ביקורת ספרותית על מלכיצדק - נובלה דיסטופית על תל אביב בשנת 2150 מאת ישי ויסמן
ספר טוב

---

אתחיל ברשותכם מדימוי העטיפה היפהפה והמטריד. התרוממות, הפסל של קדישמן מכיכר הבימה, אחד מסמליה הידועים והאהובים של תל אביב הרוס וסדוק, למרגלותיו דמויות זעירות משורטטות בשחור, נמלטות על חייהן. דימוי מינימליסטי אך מערער.
עיצוב העטיפה מבשר את התוכן כמו גם את האווירה של הנובלה כולה. תל אביב של העתיד, העיר הלבנה והיפה משכן החינוך והאמנויות בה איש אינו צריך לעבוד יותר ואף נאסר לאכול ולהרוג בעלי חיים (חזון יובל נוח הררי כמדומני) נחרבת, ונשטפת ע"י גלי זפת שחורים. במקומה קמה עיר מדינה הנקראת מלכיצדק כשמו של מלך שלם, הדמות האניגמטית מן המקרא. על חורבות העבר השכוח חיים השורדים חיי עוני ועבודה קשה. התרבות והאמנות נאסרו, כמו גם הקריאה והכתיבה, רק סמים המסופקים ע'י השלטונות מאפשרים לפועלים לשרוד את יום העבודה, בן ה 14 שעות, בייצור מסננים לטיהור האוויר ומזון מבשר חיות דמויות עכברושים. האוייר מזוהם כמו גם האדמה והמים והסחות הדעת היחידות הן המסרים המשודרים על ידי הולוגרמות ענק מן המנהיג העליון שגם נקרא "העליון" והוא משהו בין דמותו של האח הגדול לאל העליון התנכ"י.
הדיסטופיה הטרופה הזאת נעה ונדה בין אסון אקולוגי של הווה אולטרה טכנולוגי לבין מימדים וסמלים תנ"כיים ובתווך ניצב אייזיק בעל המקצוע וגובה החובות, הלוא הוא יצחק שניצל מניסיון חיסול ואולי מעקדה. אייזיק מואשם ברצח על לא עוול בכפו, הוא נמלט ובבריחתו הוא נע ונד בחורבות העולם שקרס ומחפש מקום אחר, טוב יותר, שקיים רק לפי השמועה, את עירם היפה של העליונים שחיים מפרי עמלם של הפועלים.
האווירה והטקסט בנובלה זו, רומן הביכורים של ישי וייסמן קשה וטעונה אך גם סוחפת ומרתקת. לי היא הזכירה רישום אקפרסיוניסטי בדיו שחור כמו גם שרידי חורבות עתיקים של ערים מפוארות שקרסו זה עידן ועידנים.
יצירה יוצאת דופן ומסקרנת שרב בה הנסתר על הגלוי.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על מלכיצדק - נובלה דיסטופית על תל אביב בשנת 2150