אהבתי מאוד). הוא כתוב בצורה מסורבל”

“מרסל פרוסט כתב את האנציקלופדיה הזו ספק על חייו, ספק על חיי מישהו לא ממש מעניין. זוהי סאגה של 3200 עמודים, מהם קראתי את החלק הראשון בן 188 העמודים. את זרם התודעה אני לא ממש אוהב וזה לא חדש. אבל מה לעשות ולפנינו ספר צלו"י (צריך לסמן וי) לחלוטין, למען ההשכלה צריך לקרוא אותו והמסקנה היא, שאם צריך לקרוא את זה להשכלה, עדיף להישאר אידיוט. הספר עוסק בימי חייו הצעירים של מי שזה לא יהיה. ילד החווה את”

“פחדתי ועודי מפוחדת להתחיל את 'בעקבות הזמן האבוד'. על כן, החלטתי לקרוא ספר 'אחר' של פרוסט לפני הצלילה לאותו זמן אבוד. על כל פנים, לא רק שגיליתי ש"אלברטין איננה" גם הוא, למעשה, עוד חלק באותו רומן רחב יריעה (אם כי מבודד בפני עצמו-יחסית) אלה שגם פה הייתי אבודה. לטובה ולרעה. אתחיל ברע, פרוסט כותב בצורה כמעט בלתי אפשרית לקריאה.בטח ובטח קריאה של רומן. מצדו האחד הוא מתקרב לפילוסופיה אבל הוא לא באמת, י”

“בדרך כלל בחופשות החגים או בחודשי הקיץ היינו נוסעים מירושליים למשפחה המורחבת בחיפה. איזה כיף היה לפגוש את הסבתות והסבים והדודים והדודות וכל היתר. אוכל טוב, ים וחוויות נפלאות. אז מרסל פרוסט גם הוא נסע בחופשות כמו כולנו אלא שהוא נסע מפאריז לעיירה קטנה בשם קומברה. למעשה זהו סיפור אוטוביוגרפי של פרוסט מסע אל ילדותו בכפר המשפחתי. הוא מפגיש אותנו עם הסבתא שהיא סוג של נפש חופשיה ועם הסבא ו הדודות ובעיקר ה”

“בעקבות הזמן האבוד הוא הספר הגרוע הכי טוב שאני מכיר. העלילה שלו קלושה עד לא קיימת, ההתרחשויות שלו כה מעטות ורחוקות זו מזו שאין בספר שום תחושה של התקדמות דבר ההופך את הספר למשעמם מאוד, כך שצריך להאבק לרוב כדי להמשיך ולקרוא , משל היה ספר שיש לקראו לשיעור ספרות בתיכון. (איכשהו בשיעורי ספרות שנאתי את כל הספרים שנתנו לנו לקרוא גם ספרים שמאוחר יותר שקראתי אותם להנאתי אהבתי מאוד). הוא כתוב בצורה מסורבל”