“כשבכל רגע נתון כל מה שאני רוצה זה רק לעזוב את מה שאני עושה ולפתוח את הספר- זה סימן. כשאני קוראת את הספר בדריכות, והספר הוא לא מותחן- זה סימן. כשאני מתחילה להתקמצן על הפרקים שנשארו- עוד סימן. כשאני מוחה כמה דמעות התרגשות בסיום הקריאה- כל אלו סימנים שהספר הזה כל כך, אבל כל כך טוב! דיאן צ'מברליין כתבה סיפור אנושי ומרגש סביב נושא מרתק. האאוגניקה היא תוכנית לדילול אוכלוסיה ע"י עיקור וסירוס כפוי. הנו”

“הספר החדש של דיאן צ'מברליין בהחלט לא מאכזב. גם את ספרה הקודם "שקרים הכרחיים" מאוד אהבתי ולכן כאשר יצא משהו חדש שלה מיהרתי לקרוא אותו ואכן הוא טוב מאוד. הספר עוסק במקביל בשני סיפורים על ציר הזמן. שנת 2018 - מורגן היא אסירה בכלא (שלא באשמתה) שביום בהיר אחר משוחררת על תנאי כבקשה של מילוי צוואתו של צייר שמעולם לא הכירה. היא מתבקשת במסגרת אותה צוואה לשחזר תמונת קיר מסתורית שצויירה בשנת 1940 על ידי”

“הספר הוא כמו הוריקן שנבנה לאט. בתחילת הספר יש רק בריזה קלה, בעיות ארציות ופשוטות של דמויות שלא ניכר בהן ייחוד כלשהו. לאט לאט הרוח מתחזקת, ופתאום עולות בך שאלות ותהיות, את כבר לא בטוחה באידיליה שהציגו לך, ופתאום הרוח הופכת לסופה, עד שהסופה הופכת למערבולת, ובסופו של דבר להוריקן של ממש. הדבר המדהים הוא שזה נבנה בצורה כל כך חכמה, אלגנטית ומלאת חן. בסבלנות. הספר מתרחש בשנות ה- 50, בצפון קרוליינה, א”

“הספר מתחיל בשנת 2011 , וחוזר אחורה לשנת 1960 עם סיפורן של מרי אלה(17) ואחותה אייבי(15) וג'יין העובדת הסוציאלית(22) שהן הדמויות המרכזיות בסיפור. מרי ואייבי הן עניות, זה כל חטאן. ועל כן הן נכנסות לרשימה של נשים המתאימות לעיקור כדי שלא יתרבו ויכבידו על המדינה. "את עוד תראי. שניים, זה טוב. שלוש ילדים, עדיין טוב, אבל יש לך פחות אוכל בשבילם וקשה להשגיח. ארבע ילדים זה עוד יותר גרוע. חמש, לא טו”

“כשבכל רגע נתון כל מה שאני רוצה זה רק לעזוב את מה שאני עושה ולפתוח את הספר- זה סימן. כשאני קוראת את הספר בדריכות, והספר הוא לא מותחן- זה סימן. כשאני מתחילה להתקמצן על הפרקים שנשארו- עוד סימן. כשאני מוחה כמה דמעות התרגשות בסיום הקריאה- כל אלו סימנים שהספר הזה כל כך, אבל כל כך טוב! דיאן צ'מברליין כתבה סיפור אנושי ומרגש סביב נושא מרתק. האאוגניקה היא תוכנית לדילול אוכלוסיה ע"י עיקור וסירוס כפוי. הנו”

“הספר החדש של דיאן צ'מברליין בהחלט לא מאכזב. גם את ספרה הקודם "שקרים הכרחיים" מאוד אהבתי ולכן כאשר יצא משהו חדש שלה מיהרתי לקרוא אותו ואכן הוא טוב מאוד. הספר עוסק במקביל בשני סיפורים על ציר הזמן. שנת 2018 - מורגן היא אסירה בכלא (שלא באשמתה) שביום בהיר אחר משוחררת על תנאי כבקשה של מילוי צוואתו של צייר שמעולם לא הכירה. היא מתבקשת במסגרת אותה צוואה לשחזר תמונת קיר מסתורית שצויירה בשנת 1940 על ידי”

“הספר הוא כמו הוריקן שנבנה לאט. בתחילת הספר יש רק בריזה קלה, בעיות ארציות ופשוטות של דמויות שלא ניכר בהן ייחוד כלשהו. לאט לאט הרוח מתחזקת, ופתאום עולות בך שאלות ותהיות, את כבר לא בטוחה באידיליה שהציגו לך, ופתאום הרוח הופכת לסופה, עד שהסופה הופכת למערבולת, ובסופו של דבר להוריקן של ממש. הדבר המדהים הוא שזה נבנה בצורה כל כך חכמה, אלגנטית ומלאת חן. בסבלנות. הספר מתרחש בשנות ה- 50, בצפון קרוליינה, א”

“הספר מתחיל בשנת 2011 , וחוזר אחורה לשנת 1960 עם סיפורן של מרי אלה(17) ואחותה אייבי(15) וג'יין העובדת הסוציאלית(22) שהן הדמויות המרכזיות בסיפור. מרי ואייבי הן עניות, זה כל חטאן. ועל כן הן נכנסות לרשימה של נשים המתאימות לעיקור כדי שלא יתרבו ויכבידו על המדינה. "את עוד תראי. שניים, זה טוב. שלוש ילדים, עדיין טוב, אבל יש לך פחות אוכל בשבילם וקשה להשגיח. ארבע ילדים זה עוד יותר גרוע. חמש, לא טו”