הרפתקה

אני לוקחת את ספרה של <mark>נוית בראל</mark> "ממש" ליד
ספר שירה – זה לא הוראות הפעלה – לא חייבת להבין את הכל.
גם לא גלגל ענק בלונה פארק – ברגע של תחושת סחרחורת יכולה להתנתק.
אני מבקשת מנוית חוויה : תבלבלי אותי, תסחררי, תחדשי לי במלים, בדימוים.
והיא מפליאה בתמונות:
בעמוד 17: "עכשיו מהר להדביק / אלף זִקּיּוֹת על כל חלקי הגוף / להתמזג עם הסביבה"
בעמוד 22: "עודף הקיום הזה / כמו מעיל עבה בארון / ברא

"תפילה נופלת מהפה" כך באחד השירים מתארת המשוררת , חוקרת הספרות <mark>נוית בראל</mark> את החיים, את הקיום האנושי.

"רגלים הן סבך, מילים הן מילמולים" ממשיכה נוית לתאר בשיר אחר את ההליכה בחיים.

השירים שבורים, ישנו שבר ורסיסי משפטים , בקריאה ראשונה אתה חווה פיגוע, אינך מבין מהיכן הקולות, מה אתה רואה, מה אתה קורא.

אולי זו גם הסיבה שהמשוררת הצעירה הזו איננה מוכרת כל כך, מי רוצה להיפגש עם פיגוע ורסיסי אדם?