ביקורת ספרותית על דקדוק האהבה - שירה טמילית עתיקה מאת דוד שולמן
ספר מעולה

---

על פי אמונתם של בני טאמיל נאדו, היו שלושה 'גלגולים' של האקדמיה למדעים טמיליים שנקראה בשם "סנגם" ואשר שכנה בחלק הדרומי של הודו. לפי התפישה המקובלת הסנגם המקורי היה ממוקם באיזור שכעת שקוע בים ומושב הסנגם עבר צפונה עוד פעמיים כשהים נגס חלקים נוספים מהיבשה. לבסוף הוא התמקם בעיר מדוראי. מהסנגם האחרון נשארו הכתבים הטמילים העתיקים ביותר המוכרים כיום (ככל הנראה מסביבות 500BC-300AD). הכתבים עוסקים בדקדוק טמילי ובשירה.

במבוא לספר "דקדוק האהבה - שירה טמילית עתיקה" מביא פרופ' שולמן איזכור לטקסטים הקדומים העיקריים, מסביר את סוגי השירה והקונבנציות המקובלות ואף מנתח מספר שירים. השירים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: אחם (akam) - שירי פנים (אהבה), ופורם (puram) - שירי חוץ (מלחמה). כל שיר משתייך לנוף (tinai) ספציפי, כל נוף בשירי האהבה מאופיין ע"י מצב ספציפי של יחסי האהוב-אהובה , פרחים ועצים, בעלי חיים, סוג מקור המים, אקלים, שעה ביום, עונת שנה מתאימה וכו', כך שהקורא המבין את הרמזים בשיר מקבל אינדיקציה למצב האהבה בין בני הזוג. שירים מורכבים יותר יכולים להכיל כמה אינדיקציות של נופים שונים או לשלב בין נושאי פנים וחוץ, ועל ידי כך מראים שינויים במצב הרוח של האהובה.

דוגמאות:

(1)
"לא היה אף אחד
מלבד הגנב,
ואם הוא יכזב,
מה אוכל דבר ?
רק האנפה עמדה אז ליד הנהר
על רגליה הצרות
הצהובות כקני הדוחן
וציפתה לצלופח בזרם העובר, כאשר
אותי אהב."

פרופ' שולמן מסביר שהאהובה מספרת לחברתה, או מדברת בינה לבין עצמה, על אהבה גנובה עם הגיבור, כנראה ליד נחל זורם, ומבלי שנקשר ביניהם קשר נישואין. תיאור זה מתאים לשלב הראשון של האהבה - שלב הקורינג'י. עם זאת נראה שמשהו ביחסים השתבש - אולי האהוב נעלם, או שהתעוררה בעיה בין בני הזוג; נראה שהאנפה המחכה לטרפה היא דימוי ליחסו של האהוב לאהובה. לאנפה יש כאן שני תפקידים - מצד אחד, כעוף מים, היא שייכת לנוף המארות'ם המייצג מריבה בין האוהבים \ התקררות האהבה וכו', אך מצד שני היא מתוארת כבעלת רגלים הדומות לקני דוחן, כאשר הדוחן הוא יבול השייך לשלב הראשון שבאהבה - אותה התאהבות \ אהבה גנובה. זה למעשה שיר המדגים עירוב של שני נופים שונים הקורינג'י והמארות'ם.


(2)
"לבי שאינו יודע פחד
נטש אותי
והלך לחבק את אהובתי.

זרועותי נותרו מאחור, מחבקות
בלימה.

ומה עכשיו ?

נמרים טורפים מיללים,
מכים כגלי הים,
סובבים סחור סחור
בחורשות אין-ספור
ברווח שנפער
בין זרועותינו."

פרופ' שולמן מסביר שעל פי הקולופון לשיר מדובר על גיבור שיצא לחפש ממון בארץ רחוקה, וכעת הינו קצר רוח לחזור אל אהובתו ומדרבן את נהג מרכבתו לקצר את הדרך אליה. מודגש עניין המרחק שנפער בין בני הזוג, שיכול להיות מרחק פיזי, רגשי או דמיוני. הדובר מתפרק לחלקים מבודדים - הלב נמצא מחוץ לגופו, בעוד שזרועותיו מחבקות את האהובה המדומיינת, החסרה; ייתכן שמדובר באהבה זכורה שהשאירה אחריה חלל מאיים, כמו אותם הנמרים הסובבים סחור סחור.
כאן יש תנועה של פנים וחוץ; במרכז ההוויה הפנימית של הגיבור נמצא חוץ סוער, המיוצג על ידי הנמרים. כיווני התנועה בשיר הם מפנים הגוף החוצה, וגם מהחלל החיצון, הריק, פנימה אל מימד הדמיון והתחושה שהוא כל כולו "חוץ" ופירוד.


ושיר יפה נוסף לסיום:

(3)
"השמים מאדימים עם שקיעת החמה
והכאב מחריף.
הרי זה ערב, עת נחתך האור
והיסמין פורח.

כך טוענים השוטים,
והם טועים.
גם עלית עמוד השחר
בהעיר השכוי את העיר ההומה,
גם זו ערב.
אף צהרי היום הם ערב
לבודדים."

השיר הזה מתחיל בתיאור נוף המולאי, המתאר בדרך כלל המתנה סבלנית של האהובה הרחוקה מהאהוב, והסמלים המייצגים זאת הם פרח היסמין והזמן האופייני למולאי - ערב. אך השיר מקבל תפנית בהמשך, ועצב הפרידה משתלט על כל היום.

בעת קריאת השירים נעזרתי גם בטבלה מעין זו שנמצאת כאן , וגם במאמר הזה, שמהווה תוספת והעשרה לכתוב בספר.

פרופ' שולמן, שהוא בעל שליטה מופלאה בשפת הסנסקריט, טען שטמילית היא השפה שבה הוא שולט הכי טוב. אמנם לא זכיתי ללמוד אצלו טמילית, אך זכיתי להכיר אדם נפלא וצנוע, שיחד עם זאת הינו בעל ידע אדיר בתחומו.

עיצוב הספר פשוט ויפה. מול כל שיר המתורגם לעברית מופיע השיר בשפת המקור.

מומלץ לאוהבי שירה, המעוניינים לטעום מתרבות הודו.

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על דקדוק האהבה - שירה טמילית עתיקה