“כפי שנכתב על גבי הכריכה: "ספארקס יודע היטב לנגן על מיתרי הלב." הספר מגולל רומן התבגרות והחלטות שקובעות את מהלך החיים. בניגוד לספרים קודמים של ניקולס ספארקס, הספר הנוכחי קצת איטי, את התאוצה הוא תופס לאחר השליש הראשון של הסיפור. מגי צלמת ששמה הולך לפניה ומנהלת גלריה בניו-יורק. פגישה אקראית עם הערה של רופאה בקשר לנקודה חשודה על גבה חייה משתנים. הנקודה החשודה מבשרת על מחלה סופנית עם גרורות”

“קראתי כמעט את כל ספריו של ניקולס ספארקס. בדרך כלל הוא לא מאכזב וגם הפעם ענה על הציפיות, ואף קצת מזכיר את התקופה של מה שקורה אצלנו במדינה. ניקולס ספארקס אינו משתמש בגלריה של דמויות רבות, ולכן קל לקורא להתחבר לדמויות שהסופר בונה. מאחוריו היסטוריה של ספרים וחלקם אף הועברו לסיפור המצולם בבתי הקולנוע כמו: היומן, סיפור אהבה בלתי נשכח, מכתב בבקבוק, לילות ברודנטה ועוד. טרוור בנסון רופא צעיר ופצוע מ”

“כבר כתבתי בעבר שניקולס ספארקס מוכר כתסריטאי, מפיק וגם סופר. כל יצירותיו עוסקים באהבה, טרגדיות, גורל ובדרך כלל המוטיבים חוזרים על עצמם. גם הסיפור הזה עטוף ברגשות עוצמתיים שזורים בגורל ובהחלטות שאדם עושה בחייו, ועל המחיר המשולם בעקבות טעויות ואי קריאה נכונה של המפה. בניגוד לספריו הקודמים שקראתי מפרי עטו של ניקולס, הפעם הסיפור כתוב הוא מזווית אחרת לגמרי. הפעם האהבה ומערכת היחסים מזוקקת בין אב לבת”

“לפעמים אני חושבת איך זה להיות כל מיני דברים. איך זה להיות האיש שעוטף את הקרמבו, למשל. האם זו עבודה כיפית ומיוחדת, או שמא זו סתם שגרה מעצבנת בשכר נמוך, ובנוסף לכל כבר אין שום חשק לאכול קרמבו אף פעם. או איך זה להיות טסטר, בוחן נהיגה. לבוא מדי בוקר לעבודה ושעה אחרי שעה לחוות נהיגה גרועה פחות או יותר ולבלום אנשים. או להיות פקיד של ההוצאה לפועל. לחזור הבית ולספר לילד מה עשית היום: "היה יופי של יום. עיק”