בחן את עצמך: האם את/ה לאה גולדברג? "גבות מחוגים מורמות ותמהות שואלות: האת היא, האת?" 1. לעיר שבה נולדת קוראים היום: א. גדאנסק (לשעבר דנציג). ב. קלינינגרד (לשעבר קניקסברג). ג. פתח תקוה (לשעבר מלבס). ד. קאונס (לשעבר קובנה). 2. מדוע נפרדו הורייך: א. בגלל מחלת הנפש של אבי ב. לאמה היה מאהב ג. אבי לא רצה לעלות לארץ, ואילו אמי היתה ציונית נלהבת. ד. אבי התמכר להימורים, והמפעל לעישון דגים שבבעלותו פשט את הרגל 3. השלימי: "תמונתך כה שלוה את..." א. שוטרת. ב. עיוורת. ג. אחרת. ד. מוכרת? 4. באיזה חרוז מחרוזייך היית גאה במיוחד? א. "אביב ילדותי ופקח של ליטא" ו"הסוסה הגדולה המליטה". ב. "וידעתי שהוא מחכה לה" ו"כאבן בכף הקלע" משתתפים: ריקי אופיר/ רחל אלבק ? גדרון/ סיון בסקין/ אורי הולנדר / אנה הרמן/ רועי חן/ דורית ירושלמי/ אפרת מישורי/ דורי מנור/ בני מר/ רויאל נץ/ רונן סוניס/ משה סקאל/ מאיה ערד/ נורית פלד אלחנן/ יהושע קנז/ עצית רופא/ עמיחי שטרן/ עורך: דורי מנור....

"בריטון" הוא קובץ המעצים את ייחודו השירי של דורי מנור (עורך כתב העת "אב", מתרגם "פרחי הרע" של בודלר, כותב הספר "מעוט" ועורך כתב העת "הו!"): השירים הכלולים בו כתובים בקולו האינטימי והחושפני ביותר של המחבר, שכינס לצידם מבחר מתרגומיו ליצירות מאת כמה משוררי עולם, המשתלבות בטבעיות בקולו שלו....

ורי מנור הוא יליד תל-אביב, 1971. בין תרגומיו: פרחי הרע והספלין של פריס - שירים קטנים בפרוזה מאת שארל בודלר; מכתבים ללואיז קולה מאת גוסטב פלובר והגיונות מטפיזיים מאת רנה דקארט. כתב עם אנה הרמן את הלברית לאופרה אלפא ואומגה. ב1993- היה ממייסדי כתב-העת הספרותי אב. מעוט הוא ספר שיריו הראשון....

שירה מקורית וחדשה מאת: שמעון בוזגלו סיון בסקין אמיר בקר אמוץ גלעדי אור גראור אלישבע גרינבאום אורי הולנדר רועי חן מרחב ישורון עינת ליבשיץ אמיר לרנר דן מירון דורי מנור רויאל נץ יוסף סדן רונן סוניס משה סקאל נורית פלד אלחנן גלעד צוקרמן עמית רופא...

56 עמודיםאלפא הוא הגבר הראשון עלי-אדמות. אומגה - האשה הראשונה. הם הראשית והאחרית. הם חיים באי בודד, מעין גן-עדן שהולך ונהפך בהדרגה לגיהינום. מחזור השירים אלפא ואומגה נכתב בעקבות סדרת ליתוגרפיות מעשה ידי הצייר הנורבגי אדוארד מונק. השירים (שנכתבו במקור כליברית לאופרה) מופיעים בספר בזה אחר זה, כחטיבה אחת, ויוצרים רצף עלילתי וכרונולוגי. אך כל אחד מהם עומד בפני עצמו. השירים כולם כתובים בחרוז ובמשקל, כמתחקים אחר הולם לבם של אלפא ואומגה - מן האות הראשונה שבשיר הראשון ועד לנקישות הלב האחרונות החותמות את מחזור השירים.אהבתם של אלפא ואומגה, שמניצה בשירים הראשונים ומבלבלת ככרכום, הולכת ונהפכת לחולי אנוש: ``כי מה שמתאהב נוגע בסרפד``. בעלי-החיים המופיעים במחזור השירים הם בריות מיתיות, שלתכונותיהן יש שורשים עמוקים בתנ``ך ובסיפורי ביבר מופלאים שנכתבו בימי הביניים. הצבוע, הטיגריס, הדוב, החמור והחזיר, וראשון לכל - הנחש - הולכים ופולשים, בזה אחר זה. אל מקדש המיסתורין הערטילאי של אהבת אלפא ואומגה, העושים בו שמות.במרוצת מחזור השירים, יולדת אומגה את ילדי חיות האי: בני הכלאיים אלפא ואומגה, שהיו האנשים הראשונים ועלי-אדמות, הופכים להיות, בסופה של השתלשלות אירועים טראגית ובלתי-נמנעת, גם האנשים האחרונים.דורי מנור הוא יליד תל אביב (1971). בין תרגומיו: פרחי הרע והספלין של פריס - שירים קטנים בפרוזה מאת שארל בודלר, מכתבים ללואיז קולה מאת גוסטב פלובר והגיונות מטפיזיים לרנה דקארט. ב1993- היה ממיסדי כתב-העת הספרותי אב מעוט, ספר שיריו הראשון, רואה אור, בד-בבד עם אלפא ואומגה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. מתגורר בפריס.אנה הרמן היא ילידת ירושלים (1973). שיריה הראשונים התפרסמו מעל דפי כתב-העת הספרותי אב, בין תרגומיה: היומנים של סילביה פלאת`.אלפא ואומגה הוא ספר שיריה הראשון. מתגוררת בתל אביב....

בעיני, זה הגיליון החשוב ביותר של הו! מאז ראשיתו ב-2005 ועד היום, גיליון של שינוי פרדיגמה ושל פריצת גבולות", כתב דורי מנור, שערך בשיתוף סיון בסקין את גיליון 25 דיאספורה -כרך עב כרס של 436 עמודים, המחולק לשלושה חלקים: עברית-אירופה, עברית-אמריקה, עברית-ישראל. זהו למעשה ניסיון ראשון לשרטט את הטריטוריה של היצירה בעברית, הן בישראל והן מחוצה לה, כפי שהיא מתקיימת כיום. אם בעבר היו כותבי הדיאספורה בגדר מיעוט מבוטל, הרי שכיום מספרם הולך וגדל והמשקל הסגולי שלהם משמעותי מאי פעם. עשרות הכותבות/ים שיצירותיהם/ן רואות אור בכרך החדש הם עדות ברורה למפנה שחל בעניין הזה: הספרות העברית חוזרת, לראשונה זה שנים רבות, להיות ספרות אוניברסלית, הנכתבת לא רק בישראל אלא גם באירופה ובאמריקה. ולא באופן שולי או אנקדוטלי, אלא כתופעה רחבה שיש בה כדי לסמן את ראשיתו של מפנה תרבותי-היסטורי. החלק השלישי של הגיליון מוקדש לשירה שנכתבה על ידי משוררות/ים תושבי ישראל, כבכל גיליון אחר של הו!, והוא כולל יצירות פרי עטם של עשרות כותבות וכותבים בני דורות שונים וזרמים פואטיים מגוונים....

הגיליון השני של "הו!" הוקדש בין השאר לחידוד תפישתו והקווים המנחים של כתב העת. עוד בגיליון: רויאל נץ במסה פרוגרמטית רחבת יריעה: תשובה לביקורות על גיליון מס' 1. גלעד צוקרמן במסה פרובוקטיבית: העברית המודרנית היא מיתוס, נכון יותר לדבר על שפה "ישראלית". סיון בסקין: עוד מפרי עטה של ההבטחה החדשה של השירה העברית, והפעם גם תרגום ראשון מעשה ידיה. תגליות חדשות: סיפור ראשון של הסופרת אנה עדי, כותבת צעירה ילידת מוסקבה; פטיה (פיוטר) פתאח, משורר וירטואוזי ופרובוקטיבי, העובר מכתיבה ברוסית, שבה כבר עשה לו שם כמשורר צעיר וחדשני, ליצירה עברית חצופה ומשתלחת. משה סקאל בפואמה היסטורית על מסעו של פרדינאן דה מגלן, יורד הים הפורטוגזי שהיה האדם הראשון שהקיף את כדור הארץ, בניסיון להשיב לחיים ז'אנר מרתק שנשמט מהיצירה העברית שנים ארוכות. בנוסף בגיליון 2 של הו! שני מדורים מיוחדים: מדור תמאטי – "יורדי ים", בו מובאות יצירות מקור ותרגום הקשורות למרחב הקוסמופוליטי של הים, ההפלגה והגילויים הגדולים – מאודיסאוס ועד נמל תל אביב. מדור צורני – המוקדש הפעם למבחר סונטות קלאסיות הזכו לתרגומים חדשים. כותבים נוספים בגיליון 2 של הו!: אנה הרמן, אפרת מישורי, בני מר, רונן סוניס, עמית רופא, אורי הולנדר, אמוץ גלעדי, ערן שועלי ורוברט וייטהיל....

שיריו של דורי מנור החלו לראות אור לפני כשני עשורים, וחוללו סערה בשירה העברית. בתבניות ובמקצבים הקלסיים נוצקו חומרי חייו של המשורר – לפרקים במרומז ובמעודן, לעתים במפורש ובמכוּון, ותמיד בריבוי רבדים. דורי מנור הוא משורר קוסמופוליטי אך גם ישראלי מובהק: שירתו מגיעה למחוזות עַל-זמניים במרחב ובזמן, נודדת לאירופה ובייחוד לפריז, חוזרת לתל-אביב ונמשכת שוב ושוב ל"אמצע הבשר". בכרך הזה, שערך פרופ' דן מירון, כונסו שירים חדשים של המשורר בצד שירים שהופיעו בספריו "מיעוט" ו"בריטוֹן", וכן הלִברית לאופרה "אלפא ואומגה" (עם אנה הרמן). רבים משיריו של מנור ראו אור לראשונה בכתבי העת "אֵב" ו"הו!" ובעיתון "הארץ", ועוררו הרבה הדים רמים וגם פולמוסים ספרותיים סוערים. ב"אמצע הבשר" כונס גם מִקבץ של תרגומי שירה, שנבחרו בשל הזיקה הפואטית שלהם לשירת המקור של מנור. עם תרגומים אלה נמנות יצירות מופת מאת שארל בודלר, סטפאן מלארמֶה, פדריקו גרסיה לורקה, ויליאם בלייק ועוד. כל השירים עומדים בזיקה הדוקה למוזיקה. בשנים האחרונות הלחינו משיריו של מנור מוזיקאים מן השורה הראשונה בישראל (ובהם רונה קינן, שלומי שבן, ערן צור, מאור כהן וגיל שוחט). דורי מנור הוא חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת בשנת 2008, וחתן פרס ראש הממשלה ליוצרים עברים בשנת 2007. "מבחינה איכותית [...] שירתו של מנור היא לא פחות מ'מושלמת'... בדומה לפסלונים מסוג מסוים, קוטן ממדיהם הפיזיים של שיריו אינו נוטל מהם את מחוות הגודל והתנופה של פסלי כיכרות ורחובות-עיר, מחווה שמעניקות להם הרטוריקה והמוזיקה שלהם וכן הדחיסות של התכנים הפסיכולוגיים וההגותיים שלהם... בזכות השלמוּת הפנימית והאינטגרליות המוסרית והאסתטית שלה פותחת שירת מנור חלון בבית הספרות הישראלית ומאפשרת לאוויר רוחני אחר לחדור אל החדרים הדחוסים [...] את החלון הזה לא יהיה אפשר לסגור ..." ...

אחרי שלושה גיליונות שהוקדשו לסוגה אחת ויחידה - הגליון ה-11 שהוקדש למחזות, הגליון ה-12 של הו! שהוקדש לשירה, והגיליון ה-13 של הו! שהוא אסוּפּה קטנה של שירת העולם, "הו!" 14 שחזר למתכונת הקבועה של כתב העת ופרסם יצירות של מיטב הכותבים העכשוויים, גליון 15 - מָזֶּשִׁיר - מביא מסות על כתיבה ושלל שירים חדשים. "תפקידו של המשורר אינו מציאת רגשות חדשים, אלא שימוש ברגשות הרגילים, ועיבודם לשירה לשם ביטוי תחושות שכלל אינן בנמצא ברגשות הממשיים. ורגשות שמעולם לא חווה יכולים לשמש אותו בדיוק כמו אלה המוכרים לו. ]...[ מדובר בתמצות, ובדבר חדש הנוצר מן התמצות, של המוני חוויות אשר בעיני האדם המעשי והפעיל לא יהיו כלל בבחינת חוויות. זה תמצות שאינו קורה במודע או בכוונה תחילה. ברור שאין זה הסיפור כולו. חלק גדול מאוד מכתיבת השירה חייב להיות מודע ומכוון. למעשה, המשורר הרע אינו מודע בדרך כלל כשעליו להיות מודע, ומודע כאשר עליו להיות לא-מודע. שתי הדרכים המוטעות הללו גורמות לו להיות 'אישי'. השירה אינה מתן דרור לרגשות, אלא בריחה מרגשות. אין היא ביטוי של האישיות, אלא בריחה מן האישיות. עם זאת, מובן מאליו שרק מי שיש לו אישיות ורגשות יודע מה פירוש בריחה מהם." מתוך: ת"ס אליוט, המסורת והכשרון האינדיווידואלי...

הגיליון כולל פרוזה ושירה של כותבים חשובים ותיקים וחדשים, כמו שמעון אדף, דרור בורשטיין, יובל שמעוני, מתן חרמוני, נורית גרץ, משה סקאל, אלון חילו, קובי מידן (המפרסם לראשונה שירה), דרור משעני, אנה הרמן ורבים אחרים. שבוע הספר הוא המועד הנכון להוציא גיליון חגיגי של כתב העת, שמזה כמה שנים הוא אחת הבמות החשובות ליוצרים מכל הגוונים, ושנותן מקום לכישרונות העכשוויים בספרות העברית. עוד בגיליון: פרויקט ענק שכולל עשרות עצות של סופרים ויוצרים ידועים לכותבים בראשית דרכם * תרגומי שירים של ברטולט ברכט, אנטון צ'כוב ואברהם סוצקבר * שירים של משוררים, בהם סיון בסקין, אלוף הראבן, יותם ראובני, שמעון בוזגלו ואחרים * ואנתולוגיה של שירים מתורגמים מהשנים 1918-1914, לציון 100 שנה למלחמת העולם הראשונה. דורי מנור, המייסד ועורך כתב העת: "אנחנו גאים במיוחד בגיליון 10 של 'הו!', כי חשיבותו של כתב עת לספרות נמדדת לא רק באיכות היצירות שמתפרסמות בו ובתפיסת העולם הספרותית שהוא מוביל, אלא גם בהתמדה שלו וביכולתו להיות עובדה ספרותית משמעותית לאורך זמן". ...

גיליון מס' 6 של כתב העת "הו!" עשיר בשירים, תרגומים, יצירות פרוזה ומסות, מחזה וריאיון מיוחד. בין היצירות המשתתפות בגיליון: נוֹבלה מאת מאיה ערד, "Fail better" - סיפורו של מתרגם שירה, בנו של משורר ידוע, ויחסיו עם אחותו-למחצה. "מה אנחנו עלולים לגלות אם נקרא סיפור בלשי פעמיים?" - מסה מאת דרור משעני. מאמר מאת דן מירון - "פרדוקס התקשורת בשירת חיים נחמן ביאליק". ה"אישיות" התקשורתית של המשורר, כפי שהיא משתקפת ביצירתו ומעצבת אותה. ...

כתב העת "הו!" חוזר במלוא המרץ, לאחר היעדרות ארוכה! בגיליון מספר 8 מתפרסמים תרגומי שירה חדשים ומסה של שני חתני פרס ישראל: המתרגמת נילי מירסקי ופרופ' דן מירון. כמו כן מתפרסמים שירים חדשים של המשוררים אנה הרמן, סיון בסקין, אפרת מישורי, ננו שבתאי, שמעון בוזגלו, שחר מריו מרדכי, יערה שחורי ואחרים, לצד שירים של משוררים המפרסמים לראשונה ב"הו!", ובהם שמעון אדף ויעקב ביטון, וכן ארבעה משוררים חדשים ומפתיעים שעדיין לא מלאו להם שמונה-עשרה! במרכז "הו!" 8 – מדור פרוזה חדש: תחת הכותרת "זה הכאב של שתי המולדות" (שורה הלקוחה משירה של לאה גולדברג, "אורן"), התבקשו תשעת המשתתפים לכתוב סיפור או טקסט הקשור לנושא הנבחר. לכל המשתתפים יש ביוגרפיה הקשורה קשר בלתי-נפרד לתרבויות ולשפות זרות, אם בהיותם ילידי שפה זרה שהיגרו לישראל בצעירותם או שגדלו בה בשתי שפות; אם כמהגרים שבחרו לעזוב את ישראל ואימצו לעצמם שפה או שפות נוספות; ואם כמתרגמים או כאנשי אקדמיה העוסקים באופן אינטנסיבי בשפות ובתרבויות זרות. היצירות המופיעות במדור הוזמנו במיוחד לגיליון זה. בין המשתתפים במדור זה מתן חרמוני ומשה סקאל (שניים מהמועמדים לפרס ספיר 2011), לילך נתנאל (חוקרת הספרות שחשפה את "רומן וינאי", הרומן הגנוז של דוד פוגל), בני מר ואלכס אפשטיין. בגיליון נכללים גם תרגומים לשירי "אופרה בגרוש" של ברכט, ל"שירת הגורל" של הלדרלין, לשירים אחרונים מאת אברהם סוצקבר המנוח, לשירי ילדים יידיים מתחילת המאה העשרים ושיר תפילה פורנוגראפי של משורר הביט אלן גינזברג בתרגום עברי ראשון. כמו כן, מתפרסם ראיון מרתק ופרובוקטיבי עם הסופר הצרפתי ז'אן ז'נה, שנערך זמן קצר לפני מותו. ב-2011 זכה עורך כתב העת דורי מנור בפרס העריכה של משרד התרבות על עריכת "הו!" (בחבר השופטים ישבו פרופ' מנחם פרי, פרופ' יגאל שוורץ ופרופ' עוזי שביט). ...

כתב העת "הו!" – מהמרכזיים והחשובים בכתבי העת הספרותיים הפועלים כיום בישראל – חוזר בגיליון תשיעי, חדש ועשיר במיוחד. בהחלטה עריכתית יוצאת דופן נפתח הגיליון ברצף יצירות של חמישה משוררים חדשים ומוכשרים, שגילם נע בין 18 ל-22! חמשת המשוררים האלה הם פנים חדשות ומפתיעות, שמערכת "הו!" מבקשת להאיר עליהם בזרקור ולהעמיד אותם במרכז הבימה של השירה העברית. מדור הפרוזה המרכזי של הגיליון מוקדש הפעם לסיפורים על עקרות ועל פריון, וכותרתו: "ולא יצא לי לגמור את אבשלום בְּני" (מתוך "אבשלום" של יונה וולך). בין המשתתפים במדור: רונית מטלון (המשתתפת לראשונה ב"הו!" ומפרסמת קטע ממחזה אבסורד), שמעון אדף (חתן פרס ספיר הטרי), לילך נתנאל (הסופרת והחוקרת שחשפה את "רומן וינאי", הרומן הגנוז של דוד פוגל), משה סקאל ("יולנדה"), בני מר (עורך מדור "ספרים" של "הארץ"), מאיה ערד, אלכס אפשטיין, ננו שבתאי, יערה שחורי ואחרים. כל אחד מהמשתתפים בחר לעסוק בנושא מהזווית הייחודית שלו, ומתוך כלל סיפורי המדור נרקמת מטפורה מורכבת ומרתקת על הקשר שבין עקרות ופריון לבין מלאכת היצירה. בגיליון נכלל גם סיפור קצר ויפהפה של יורי בוידא, מהבולטים בסופרי רוסיה של ימינו, בתרגומה של כלת פרס ישראל נילי מירסקי, וכן מסה על הקשר בין שירה לפרוזה מאת המשורר יוסיף ברודסקי, חתן פרס נובל לספרות. עוד מתפרסמים, לראשונה בעברית, קטעים מתוך "לבי במערומיו", יומנו הפרובוקטיבי והשערורייתי של "המשורר המקולל" שארל בודלר, בתרגומו של דורי מנור. בין המשוררים המפרסמים ב"הו!" 9: יעקב ביטון, אפרת מישורי, שמעון אדף, הילה להב, סיון בסקין, רועי שניידר, עומר ולדמן, יאיר דברת ודוד (ניאו) בוחבוט, אלמוג בהר ורחל חלפי. מדור מיוחד מוקדש לשירה לסבית קלאסית-מודרנית, ובו תרגומים ראשונים בעברית ליצירות של כמה מהחשובות שביוצרות שירת האהבה החד-מינית: מאמילי דיקינסון ועד מרינה צווטאייבה, מאלדה מריני ועד איימי לואל. ...

בגיליון מספר 5 של הו! מסה ראשונה מסוגה על הזמר ערן צור מאת נסים קלדרון מתוך ספר בכתובים. פרסום ראשון בהו! של שירה פרי עטה של ננו שבתאי, רויאל נץ על השימוש הקרנבלי בחרוז בשירה העברית שאחרי נתן זך ונאוה עִדו בסונטות בהשראת אסון הצונאמי שתקף את אסיה בדצמבר 2004. בנוסף בהו! מספר 5 שני מדורים מיוחדים: מדור תמטי – העולם של אתמול: על הפוטוריזם בשירה ברוסיה ובאיטליה: רומן וטר על מגמות בפוטוריזם הרוסי; מבחר תרגומים ליצירות של שבעה משוררים רוסים (מיאקובסקי, חְלֶבְּניקוב, בּוּרליוּק, קרוּצ'וניך, קָמֶנְסְקי, סְוֶורְיאנין, אסֶייב וצ'ורילין), אמוץ גלעדי על הפוטוריזם באיטליה, מתן חרמוני על התמודדות משוררי העברית והיידיש בניו יורק עם הכרך המודרני הגדול, ועוד. מדור צורני – מסות ארס-פואטיות קלאסיות: בן ג'ונסון / "התקף חרוזים נגד החרוז"; קטעים מתוך ניקולָה בּוּאָלוֹ / "אמנות השירה"; אלכסנדר פופ / "מסה על הביקורת"; קטעים מתוך ניקולאי מיכאילוביץ קָרַמְזין / "השירה". תרגומים ליצירות כתובות מאת ולדימיר מיאקובסקי, פיליפו טומאזו מרינטי, פול ואלרי ועוד. כותבים נוספים בגיליון מספר 5 של הו!: אורי הולנדר, עמנואל גלמן, דורי מנור, רונן סוניס, סיון בסקין, אמוץ גלעדי, רועי חן, רומן וטר, פטיה (פיוטר) פתאח, אנה עדי, ועוד....

בגיליון מספר 7 של הו! פרסום ראשון לשירים מתוך "שירים ליואל", אלבומה של רונה קינן. דרך דמות המכונה יואל המבוססת חלקית על הביוגרפיה של עמוס קינן, מנסה רונה קינן לפצח משהו מפרשת חייו של אביה, ומסיפורו של הדור הצברי בכלל. מדור מיוחד המוקדש לדוד אבידן, ובו פרסום ראשון לדיגומים שנמצאו בעזבונו, אשר נכתבו לצורך הוראת כתיבה באוניברסיטה ומופיעים תחת הכותרת "ייעוץ טכני מן העבר לעתיד". בין הדיגומים – לנתן אלתרמן, לשקספיר ולרחל. בנוסף – שאלון דוד אבידן: מבחן-בחירה של 25 שאלות על המשורר ויצירתו, מה שאולי כבר ידעתם, מה שאתם מוזמנים לגלות. עוד בגיליון: "החרוז משיב מתקפה"– מאמר מניפסטי מאת פרימו לוי בזכות החרוז מאת הסופר האיטלקי, בתרגומו של דוד פאפו. יומנים אישיים, קיץ 2008 – סיון בסקין, ז'יל רוז'יה, משה סקאל ולילך נתנאל לקחו על עצמם את המשימה לכתוב יומן אישי, אבל גם כזה שנועד לפרסום. כותבים נוספים בגיליון מספר 5 של הו!: ננו שבתאי, שמעון בוזגלו, חמוטל בר-יוסף, בני מר, אנה הרמן, מרחב ישורון, אלמוג בהר, רוברט וייטהיל-בשן, שחר-מריו מרדכי, אבידב ליפסקר, תמר מרין, ועוד. תרגומי שירה של סטפאן מלארמה (צרפתית), קטולוס (לטינית), משה לייב הלפרן (יידיש), סנדרו פנה (איטלקית)....

״שרב ראשון״ הוא דיוקן אישי גלוי־לב, המוביל את המחבר מתל אביב של ילדותו לפריז של עלומיו, ובחזרה אל ההווה. זוהי כרוניקה מרתקת של התבגרות: התבגרות תרבותית וספרותית, שהיא גם התבגרות רגשית, מחשבתית ומינית. דורי מנור משרטט את הרגעים שעיצבו את חייו כאדם צעיר ושינו אותם לבלי שוב: רגעים של חרדה ושל תשוקה, של היפעמות ושל אימה, ושל היפקחות קדחתנית אל העולם. הוא כותב על ילדותו בתל אביב עם אם לוכדת־מרגלים ואב יקה־צבר, על שירי הערש הראשונים ששמע, על הצוהר אל העולם שנפתח בזכות הפופ הבריטי של שנות השמונים, על המורה לצרפתית בתיכון ששינתה את חייו, על הקריאה הראשונה בספר איוב, על גילוי ההומוסקסואליות, על ההתוודעות לשארל בודלר ולשירי החשיש והאופיום שלו, על התרגומים הראשונים והיצירות הראשונות, על שיחות הנפש עם דליה רביקוביץ ועם אברהם סוצקבר, על הפגישות הגורליות עם אלן גינזברג, על "נרקיס" של קרוואג'ו ועוד. ״שרב ראשון״ – דיוקן רב־יופי של דור ושל מקום – הוא ספר הפרוזה הראשון של דורי מנור....

היידיש הזאת שהחלה לבוא אליך בהקיץ ובחלום, מאחר ונודע לה, כי נחושה החלטתך שלא לדבר בה, לא לחשוב בה, לא לחלום בה — לא בשינה ולא בהקיץ. ואם חלמת ואם דיברת מתוך השינה, החלום, ביידיש — למהר ולתרגם מיד כל מה שהגית, לעברית, ורק אז יכול אתה לחזור ולהירדם שוב. היידיש הזאת שדיברה אלי, אל בן העליה, בקול של שכינתא בגלותא: 'למה עזבתני' ובכל הלשון של 'על חטא שחטאנו': באונס וברצון. בנטיית גרון. בעיניים רמות. בפריקת עול. בקלות ראש. בקשיות עורף. בשנאת חינם ]...[ חשך בעדה. רואים עוד את צבע הקירות. תלך עכשיו השפה העברית, המלכותית, למכור פלאפל חם בעיר דיזנגוף, לזכרה. אבות ישורון כמה מלים על גליון 16 של הו!: מדובר בכרך עב-כרס (כמעט 500 עמוד!) המוקדש כולו לערבית וליידיש. הוא כולל יצירות פרוזה ושירה משתי השפות, שלל מסות ורשימות על הזיקה בין התרבות הערבית והעברית ותרבות יידיש והתרבות העברית, עשרות משתתפים וביניהם הנשיא ריבלין, חוה אלברשטיין, פרופ' יהודה שנהב, פרופ' דן מירון, פרופ' מנחם פרי, אמירה הס, סיון בסקין, אלמוג בהר, יונית נעמן, מתן חרמוני ורבים אחרים. יש בו גם שלל סקופים ספרותיים, שמהם נחשוף בינתיים רק את זה: סיפור נפלא של בשביס זינגר על תל אביב בפרסום ראשון (עד היום הוא ראה אור רק בעיתון יידי נידח). בקיצור, גיליון עשיר מאוד, פוליטי מאוד, מעניין. ...

גיליון 12 של הו! מוקדש כולו לשירה. החל בשירים מהעיזבון של דליה רביקוביץ, עבור במשוררות ומשוררים ותיקים ומוכרים, וכלה ביוצרים צעירים ומוכשרים שעשו את הו! לביתם הקבוע. עוד כלולים בגיליון שני מדורים מיוחדים: ״פנים חדשות בהו! ו״תרגומי שירה״. כתב העת הו!, שבימים אלה רואה אור גיליונו ה-12, מיסודם של אחוזת בית ספרים ודורי מנור, נוסד ב-2005 על ידי דורי מנור ומאז הוא רואה אור בקביעות בתדירות של גיליון או שניים בשנה. המוטיבציה להקמת כתב העת היתה הרצון להעמיד דור חדש של משוררים ושל סופרים ולהציע להם בית קבוע, בלי להתחשב בגחמותיו של שוק הספרים ובמרדף אחרי הרייטינג. מטרותיו של “הו!” הן להשיב לשירה את מקומה המרכזי בתרבות העברית, לשלב את הכתיבה העכשווית בפרוזה ובשירה בתוך מסורת ארוכת שנים של יצירה עברית ומתורגמת, להשיב את מעמדה של האוּמנות כבסיס איתן לַיצירה ולשים דגש על שליטתם של הכותבים בכֵליה הטכניים של אמנותם. בגב הגיליון: רק הזכרתי את הזמן, וכבר יבואו ויגידו: “זמנכם עבר!״. הזמן של מי עבר? יגידו: של האליטות. של הממסד. של האשכנזים. של המשתכנזים. הזמן “שלהם״ עבר. בתוך כל המלל הזה משורבבים מושגים כמו מרכז ופריפריה, מזרח ומערב, דתיים וחילונים. אלא שהדיון הזה, מה לעשות, הוא בדיוק ההפך ממהפכני וההפך ממתקדם. הוא חוזר לאחור, והוא בעצם רֵאקציונרי במובהק. התרבות שלנו כיום, ממש כמו הפוליטיקה שלנו, חוזרת לאחור בצעדי ענק, והיא עושה את זה מתוך חדווה מזוכיסטית גדולה. המשורר, כל משורר, זקוק למסורת. אבל זאת לא המסורת של הלאום או הדת, וגם לא של המגזר שאליו הוא משתייך כמעט תמיד שלא מתוך בחירה. המסורת של המשורר היא אחרת )כך, למשל, המשפחה – במובן המיידי שלה – היא האנטי-מסורת של המשורר. ערכי המשפחה השמרניים הם האויבים הגדולים שלו(. השירים ה״מחאתיים״ שמתפרסמים היום בישראל, הם לעתים קרובות החלום הרטוב של השלטון הנוכחי, והוא עושה בהם שימוש ציני מרהיב. לא רק ש״שירת המחאה״ לא מערערת על יסודותיו של השלטון הזה, אלא היא אף היא מסייעת לו. ובכלל, טקסט שירי שרבים מבני זמנו “מסכימים״ אתו, אינו שיר מחאה אמיתי. טקסט שירי שלא נכתבת בו מלה אחת שמנוגדת לרוח התקופה, אינו יכול לערער יסודות. טקסט שירי שאינו קורא תיגר – באופן עמוק – על המוסכמות של זמנו ועל הקונוונציות הפואטיות, אלא משכפל את הדיבורהיומיומי, טקסט שירי שרבים מבני תקופתו “מתחברים״ אליו, אינו יכול להיות שירה חתרנית של ממש. מתוך: “במקום פתח דבר: אם קראתי שיר ואני מסכים אתו, המשורר מעל בתפקידו״, מאת משה סקאל. (עמ׳ 9)...

הגליון ה-12 של הו! הוקדש לשירה, והגיליון הנוכחי של הו! הוא אסוּפּה קטנה של שירת העולם, ראשונה בסדרה של אסוּפּות שנפרסם במסגרת פעילותו הסדירה של כתב העת. מאז גיליונו הראשון של הו! שראה אור ב־ 2005 אנחנו מקדישים מקום נרחב לשירה מתורגמת, ובשנים־עשר הגיליונות שראו אור עד כה "גדלו" עם הו! כמה וכמה מתרגמים/יוצרים, שאפשר לראות בהם אסכולה בפני עצמה: אסכולת הו! לתרגום שירה. מגוון השירים הכלולים בגיליון זה הוא רחב מאוד, הן מהבחינה הגאוגרפית והלשונית, הן מבחינת התקופות, הסוגות והזרמים הפואטיים שהוא חובק. הגיליון נפתח בקטע מאחת היצירות השיריות הקדומות ביותר — התאוגוניה (תולדות האלים) מאת הֶסיוֹדוֹס, ככל הנראה מהמאה השמינית לפני הספירה — ומסתיים בשני מבחרים נרחבים של שירי מחאה ואהבה מרוסיה ומאיראן של המאה העשרים ואחת. בין לבין כולל הגיליון שלל יצירות נוספות: אידיליה ומכתמי חוכמה מיוון העתיקה (תאוֹקְריטוס, דיוֹגֶנֶס לארטיוס), שירה מיסטית ושירת תשוקה ערבית ופרסית מימי הביניים (ולאדה בִּנת אַלְמֻסְתַּכְּפי, אִבן זיידון, ג'לאל א־דין רוּמי), רֶנְגה יפנית מהמאה השבע־עשרה, מקבץ של שירה אנגלית מהמאה התשע־עשרה (שיר של סמואל באטלר בשלושה תרגומים חדשים שונים, וכן שירים של בלייק, ווֹרדסווֹרת' וטניסון), יצירות של כמה מנציגיו החשובים של המודרניזם האירופי לגווניו (ייטס האירי, אפּוֹלינֶר הצרפתי, מנדלשטם ויֶסֶנין הרוסים, נלי זק"ש הגרמנייה, קוֹראדוֹ גוֹבוֹני האיטלקי, אודיסאוס אֶליטיס היווני, קדיה מולודובסקי כותבת היידיש ותדיאוש רוֹזֶ'ביץ הפולני), כמה מנציגיהם המרכזיים של זרמי המודרניזם בשירה האמריקנית מהמאה העשרים ("שירת הנשגב" של רובינסון ג'פרס, ה"אימג'יזם" של אליזבת בישופּ והשירה ה"וידויית" של ג'ון בֶּרימן ושל אן סקסטון), וכן מנואל פוֹרְקאנוֹ, המשורר הקטלאני בן זמננו, וכמה ממיטב משוררי רוסיה ואיראן העכשוויים. עוד כולל המבחר שלושה תרגומי שירה גנוזים של דליה רביקוביץ, שאנחנו גאים לפרסם לראשונה. כל השירים מופיעים כאן בפרסום ראשון, ורובם הגדול תורגמו במיוחד לגיליון החדש — מ־ 12 שפות שונות — על ידי מיטב מתרגמי השירה בישראל. משתתפי הגיליון: אלכס אװרבוך / אברהם ארואטי / צור ארליך / שמעון בוזגלו / ניצה בן־ארי /אסף בנרף / יותם בנשלום / סיון בסקין / עמינדב דיקמן / חנה הרציג / שמעוןזנדבנק / רועי חן / אמיר יגל / עמרי לבנת / דספינה ליאוזידו שרמיסטר /קובי מידן / נילי מירסקי / לי ממן / דורי מנור / עמיר מרקסמר / אורלי נױ /עמוס נױ / אורית נױמאיר פוטשניק / ראובן (רובי) נמדר / רויאל נץ /עידו פלד / חײם פסח / רונן סוניס / אבנר מרים עמית / מאיה ערד / שלומציון קינן / דליה רביקוביץ (תרגומים גנוזים) / איתי רון / ליאור שטרנברג...

בגיליון מספר 4 של הו! קריאה חדשה ב"תמול שלשום" לש"י עגנון של הסופר אלון חילו, פרסום ראשון לשיריו של המוזיקאי שלומי שבן, ניתוח חדשני וחריף של תופעת החריזה העממית מאת מאיה ערד ורויאל נץ ובלדה חדשה על אלכסנדר פן במלאת 100 שנים להולדתו מאת יוסי גמזו. בנוסף בגיליון 4 של הו! שני מדורים מיוחדים: מדור תמטי – יצירות על השטן: יצירות מקוריות ומתורגמות על דמותו המאיימת של השטן. בין היצירות והכותבים: סיפור קצר של נבוקוב בתרגומו של רועי חן, שירים של סיון בסקין, "תחינות אל השטן" מאת שארל בודלר בתרגומו של רונן סוניס, ועוד תרגומים מיידיש, צרפתית ואיטלקית. מדור צורני – מרובעים: 5 רוביעאת של עומר כיאם ב-11 תרגומים שונים, הסינולוג דן דאור בשלל תרגומי מרובעים מסינית, תרגום מרובעים של ישראל דה-האן ומרובעים מקוריים של רויאל נץ. ובנוסף: תרגומים ליצירות מאת יוסף ברודסקי, ולדימיר נבוקוב, פרננדו פסואה, ויליאם שייקספיר, ואחרים....

אחרי שלושה גיליונות שהוקדשו לסוגה אחת ויחידה - הגיליון ה-11 שהוקדש למחזות, הגיליון ה-12 של הו! שהוקדש לשירה, והגיליון ה-13 של הו! שהוא אסוּפּה קטנה של שירת העולם, "הו!" חוזר הפעם למתכונת הקבועה של כתב העת ומפרסם יצירות של מיטב הכותבים העכשוויים המשתייכות לסוגות שונות ומגוונות: שירת מקור, שירה מתורגמת, סיפורים קצרים, קטעים מרומנים, וכן מסות וממוארים. בגיליון עשיר במיוחד בן יותר מ-200 עמודים תמצאו בין השאר יצירות פרוזה של שמעון אדף, מתן חרמוני, תמר מרין, משה סקאל ועילי ראונר, ושירים מאת חדוה הרכבי, ננו שבתאי, אפרת מישורי, דורי מנור, שמעון בוזגלו, יחזקאל רחמים, אנה הרמן, הילה להב, עומר ולדמן, עמרי לבנת, סיון בסקין, שחר מריו מרדכי ורבים אחרים. עוד בגיליון: תרגומי קלאסיקות מאת לורקה, גתה, קדיה מולודובסקי, איימי לואל, יוז'ף אטילה, גאורג היים, תומאס הרדי ועוד - כולם בפרסום ראשון. בין המתרגמים: אגי משעול, שמעון זנדבנק, דורי מנור ורונן סוניס. מקום נרחב במיוחד מוקדש ליצירות של משוררות ומשוררים בראשית דרכם, ובהם כמה מן ההבטחות הגדולות ביותר של השירה העברית העכשווית. מסה מרתקת של פרופ' רוִיאל נץ שחותמת את הגיליון בוחנת את מושג התהילה הספרותית מנקודת מבט היסטורית, רעיונית וחברתית, ומבררת אם השאיפה לתהילה ספרותית בהווה היא בהכרח אשליה שעתידה להתנפץ, או שלמרות הכל יש בה ממש....

ספר השירה החמישי של דורי מנור ממשיך את המהלך פורץ הדרך שהוביל בשירה העברית בשני העשורים האחרונים ומוסיף עליו נדבך חדש ורב השראה. בספרו החדש עורך המשורר חשבון נפש נוקב ומפנה מבט אמיץ וחד אל תחנות חייו. דורי מנור יוצר כאן אוטוביוגרפיה שירית משוכללת, המעמידה אותו חשוף מִתמיד אל מול קוראיו וקוראותיו. הספר נחלק למחזורי שירה שונים, בהם שירי אהבה, פרידה ומשפחה, המחזור הפוליטי והכאוב "עצי ארצנו", המחזור הארס־פואטי "סדנת שירה", ועוד.   דורי מנור הוא משורר, מתרגם, עורך שירה וחוקר יליד תל אביב. זכה בפרסים רבים על שירתו ועל תרגומיו, בהם פרס יהודה עמיחי למשוררים עבריים ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. הוא בעל תואר אביר במסדר האמנויות והספרות של צרפת על תרומתו להפצת התרבות הצרפתית ובעל תואר דוקטור מאוניברסיטת INALCO בפריז; עורך ומייסד כתב העת לשירה 'הו!' ועורכם של ספרי שירה מובילים.   ספרי השירה של דורי מנור:   מיעוט הוצאת הקיבוץ המאוחד 2000   אלפא ואומגה (ליברית, עם אנה הרמן), הוצאת הקיבוץ המאוחד 2001   בריטון אחוזת בית 2005   אמצע הבשר שירים 2011-1991 הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק • ירושלים 2011...

בפתח הו! 17: מדור מיוחד על שירה ומוזיקה. מהלחנת שירי משוררים בישראל ועד מסורת הפיוטים היהודיים, מהבלוז של הנשים השחורות בדרום ארצות הברית ועד הרֶמְבֶּטיקו של אנשי השוליים ביוון, מהבארדים הרוסים ועד אריק לביא, פוליאנה פראנק ואהובה עוזרי: מיטב הכותבים מנסחים במילותיהם את הרגע שבו נפגשת המלה עם הצליל. אֲנִי חושֵֹׁב כִּי הַמּוּזִיקָה יודַֹעַת עָלֵינוּ כָּל מַה שֶּׁיֵשּ לָנוּ לָדַעַת עַל עַצְמֵנו. אבות ישורון, "מוזיקה כל מה" עוד בהו! 17 : . שירים חדשים מאת מיטב הכותבים והכותבות בישראל . . מדור תרגומי שירה קלאסית ועכשווית . . פרסום ראשון של טיוטות מן הארכיון של אבות ישורון . . ועוד שלל יצירות ופרסומים ראשונים ...

הכרך שבידיכם הוא האסוּפּה השנייה של שירה מתורגמת מבית "הו!", והוא ממשיך את המסורת שבּהּ פתחנו בכרך 13. אמנם בכל כרך וכרך של כתב העת אנחנו מקצים מקום לתרגומי שירה חדשים, אבל מדי כמה כרכים אנחנו מבקשים להרחיב את המבט ולהקדיש את המקום כולו לשירה מתורגמת, כדי לאפשר מבט רוחבּי ומעמיק יותר במבחר משירת העולם. והרי מתן קול עברי לחוויה הקוסמופוליטית פוקחת העיניים של קריאה בשירה ממקומות ומדורות שונים הוא מעשה שירי חיוני, שיש בו כדי להרחיב את גבולותיה של השירה העברית ולספק לה מקורות חדשים של השראה ושל יופי. אסוּפּת השירים הנוכחית בנויה ברוּבּהּ באופן כרונולוגי, מפני שקריאה כזאת מאפשרת לנו לעבור, במובן מסוים, מסלול הדומה במשהו למסלולה של הציוויליזציה שלנו. מיד נפרט על כך, אך לפני כן נספר על שני מדורים החורגים מן הסדר הכרונולוגי, והם יוצאי דופן ומרכזיים מאוד בכרך הנוכחי: אחד מהם נקרא "גָלויות, מיעוטים, יהדויות", והשני מציג - בפרסום ראשון! - מבחר של תרגומים גנוזים מאת לאה גולדברג....

כל עוד מטוסים לא מילאו את השמים, האגדה על איקרוסֹ לא היתה אלא אמת משוערת. היום היא כבר לא אגדה. והממציאים שלנו הרגילו אותנו למופתים כבירים מזה המעניק לגברים את היכולת הנשית ללדת ילדים. אגדיל ואומר שהאגדות הללו התגשמו ברובן, ותפקידו של המשורר הוא לדמיין אגדות חדשות שהממציאים יוכלו בתורם לממש. מתוך מסה מאת גיום אפולינר, 1917...

גיליון 27 של הו! רואה אור בימים של שקיעה ושל זעם. ימי התפרקות הפרויקט הציוני והתרסקותו לרסיסים. ימים שאי אפשר שלא להיזכר בהם בנבואתה־קביעתה של דליה רביקוביץ: "כְּבָר אֵין עוֹד טַעַם לְהַסְתִּיר / אֲנַחְנוּ נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה / תָּכְנִית שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה, / כְּרוּכָה בְּרַצְחָנוּת רַבָּה מִדַּי" (מתוך "שני איים לניו־זילנד"). בריאיון שערך מנחם פרי עם אבות ישורון — ריאיון ששודר ב־1975 בקול ישראל ותמלילו מתפרסם לראשונה בגיליון זה — אומר המשורר: "כל מה שמכונה בארץ 'ליריקה צרופה', כל מה שכל אלה שכותבים חושבים שהליריקה שלהם היא הצרופה ביותר, וזו צריכה להיות השירה — זה רק מעורר בי גיחוך וגם גינוי. כל אלה שלא מרטיבים את ידם לכתוב על נושא, למשל, הנושא הערבי; שלא נאה לליריקה שלהם לנגוע בשירה ציבורית, חברתית; שזה, מצידם, מחלל את השירה שלהם — הם רק מגונים על ידי, והשירה הזאת רחוקה מאוד ממני. אני סבור שהאמת היא שאדם שכותב חייב להתחייב בנפשו לכתוב על כל מה שמקיף אותו. שום דבר שמקיף האדם איננו בלתי ראוי להיכנס לשירה". הכותבות והכותבים ששיריהם מתפרסמים בגיליון — רבות ורבים מהם, על כל פנים — נענים למצוותו של אבות ישורון, איש איש בדרכו. הם "מרטיבים את ידם", כלומר מתייחסים ביצירתם להווה ולמוראותיו, מי במישרין ומי בעקיפין, מי באמצעות סמלים ואלגוריות, ומי על דרך הדיווח הכואב והזועם. אחרים מוסיפים לכתוב על עניינים אחרים, אישיים, כבכל מועד אחר, נאמנים אולי למורשתה של לאה גולדברג, שכתבה כזכור עם פרוץ מלחמת העולם השנייה: "המשורר הוא האיש אשר בימי מלחמה אסור ואסור לו לשכוח את הערכים האמיתיים של החיים. לא רק הֶיתר הוא למשורר לכתוב בימי המלחמה שיר־אהבה, אלא הכרח, משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה מערך הרצח" ("על אותו הנושא עצמו", השומר הצעיר, 8.9.1939). לאלה וגם לאלה יש מקום בגיליון זה, המוקדש כולו לשירת מקור עכשווית....

"ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות". בואו נהיה לרגע שוטים או תינוקות: איך את/ה צופה את עתיד השפה העברית בהמשך האלף השלישי? האם היא תוסיף להתקיים כשפה כתובה? האם היא תוסיף להתקיים כשפה מדוברת? כשפת ספרות? האם יש לעברית עתיד ללא טריטוריה? האם יש לעברית עתיד כשפת תרבות וכתיבה בישראל? האם יש לעברית עתיד בדיאספורה? האם "ניצחון" העברית על לשונות יהודיות אחרות הוא סופי או שהוא נראה לך הפיך? האם יכולה להתקיים יהדות ללא עברית חיה? האם יש לעברית עתיד בהתחשב בשינויים הטכנולוגיים של ראשית האלף (מהאינטרנט ועד הבינה המלאכותית ומה שיבוא בהמשך) ובהתחשב בשינויים התודעתיים שהם יגררו בהכרח? איך תישמע ותיקרא עברית בעתיד?" את רוב הגיליון הנוכחי, הראשון מאז 7 באוקטובר, אנחנו מקדישים לשאלת עתידה של העברית, ומפרסמים בו את מיטב היצירות — מסות, סיפורים ושירה — שנשלחו בעקבות הקול הקורא, לצד טקסטים שהזמנו במיוחד. דורי מנור...

שירה לא נחמדה, שירה נועזת, שירה מחרפת נפש, ומבחר יצירות פרוזה מאת מיטב הסופרות/ים בכרך הנוכחי מתפרסמים שירים של יוצרות/ים צעירים ומבוגרים, ותיקים וחדשים, משוררות/ים שזהו להם פרסום ראשון ב"הו!" לצד כאלה שמפרסמים בו זה שנים. לכל אחת ואחד מהם סגנון וקול משלו, אך המשותף לכולם הוא האומץ להתרחק מהמוסכמות, לפוצץ את מורסות המובן מאליו, ולעשות בשפה שימוש שאינו שגור או אוטומטי. אנחנו גאים להיות להם לבית....

את כרך 20 החגיגי של הו! בחרנו להקדיש לשני מדורים מרכזיים. ראשית, החלטנו לחזור אל הבסיס ולתהות על השאלה העקרונית מכולן: מהי ספרות? אינספור תשובות כבר ניתנו לשאלה הזאת, ואף על פי כן דומה שאין דיון מעניין ומפרה מזה. שהרי דווקא החשיבה המחודשת על השאלות הבסיסיות ביותר מאפשרת לנו לבחון מחדש את מה שנדמה כמובן מאליו, ולנער כמה תפיסות מקובלות מדי, "אמיתות" שכבר היו לקלישאה. ב־95 הטקסטים שנכתבו במיוחד לכרך זה יש כדי לעדכן ולגוון את המחשבה על הספרות הישראלית ועל ספרות בכלל, ולרענן מוסכמות לא מעטות. הרעיון להקדיש מקום נרחב לקושיה הזאת נולד בעקבות כנס בעל כותרת זהה שנערך מטעם החוג לספרות של אוניברסיטת תל אביב בדצמבר 2019. במסגרת שיתוף פעולה בין "הו!" לבין החוג לספרות שלחו לנו רוב משתתפי הכנס גרסה כתובה של הרצאותיהם, המותאמת לפרסום במסגרת ספרותית שאינה אקדמית. בהמשך פנינו למגוון רחב של כותבות וכותבים — מסופרים ותיקים ומבוססים ועד למשוררים שהחלו לפרסם רק בשנים האחרונות, מפרופסורים בכירים ועד לפרחי מחקר מבריקים, מהוגים ידועי־שם ועד לאינטלקטואלים צעירים שעדיין לא הרבו לפרסם — וביקשנו מכל אחת ואחד מהם לכתוב מסה קצרה על מהותה של הספרות בעיניהם. התוצאה עשירה ומגוונת אף משציפינו, והנה היא כאן לפניכם. בחלקו השני של הכרך תמצאו את "מצעד הלהיטים של הו!" מבחר של 40 השירים הבולטים ביותר שהתפרסמו ב־19 כרכי כתב העת הראשונים, כפי שנבחרו על ידי 40 סופרות/ים, חוקרות/ים ואוהבי/ות שירה מתוך רשימה נרחבת שהוכנה על ידי המערכת.אתן/ם מוזמנות/ים לגלות את השירים האלה, או לשוב ולקרוא אותם להנאתכן/ם. כמה וכמה מהם, אנחנו מאמינים, יהיו אורחים נכבדים בכל אנתולוגיה של השירה העברית במאה ה־21....

ערבה בוכיה, ערבה בוכיה, הערב יורד, החול לבן, המעבורת מוכנה. מחרטום הסירה אין סוף למי הנהר. הסוחר נשא אישה צעירה וליבה נשבר. נשבר ליבה, נשבר ליבה, החוגלה שעפה בלילה איבדה את בן זוגה. ווַאנג גְ׳יֵאן (בערך 831-766) הו! 28: אסופה משירת העולם מיטב השירה העולמית, מסין הקדומה ועד המאה ה-21....

36 שירים נשכחים של זלדה חלק משמעותי מיצירתה של זלדה נשכח בין דפי עיתונים וכתבי עת ישנים, ומעולם לא ראה אור בספרי השירה שלה. המבחר המתפרסם בכרך הנוכחי של "הו!" מיועד לכל מוקיריה של המשוררת הירושלמית האהובה, והוא כולל כמה מפסגות יצירתה, שנותרו עד כה עלומות. שיריו הגרמניים של אברהם בן-יצחק בפרסום ראשון המשורר המסתורי אברהם בן-יצחק (סונֶה), מושא הערצתה וכנראה גם אהבתה הנכזבת של לאה גולדברג, פרסם בחייו כ-12 שירים בלבד, אך די היה בהם להפוך אותו לאחד מחשובי המשוררים העבריים. בכרך זה אנחנו מביאים לראשונה תרגום לשיריו הגרמניים של בן-יצחק - רובם גרסאות מרתקות ומפתיעות לשיריו הידועים - ומרחיבים בזאת באופן ניכר את הקורפוס המיניאטורי של שירתו המוכרת. רב-שיח פואטי של מיטב משוררי דור המיליניאלז 12 משוררות ומשוררים ילידי שנות התשעים משוחחים על שירה, על השפה העברית, על ייחודו של הדור הספרותי שלהם ועל מצב העולם והתרבות בראשית האלף. מפגש של דליה רביקוביץ ויהודה עמיחי עם סטודנטים שיחה מרתקת על שירה שנערכה באוניברסיטה העברית ב-1976, בפרסום ראשון. תגלית חדשה! שירים מאת אהרון לוין, בנו של חנוך לוין, בפרסום ראשון מחזור נוקב ומרגש להפליא של משורר חדש רב-כשרון, ששיריו מספרים על יחסי בן צעיר ואב נערץ ומפורסם מתוך יושר פנימי עמוק, בלי הצטעצעות ובלי שום הנחות, אך גם מתוך רוך וגעגוע גדול. שירים חדשים מאת שבעים (!) ממיטב המשוררות והמשוררים של ימינו כמוסה פואטית מרוכזת של מיטב השירה העברית הנכתבת כיום, ממשוררים מוכשרים ילידי שנות האלפיים ועד לטובי המשוררים הוותיקים והידועים. בין המשתתפות/ים: נורית זרחי, ריטה קוגן, יעקב ביטון, סיון בסקין, שחר-מריו מרדכי, יערה שחורי, מעין איתן, יחזקאל רחמים, שמעון בוזגלו, יודית שחר, נוית בראל, עמרי לבנת, אורין רוזנר, עמנואל יצחק-לוי, דוד ניאו בוחבוט, עמוס נוי, קובי מידן, יעל סטטמן ורבות/ים אחרות/ים....

ממשיך את מסורת אסופות תרגומי השירה ומהווה אנתולוגיה נרחבת של שירה מתורגמת מאת מיטב המשוררות/ים והמתרגמות/ים. הוא מדלג מהמזרח הקדום, דרך יוון ורומא, אל התקופה האליזבתנית, אל המאה הי"ט, אל המודרניזם, ומשם – אל האלף השלישי. יש כאן תרגומים חדשים ליצירותיהם של משוררים מרכזיים לתרבויותיהם, כגון שייקספיר, היינה ופושקין, וגם של משוררים מודרניסטים גדולים כגון אליזבת בישופ, אלן גינזברג, ניקולאי גומיליוב, אוסיפ מנדלשטם, אלזה לסקר-שילר, אינגבורג בכמן, צ'סלב מילוש וויליאם באטלר ייטס. לצד משוררים מהוללים אלה יפגוש הקורא משוררים רבים מארצות ותקופות שונות, וביניהן משוררים בני זמננו. הפתעת הגיליון היא דווקא אמירה הס, משוררת עברית, כלת פרס עמיחי, שמשתתפת בגיליון המוקדש לתרגום בשירים המתורגמים משפת אמה, ערבית עיראקית....

"אין ספק שרוב המחזאים שלנו פוחדים מסקילת ההמון. לא זו בלבד שהם כותבים בצורה שתהיה מובנת עד הפרט האחרון, אלא שהם כותבים מתוך רצון להיות נאהבים ולהתחבב על הקהל. הם מייצרים צנזורה עצמית שאינה באה לידי ביטוי רק בתוכן, אלא גם - ובעיקר - בדרך שבה מסופר הסיפור [...]. אני מתגעגעת לצופים שידברו על צורת כתיבה ואסתטיקה, ולא רק על הכותרת בעיתון שעליה מבוסס סיפור המחזה. אני מתגעגעת לצופים שיתווכחו על דילמות מוסריות, ולא רק 'אם זה היה או לא היה באמת'. לא, לתאטרון אין שום מחויבות לאמת ההיסטורית – הוא לוקח נתחים מהמציאות, אבל עליו לנסוק לגבהים אחרים לגמרי. הכתיבה לתאטרון וההצגה אינן יכולות להמשיך ולהיות 'תוכנית כבקשתך' ואינן יכולות להיות 'בסדר' עם כולם. שהרי הכתיבה לתאטרון והצפייה בו הן מטפורה לחברה. ככל שנרצה להגיע למספר רב יותר של אנשים ולהיות מובנים לכולם מהר ומיד, כך נוותר על הספקות ועל אזורי הדמדומים, נוותר על המורכבות, נוותר על התבונה שמקשה קושיות ומעוררת דיון על פרשנות, נוותר על הסוד שביצירת האמנות. בקצרה: נוותר על חברה טובה יותר." (מתוך: 'המחזאי וסקילת ההמון - הרהורים על מצב המחזאות בישראל 2015' מאת אופירה הניג, עמ' 9) משתתפי גיליון 11, מחזות: הילה אהרון בריק / שהרה בלאו / סיון בסקין / אריאל ברונז / דרור בורשטיין / יותם בנשלום / יוסף בר יוסף / ג'ייסון דנינו הולט / אופירה הניג / עומר ולדמן / רנה ורבין / רועי חן / מתן חרמוני / גדעון טיקוצקי / עינת יקיר / אלדד כהן / יונתן לוי / עודד ליפשיץ / בני מר / ראובן נמדר / גלעד עברון / משה סקאל / שירה פנקס / דורי פרנס / יונתן שאבי / ננו שבתאי / דורית שילה כולל פרסום ראשון של יצירות גנוזות מאת לאה גולדברג ועמוס קינן, ותרגומים ליצירות של לורקה, ברכט, בולגקוב, פושקין, ייטס, רוסטאן, מאנגר ועוד. עורך: דורי מנור...

"עד עצם היום הזה מוסיפה אותה קללה משונה, קללת השפה האחת והתרבות האחת, להיתפס כברכה. ממש כשם שברכת ריבוי הלשונות שהעתיר מגדל בבל על האנושות – ברכה שאין ערוך לנדיבותה וליופייה – נחשבת בספר בראשית ובמסורת הדורות לעונש מִשמים." כך כותב דורי מנור בפתח הדבר לקובץ המסות החדש שלו. המסות בספר בונות תפיסת עולם פואטית שלמה ועמוקה, המיטיבה לספר סיפור על עצמה, על שפתה ועל העולם. מנור, מבכירי המשוררים, המתרגמים והעורכים של העברית כיום, מציג במסות אלה את מפעל חייו: החזרת העולם המגוון, העשיר והמוזיקלי אל השירה העברית, והשבת השפה והתרבות העברית המודרנית אל המוזיקה הנצחית שאליה הן שייכות. המילים של מנור, המייסד והעורך הראשי של כתב העת הו! ושל הוצאת “אלטנוילנד” החדשה, הן לא רק דיון אינטלקטואלי, אלא קריאה נרגשת להיזכר בקסם השירה ובעומקה. בספרו הוא מהרהר על נושאים מגוונים כגון הלחנת שירי משוררים בישראל, מושג "המשורר הלאומי" והרלוונטיות שלו כיום, תפקידו של עורך שירה, מהותו של תרגום שירה ושאלת הזיקה בין שירה לבין שפת אם. בין דן פגיס לשארל בודלר, בין לאה גולדברג לנתן זך, מנור מזמין את הקוראים לצלול לעומקה של אמנות השירה ולחוות אותה מתוך ידע ותשוקה....

המקוללים – קבוצה מגוונת של משוררים אנטי־ממסדיים שפעלו בצרפת במחצית השנייה של המאה ה־19 – הם המהפכנים הגדולים של השירה המודרנית. "המקוללים" הוא הספר השלישי הרואה אור בהוצאת "ה־21 – קלאסיקות לאלף השלישי". שירתם של "המקוללים" חוגגת את כל מה שנתפס בעיני הממסד הספרותי והקוראים ה"מהוגנים" כתועבה שראוי להותיר מחוץ להיכלה של הספרות: ארוטיקה נועזת, תיאורים פלסטיים ובלתי־מיופייפים של חולי, דלות, סבל ומוות, הזיות נרקוטיות ומיסטיות, תפיסת עולם ניהיליסטית, 'סטיות' מיניות, דבקות דתית קיצונית, וביטויים של מיזנתרופיה ושל תשוקה משתלחת. אין פלא שרוב המשוררים המיוצגים כאן לא זכו להכרה אלא לאחר מותם. במבחר זה כלולים תשעה משוררים. ארבעה מהם הם כותבים מז'וריים של ראשית המודרניזם: שארל בודלר, פול ורלן, ארתור רמבו וסטפאן מלארמה. חמישה נוספים הם משוררים מינוריים יותר, חבריהם לפריצה המודרניסטית ושותפיהם ל"קללה", שיצירתם כמעט לא היתה קיימת עד כה בעברית....

כרך 22 החדש של "הו!" ממשיך את מסורת אסופות תרגומי השירה ומהווה אנתולוגיה נרחבת של שירה מתורגמת מאת מיטב המשוררות/ים והמתרגמות/ים.. הוא מדלג מהמזרח הקדום, דרך יוון ורומא, אל התקופה האליזבתנית, אל המאה הי"ט, אל המודרניזם, ומשם – אל האלף השלישי. יש כאן תרגומים חדשים ליצירותיהם של משוררים מרכזיים לתרבויותיהם, כגון שייקספיר, היינה ופושקין, וגם של משוררים מודרניסטים גדולים כגון אליזבת בישופ, אלן גינזברג, ניקולאי גומיליוב, אוסיפ מנדלשטם, אלזה לסקר-ילר, אינגבורג בכמן, צ'סלב מילוש וויליאם באטלר ייטס.  לצד משוררים מהוללים אלה יפגוש הקורא משוררים רבים מארצות ותקופות שונות, וביניהן משוררים בני זמננו. הפתעת הגיליון היא דווקא אמירה הס, משוררת עברית, כלת פרס עמיחי, שמשתתפת בגיליון המוקדש לתרגום בשירים המתורגמים משפת אמה, ערבית עיראקית....

מֵעָלֵינוּ: עַיִטגּוּפוֹ:ֹ קוֹלַב שָׁחֹר וְעָלָיו טַלִּית תְּכֵלֶתוְשׁוּלֶיהָ אוֹר בִּקְצֵההֶעָנָן מֵעָלֵינוּ: עַיִטעֵינוֹ:ֹ זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת הַיּוֹם - כָּמוֹנוּ - קוֹפֵחַ וּמֵעָלֵינוּ שְׁנֵינוּ: הָאוֹרוּמֵעַל שְׁנֵינוּ: הַשֶּׁמֶשׁ וְהַחֲרָדָה, הַתְּלוּיָה מֵעָלֵינוּ:שֶׁכָּל זֶה, יוֹם אֶחָדיִשָּׂרֵף, שֶׁכָּל זֶהיַעֲלֶה, יוֹם אֶחָד,בָּאֵשׁ. *נדב ליניאל הו! 24: שירה בימי כולרהשירה לא נחמדה, שירה נועזת, שירה מחרפת נפשומבחר יצירות פרוזה מאת מיטב הסופרות/יםעורך: דורי מנור...

כרך 25 של הו! הוא ניסיון ראשון מסוגו להציג את הספרות העברית העכשווית במלוא מגוונה הטריטוריאלי. שלושת חלקיו של הגיליון חופפים את החלוקה הגיאוגרפית של היצירה העברית הנכתבת כיום: "עברית – אירופה", "עברית – אמריקה", וכמובן – "עברית – ישראל". אם בעבר היו כותבי הדיאספורה בגדר מיעוט מבוטל, הרי שכיום מספרם הולך וגדל והמשקל הסגולי שלהם משמעותי מאי־פעם. הגיע הזמן להפנות אליהם את הזרקור. שני החלקים הראשונים של הכרך הנוכחי מוקדשים ליצירות של סופרות/ים, משוררות/ים וחוקרות/ים הפעילים בדיאספורה של הספרות העברית. ליד שמו של כל אחד מהכותבים החיים מחוץ לישראל ציינו את מקום מגוריו, וכך מתקבלת מפה ראשונה מסוגה של הגיאוגרפיה של היצירה העברית במלוא היקפה העכשווי. החלק השלישי של הגיליון מוקדש לשירה שנכתבה על ידי משוררות/ים תושבי ישראל, כבכל גיליון אחר של הו!, והוא כולל יצירות פרי עטם של עשרות כותבות וכותבים בני דורות שונים וזרמים פואטיים מגוונים....

גיליון 27 של הו! רואה אור בימים של שקיעה ושל זעם. ימי התפרקות הפרויקט הציוני והתרסקותו לרסיסים. ימים שאי אפשר שלא להיזכר בהם בנבואתה־קביעתה של דליה רביקוביץ: "כְּבָר אֵין עוֹד טַעַם לְהַסְתִּיר / אֲנַחְנוּ נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה / תָּכְנִית שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה, / כְּרוּכָה בְּרַצְחָנוּת רַבָּה מִדַּי" (מתוך "שני איים לניו־זילנד"). בריאיון שערך מנחם פרי עם אבות ישורון — ריאיון ששודר ב־1975 בקול ישראל ותמלילו מתפרסם לראשונה בגיליון זה — אומר המשורר: "כל מה שמכונה בארץ 'ליריקה צרופה', כל מה שכל אלה שכותבים חושבים שהליריקה שלהם היא הצרופה ביותר, וזו צריכה להיות השירה — זה רק מעורר בי גיחוך וגם גינוי. כל אלה שלא מרטיבים את ידם לכתוב על נושא, למשל, הנושא הערבי; שלא נאה לליריקה שלהם לנגוע בשירה ציבורית, חברתית; שזה, מצידם, מחלל את השירה שלהם — הם רק מגונים על ידי, והשירה הזאת רחוקה מאוד ממני. אני סבור שהאמת היא שאדם שכותב חייב להתחייב בנפשו לכתוב על כל מה שמקיף אותו. שום דבר שמקיף האדם איננו בלתי ראוי להיכנס לשירה". הכותבות והכותבים ששיריהם מתפרסמים בגיליון — רבות ורבים מהם, על כל פנים — נענים למצוותו של אבות ישורון, איש איש בדרכו. הם "מרטיבים את ידם", כלומר מתייחסים ביצירתם להווה ולמוראותיו, מי במישרין ומי בעקיפין, מי באמצעות סמלים ואלגוריות, ומי על דרך הדיווח הכואב והזועם. אחרים מוסיפים לכתוב על עניינים אחרים, אישיים, כבכל מועד אחר, נאמנים אולי למורשתה של לאה גולדברג, שכתבה כזכור עם פרוץ מלחמת העולם השנייה: "המשורר הוא האיש אשר בימי מלחמה אסור ואסור לו לשכוח את הערכים האמיתיים של החיים. לא רק הֶיתר הוא למשורר לכתוב בימי המלחמה שיר־אהבה, אלא הכרח, משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה מערך הרצח" ("על אותו הנושא עצמו", השומר הצעיר, 8.9.1939). לאלה וגם לאלה יש מקום בגיליון זה, המוקדש כולו לשירת מקור עכשווית....

את כרך 20 החגיגי של הו! בחרנו להקדיש לשני מדורים מרכזיים. ראשית, החלטנו לחזור אל הבסיס ולתהות על השאלה העקרונית מכולן: מהי ספרות? אינספור תשובות כבר ניתנו לשאלה הזאת, ואף על פי כן דומה שאין דיון מעניין ומפרה מזה. שהרי דווקא החשיבה המחודשת על השאלות הבסיסיות ביותר מאפשרת לנו לבחון מחדש את מה שנדמה כמובן מאליו, ולנער כמה תפיסות מקובלות מדי, "אמיתות" שכבר היו לקלישאה. ב־95 הטקסטים שנכתבו במיוחד לכרך זה יש כדי לעדכן ולגוון את המחשבה על הספרות הישראלית ועל ספרות בכלל, ולרענן מוסכמות לא מעטות. הרעיון להקדיש מקום נרחב לקושיה הזאת נולד בעקבות כנס בעל כותרת זהה שנערך מטעם החוג לספרות של אוניברסיטת תל אביב בדצמבר 2019. במסגרת שיתוף פעולה בין "הו!" לבין החוג לספרות שלחו לנו רוב משתתפי הכנס גרסה כתובה של הרצאותיהם, המותאמת לפרסום במסגרת ספרותית שאינה אקדמית. בהמשך פנינו למגוון רחב של כותבות וכותבים — מסופרים ותיקים ומבוססים ועד למשוררים שהחלו לפרסם רק בשנים האחרונות, מפרופסורים בכירים ועד לפרחי מחקר מבריקים, מהוגים ידועי־שם ועד לאינטלקטואלים צעירים שעדיין לא הרבו לפרסם – וביקשנו מכל אחת ואחד מהם לכתוב מסה קצרה על מהותה של הספרות בעיניהם. התוצאה עשירה ומגוונת אף משציפינו, והנה היא כאן לפניכם.   בחלקו השני של הכרך תמצאו את "מצעד הלהיטים של הו!" מבחר של 40 השירים הבולטים ביותר שהתפרסמו ב־19 כרכי כתב העת הראשונים, כפי שנבחרו על ידי 40 סופרות/ים, חוקרות/ים ואוהבי/ות שירה מתוך רשימה נרחבת שהוכנה על ידי המערכת. אתן/ם מוזמנות/ים לגלות את השירים האלה, או לשוב ולקרוא אותם להנאתכן/ם. כמה וכמה מהם, אנחנו מאמינים, יהיו אורחים נכבדים בכל אנתולוגיה של השירה העברית במאה ה־21.   עורך: דורי מנור. מערכת: סיון בסקין ומשה סקאל.  משתתפים: א"ב יהושע, ראובן ריבלין, אשכול נבו, נורית זרחי, דרור משעני, אילנה ברנשטיין, מיכל בן-נפתלי, שמעון אדף, זאב שטרנהל ז"ל, ראובן נמדר, משה סקאל, דרור בורשטיין, דודו בוסי, לאה איני, סמי ברדוגו ועוד....

בכרך 21 החדש של "הו!" בעריכת דורי מנור: 36 שירים נשכחים של זלדהחלק משמעותי מיצירתה של זלדה נשכח בין דפי עיתונים וכתבי עת ישנים, ומעולם לא ראה אור בספרי השירה שלה. המבחר המתפרסם בכרך הנוכחי של "הו!" מיועד לכל מוקיריה של המשוררת הירושלמית האהובה, והוא כולל כמה מפסגות יצירתה, שנותרו עד כה עלומות.   שיריו הגרמניים של אברהם בן-יצחק בפרסום ראשוןהמשורר המסתורי אברהם בן-יצחק (סונֶה), מושא הערצתה וכנראה גם אהבתה הנכזבת של לאה גולדברג, פרסם בחייו כ-12 שירים בלבד, אך די היה בהם להפוך אותו לאחד מחשובי המשוררים העבריים. בכרך זה אנחנו מביאים לראשונה תרגום לשיריו הגרמניים של בן-יצחק - רובם גרסאות מרתקות ומפתיעות לשיריו הידועים - ומרחיבים בזאת באופן ניכר את הקורפוס המיניאטורי של שירתו המוכרת. רב-שיח פואטי של מיטב משוררי דור המיליניאלז12 משוררות ומשוררים ילידי שנות התשעים משוחחים על שירה, על השפה העברית, על ייחודו של הדור הספרותי שלהם ועל מצב העולם והתרבות בראשית האלף. מפגש של דליה רביקוביץ ויהודה עמיחי עם סטודנטים שיחה מרתקת על שירה שנערכה באוניברסיטה העברית ב-1976, בפרסום ראשון. תגלית חדשה! שירים מאת אהרון לוין, בנו של חנוך לוין, בפרסום ראשון מחזור נוקב ומרגש להפליא של משורר חדש רב-כשרון, ששיריו מספרים על יחסי בן צעיר ואב נערץ ומפורסם מתוך יושר פנימי עמוק, בלי הצטעצעות ובלי שום הנחות.  שירים חדשים מאת שבעים (!) ממיטב המשוררות והמשוררים של ימינו כמוסה פואטית מרוכזת של מיטב השירה העברית הנכתבת כיום, ממשוררים מוכשרים ילידי שנות האלפיים ועד לטובי המשוררים הוותיקים והידועים. בין המשתתפות/ים:נורית זרחי, ריטה קוגן, יעקב ביטון, סיון בסקין, שחר-מריו מרדכי, יערה שחורי, מעין איתן, יחזקאל רחמים, שמעון בוזגלו, יודית שחר, נוית בראל, עמרי לבנת, אורין רוזנר, עמנואל יצחק-לוי, דוד ניאו בוחבוט, עמוס נוי, קובי מידן, יעל סטטמן ורבות/ים אחרות/ים. מערכת: דורי מנור וסיון בסקין....

מה צופן העתיד לשפה העברית? כותבות/ים רבים נענו לקול הקורא שפרסמנו לקראת הגיליון הזה: "ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות". בואו נהיה לרגע שוטים או תינוקות: איך את/ה צופה את עתיד השפה העברית בהמשך האלף השלישי? האם היא תוסיף להתקיים כשפה כתובה? האם היא תוסיף להתקיים כשפה מדוברת? כשפת ספרות? האם יש לעברית עתיד ללא טריטוריה? האם יש לעברית עתיד כשפת תרבות וכתיבה בישראל? האם יש לעברית עתיד בדיאספורה? האם "ניצחון" העברית על לשונות יהודיות אחרות הוא סופי או שהוא נראה לך הפיך? האם יכולה להתקיים יהדות ללא עברית חיה? האם יש לעברית עתיד בהתחשב בשינויים הטכנולוגיים של ראשית האלף (מהאינטרנט ועד הבינה המלאכותית ומה שיבוא בהמשך) ובהתחשב בשינויים התודעתיים שהם יגררו בהכרח? איך תישמע ותיקרא עברית בעתיד? את רוב הגיליון הנוכחי, הראשון מאז 7 באוקטובר, אנחנו מקדישים לשאלת עתידה של העברית, ומפרסמים בו את מיטב היצירות – מסות, סיפורים ושירה – שנשלחו בעקבות הקול הקורא, לצד טקסטים שהזמנו במיוחד. דורי מנור *** "מדוע בכל זאת אינני אבֵֵל מראש? מפני שאני מאמין שגם אם העברית תחזור להיות שפה 'מתה' היא תוסיף להתקיים. אפילו תישאר שפה כתובה בלבד ותעבור לגור בארון הספרים, היא לא תיעלם מן העולם. מה שנכתב – יישאר היכן שהוא, בספרייה לאומית כלשהי. למי שכותב עברית, זה בעצם הקיום הטבעי ביותר." בני מר, מתוך והיתה לי שהות רבה להרהר בצער...

ערבה בוכיה, ערבה בוכיה,הערב יורד, החול לבן, המעבורת מוכנה.מחרטום הסירה אין סוף למי הנהר.הסוחר נשא אישה צעירה וליבה נשבר.נשבר ליבה, נשבר ליבה,החוגלה שעפה בלילה איבדה את בן זוגה. ווַאנג גְ׳יֵאן (בערך 831-766) הו! 28:אסופה משירת העולםמיטב השירה העולמית, מסין הקדומה ועד המאה ה-21....