לֹא מָצָאתִי דָּבָר שֶׁלֹּא הוּבַס עֲדַיִן .כַּמָּה מַהֵר
כָּבוֹת לֶהָבוֹת, נִפְסָקִים חִפּוּשִׂים, קֶרֶן אוֹר רָפָה.
שׁוּם הִתְעָרְבוּת חִיצוֹנִית, שׁוּם הַשְׁגָּחָה אוֹ עַיִן הָרָע
לֹא תַּפְרִיעַ לָנוּ לְהַגִּיעַ אֶל מָחָר. אֲבָל מָה יִהְיֶה
כְּשֶׁנַּגִּיעַ? לַמִּנְהָרָה יֵשׁ קָצֶה, קַוֵּי הַסִּיּוּם נִמְתָּחִים,
חוֹמוֹת נִבְנוֹת כָּל הַזְּמַן. כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁכֻּלָּם הִשְׁלִימוּ
תַּשְׁלִים גַּם אַתָּה. כָּל חֹדֶשׁ חִכִּיתָ לְמִי שֶׁתַּתִּיר לְךָ.
בַּצַּד הָיִיתָ מְכַבֶּה אֶת כָּל הַנּוֹשְׂאִים, חָמְרֵי הַבְּעֵרָה.
כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל, גַּם אַתָּה לֹא יָדַעְתָּ עַל הֵעָלְמוּתְךָ.

נוית בראל

נוית בראל, משוררת וחוקרת ספרות, נולדה באשקלון. שירים, מאמרים ותרגומים פרי עטה פורסמו במבחר רחב של כתבי עת (בהם: "מטעם", "הליקון" ו"מעין"), באנתולוגיות ובעיתונים.... המשך לקרוא

שם הספר
רושם - מחזור שירים
ממש
הליקון 132: נקודת אי השקט - הליקון #132
הליקון 138 / אפשר היה להגיד: אני - הליקון #138