כבוד המשפחה

מילה אחת היכולה לתאר את התחושה שלי עם סיום הקריאה : מזעזע ! ועוד כמה מילים : מבחיל, דוחה כואב. ועוד יותר מדויק: מועקה כבדה אפפה אותי בעת הקריאה ובכל זאת קראתי את הספר תוך זמן קצר. אולי יומיים מיום שהגיע הספר לידי.
הסופר בנה דמות של מפסידן (שלבי שמו) מילדות, מגושם ודי דוחה פיזית. הגדל במשפחה מנוכרת ולא תומכת. חווה ילדות קשה ונושא להתעללות כולל בצבא.
הוסיף לזה קורטוב של בחירת התרו

אי שם ב2005, תוך כדי משמרת לילה בתור מאבטח בנמל חיפה , ניסה סטודנט צעיר לכלכלה להסביר לי איך ומהי אמנות סמים , או אמנות שמיוצרת בהשפעת סמים.
אני זוכר שהוא הצביע על יוצר מסוים , בן למשפחת אמנים מוכרת וניתח לי סינגל חדש שלו.
"השיר הזה" הוא אמר לי , "בנאדם לא מעושן , לא היה כותב אותו."

אז באמת, מאז נוספה לי זווית חדשה של ניתוח הבנה והערכה ליצירות אמנות - הזווית של , מה היוצר/סופר עישן בזמן ש..."

מה קראתי בזה הרגע? ספר רצוף, ללא פרקים שהפסקאות לעיתים מופרדות ע"י כוכביות רק ליצור מין הפרדה בין סיפורים כשבעצם אין שום הפרדה כזו או אחרת... ספר שכולו מונולוג של שלהבת בואיז, גבר, כן כן, גבר ששמו שלהבת מספר את סיפור חייו ובעצם את כל העולה על רוחו.

שלהבת, או שלבי כפי שקוראת לו בת זוגתו השנייה, נולד למשפחה בה האב היה פסיבי והאמא ללא כל ספק לקתה במחלה נפשית כלשהי. בספר מוטחת בפנינו מציאות ילדותו

אלפר כתב שכבוד המשפחה הוא "רומן כואב, רגיש ועמוק, שכתוב בסגנון ספרותי ועדין". אללה יוסתור, <mark>רוגל</mark> יקירי. "רומן כואב, רגיש ועמוק, שכתוב בסגנון ספרותי ועדין"? אחי, אתה עף על עצמך. זה לא רגיש, זה בוטה. וזו בוטות שלא משרתת שום תכלית. זה רצף תמונות חסרות סדר שמייצגות ערמת פצעים, רשימת כאב שכולה זעקה: "תאהבו אותי! תשימו לב אלי!" וחבל, כי כתיבתך העיתונאית דווקא חדה ונוקבת. אי אפשר לשפוך על הקורא התפרצות הר

אם לשים לרגע בצד את הפולמוס שמעוררת אישיותו של <mark>אלפר</mark> כמבקר טלוויזיה, להיפטר מדעות קדומות שעשויות להתעורר עקב משנתו הקפדנית כחף מחנפנות ובוחל באמיתות לא נעימות - תמצאו כי ספרו מטלטל כהוגן, קורא תיגר מטריד ומעורר חלחלה על האתוס הישראלי, דרך נקודת מבט של גבר אבוד ופגום הנושא מטען פסיכולוגי שמשבש דרך חייו, אם בהתנהגותו ואם באינטראקציה הרגשית הבעייתית שלו עם נשותיו וילדיו. הסביבה כמו פלטה אותו החוצה וכל

הרבה זמן חשבתי מה לכתוב על הספר הזה, זה ספר מזעזע והזוי אבל מצד שני אי אפשר להניח אותו מהיד, לא יודעת להסביר למה אבל זאת הרגשתי. היתה לי תחושת גועל בקריאה אבל רציתי להמשיך לדעת איך מתמודד הגיבור עם כל הקשיים, ולכן הקריאה לשיקולכם!
הגיבור שמו שלהבת וכינוי "שלבי", בן 40, שוטר ואב לשני ילדים שאותם אימץ (בת אחת מונגולואידית ובן של אקסית שלו). שלבי מתבייש בשמו, הוא אדם הזוי לגמרי, אפילו אולי חולה נפש,