<mark>ישי ויסמן</mark> בספר הפרוזה הראשון שלו כותב על מלכיצדק. עיר דיסטופית המתארת את המתרחש בתל באביב בשנת 2150.
המתואר בספר הקצר הזה קורה לאחר אסון ומלווה את ג'ו אייזיק גובה חובות המשרת את השלטון. בספר דמויות נוספות כל אחת בדרכה תורמת לעלילה ולמרחב הנפשי והפיזי בהם מתרחש הספר. הכתיבה של ויסמן מבריקה מלאת דמיון. אנשים רבים בספר משתמשים בסמים הנותנים להם אשליית כוח ואופוריה זמנית המתחלפת בהתמוטטות עצבים.
למר

אתחיל ברשותכם מדימוי העטיפה היפהפה והמטריד. התרוממות, הפסל של קדישמן מכיכר הבימה, אחד מסמליה הידועים והאהובים של תל אביב הרוס וסדוק, למרגלותיו דמויות זעירות משורטטות בשחור, נמלטות על חייהן. דימוי מינימליסטי אך מערער.
עיצוב העטיפה מבשר את התוכן כמו גם את האווירה של הנובלה כולה. תל אביב של העתיד, העיר הלבנה והיפה משכן החינוך והאמנויות בה איש אינו צריך לעבוד יותר ואף נאסר לאכול ולהרוג בעלי חיים (ח

הספר הזה היה כתוב ברישול בעיני.

ראשית, זה לא בתל אביב. זה בעיר דמיונית כלשהי שהוקמה על חורבותיה, אבל אינה מזכירה בשום צורה את הגאוגרפיה. אפשר להחליף את תל אביב בכל עיר אחרת בעולם והסיפור היה נשאר זהה. התיאורים הגאוגרפיים אפילו מורידים מן האמינות. למשל מתואר כי לפני שהעיר נחרבה, בנינו סכרי ענק. איפה נבנה סכר? בירקון? קו החוף שלנו ליניארי לכן לא נבנה בו סכר...

מתוארים גם אגמים שנבנו החוצים את

בשתי מילים - לא טוב. קראתי את הספר וקיוויתי מהכריכה לעתיד דיסטופי על תל אביב, שיעורר תהייה, מחשבות, עומק. אז זהו - שלא. אין שום קשר לתל אביב או לישראל או לכל מקום אחר. פשוט כלום. ובנוסף גם הדיסטופיה לא עושה כלום. העלילה לא מרגשת, אינה גורמת לחשוב, אין הזדהות עם אף אחת מדמויות, אין מסרים עמוקים, לפעמים זה מרגיש כמו ניסיון לכתוב אקשן למתחילים בסרט אמריקאי חלש. שפת הכתיבה בסך הכל בסדר, אבל הספר פשוט