זוהי אולי ההמלצה האובייקטיבית ביותר שיצא לי לכתוב, כלומר כזו שאינה מושפעת מדעות קדומות.
זאת מכיוון שאל הספר הזה הגעתי עם דעה קדומה שלילית למדי. כמעט אפשר לומר שתכננתי לשנוא אותו.

באופן עקרוני, תופעת היצירות המתרחשות/מתכתבות/משכתבות יצירות מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התחילה להימאס עלי. 
דוגמאות?
בבקשה.
עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי, למשל.
ספר פנטזיה נהדר, כתוב היטב, מרתק, אבל...
כן, יש

המקרה המוזר של זה שאין לנקוב בשמו.




אם זה שאין לנקוב בשמו (כלומר אני, בגוף שלישי) היה פושע נמלט שאבדו עקבותיו, והיה מבוקש ברחבי המדינה, והבלשים שאחראים על לכידתו היו צריכים להרכיב קלסתרון ותיק אישי עליו, אז בין הנתונים שהיו מזינים, היו בנמצא גם:

1. לא אוהב ספרי מתח - נדיר למצוא ספר מתח בו התעלומה תופסת אותו באמת במתח. לרוב הוא משתעמם ונוטש, כי כל התעלומות בו מרגישות אותו דבר וגם אם יש ת

תשעה צעדים להרס ספר שיכול היה להיות ממש מוצלח:

1. קחו רעיון טוב. באמת, באמת רעיון טוב - כזה שכולל אוסף דמויות מגניבות עם סיפורי רקע מעניינים וחיבור טוב זו לזו והרפתקאה אייקונית ובאמת, רק דברים טובים ומוצלחים.

2. ‏תתלהבו מעצמכם כל כך על כך שהצלחתן למצוא ולהרכיב רעיון כל כך יפה, עד שלא תפסיקו להזכיר את זה לעצמכם באמצע הכתיבה. מדי עמוד או שניים הזכירו לעצמכן, אמאלה, איזה מהממות אני! איך כתבתי כ

תמהיל משעשע של קלאסיקות אימה מהתקופה הויקטוריאנית בבריטניה. יותר לא אספר ולא אספיילר. הנאה מובטחת