אם אינני טועה, זה ספר ההיסטוריה הפופולרי הראשון שנכתב בעברית על הודו, והוא מרשים ביותר. הספר מתאר באופן תמציתי את ההיסטוריה הידועה של הודו מהראשית התפתחות האדם עד לימינו. זו בהחלט משימה גדולה, וכל מי שראה ולו תמונה אחת משוק בהודו יכול לתאר לעצמו עד כמה היא מורכבת. הספר מתאר את ההתפתחות של הודו גם על ידי תיאור ההתפתחות על ציר הזמן אבל אולי יותר מכך הוא שוזר בתוכו אנקדוטות, שירים וסיפורים שמחברים את

"ארבעה הם חלקיה של השפה,
אותם יודעים הברהמנים החכמים.
שלושה מהם מונחים בסתר ללא נוע,
את החלק הרביעי הוגים האנשים." (חרוז מהריג-וודה 1-164)

בסיפרו "פרקים בשירה ההודית" מכניס פרופסור <mark>שולמן</mark> את הקורא לעולם התרבות ההודית. הדגש הוא על השירה והפואטיקה החל מהוודות, שנכתבו, ככל הנראה, לקראת אמצע האלף השני לפנה"ס, ועד שירת המחאה במאה ה-16 לספירה. פרופ' <mark>שולמן</mark> מודע לעניין ההבדל התרבותי בין התרבות המו

ספר מצוין ללימוד סנסקריט, מלווה בקטעים פשוטים, ההולכים ונהיים מורכבים ככל שמתקדמים בלימוד הדקדוק.

נכתב ע"י פרופ' <mark>דוד שולמן</mark>, שידיעותיו בתחום הסנסקריט והטאמילית עמוקות ונירחבות, ובהיותו משורר בנפשו, נדמה, לעתים,

שתרגומי השירים שלו עולים ביופים על המקור. היתה לי זכות גדולה להמנות עם תלמידיו.

על החפץ ללמוד סנסקריט לרכוש גם מילונים מתאימים ללימוד מתקדם יותר :

1) The Student's Sanskrit Eng

על פי אמונתם של בני טאמיל נאדו, היו שלושה 'גלגולים' של האקדמיה למדעים טמיליים שנקראה בשם "סנגם" ואשר שכנה בחלק הדרומי של הודו. לפי התפישה המקובלת הסנגם המקורי היה ממוקם באיזור שכעת שקוע בים ומושב הסנגם עבר צפונה עוד פעמיים כשהים נגס חלקים נוספים מהיבשה. לבסוף הוא התמקם בעיר מדוראי. מהסנגם האחרון נשארו הכתבים הטמילים העתיקים ביותר המוכרים כיום (ככל הנראה מסביבות 500BC-300AD). הכתבים עוסקים בדקדוק ט