“קניתי את הספר במבצע השני ב-50 אחוז בצומת ספרים. דורי מנור, שאני מכיר אותו בעיקר מהברושורים של הקאמרי והבימה כאחראי על תרגום ההצגה לעברית, אך מעולם לא קראתי משהו מקורי שלו, וחשבתי שהגיע הזמן. במיוחד כאשר לאחרונה התחלתי להתעניין בשירי אהבה הומו-אירוטיים, משום שהם נדירים יותר בספרות, וקראתי שדורי מנור אמון על כמה מהם. התוצאה - לילה אחד בלי שינה של קריאה שוטפת ומאלפת. כפי שאני מכיר את עצמי, לוקח לי הר”

“הספר מחולק לשניים: שירתו המקורית של מנור ותרגומי שירה על ידו (בעיקר של משוררים צרפתים). דורי מנור הנו מתרגם בחסד עליון. מנור כמשורר, מאידך, מנצל היטב את הקרדיט שצבר תחת הכובע האחר. לא מצאתי בשיריו חדשנות, הן תוכנית והן צורנית, ועלו לא מעט הקבלות בין שירתו המקורית לשירה המתורגמת המופיעה בחלקו השני של הספר. החלק המתורגם מצוין. שירת ויקטור הוגו היתה זרה לי טרם ספר זה, ומנור הפך אותה לבת בית.”

“גליון 16 של כתב העת הספרותי 'הו' שם לעצמו למטרה להפנות זרקור אל שתי השפות שעמדו בצלה של העברית, פרויקט הדגל התרבותי של הציונות. מדובר כמובן ביידיש, שפתה של יהדות מזרח אירופה, ובערבית, שפתה של יהדות ארצות ערב וכן של הפלסטינים, שכניי ההתיישבות הציונית בארץ. כל אחד משני חלקיו של הספר עב הכרס הזה, מחולק לשירה, סיפורת ומסות. מן החלק הערבי אהבתי את המסה של אלמוג בהר על הערבית המושתקת בפיהם של היהודים”

“קניתי את הספר במבצע השני ב-50 אחוז בצומת ספרים. דורי מנור, שאני מכיר אותו בעיקר מהברושורים של הקאמרי והבימה כאחראי על תרגום ההצגה לעברית, אך מעולם לא קראתי משהו מקורי שלו, וחשבתי שהגיע הזמן. במיוחד כאשר לאחרונה התחלתי להתעניין בשירי אהבה הומו-אירוטיים, משום שהם נדירים יותר בספרות, וקראתי שדורי מנור אמון על כמה מהם. התוצאה - לילה אחד בלי שינה של קריאה שוטפת ומאלפת. כפי שאני מכיר את עצמי, לוקח לי הר”

“הספר מחולק לשניים: שירתו המקורית של מנור ותרגומי שירה על ידו (בעיקר של משוררים צרפתים). דורי מנור הנו מתרגם בחסד עליון. מנור כמשורר, מאידך, מנצל היטב את הקרדיט שצבר תחת הכובע האחר. לא מצאתי בשיריו חדשנות, הן תוכנית והן צורנית, ועלו לא מעט הקבלות בין שירתו המקורית לשירה המתורגמת המופיעה בחלקו השני של הספר. החלק המתורגם מצוין. שירת ויקטור הוגו היתה זרה לי טרם ספר זה, ומנור הפך אותה לבת בית.”

“גליון 16 של כתב העת הספרותי 'הו' שם לעצמו למטרה להפנות זרקור אל שתי השפות שעמדו בצלה של העברית, פרויקט הדגל התרבותי של הציונות. מדובר כמובן ביידיש, שפתה של יהדות מזרח אירופה, ובערבית, שפתה של יהדות ארצות ערב וכן של הפלסטינים, שכניי ההתיישבות הציונית בארץ. כל אחד משני חלקיו של הספר עב הכרס הזה, מחולק לשירה, סיפורת ומסות. מן החלק הערבי אהבתי את המסה של אלמוג בהר על הערבית המושתקת בפיהם של היהודים”