רוחו הדהויה

היה לי שבוע יפה בו חגיגתי שבעים, אירוע שהעניק לי קורת רוח וגאווה בחוויית בני משפחתי שהקיפו אותי בהמון אהבה. עיתוי גיל השבעים, כרוך עבורי גם בלבטים לגבי המשך תפקידי כיועץ, אותו מילאתי עד היום במשרה חלקית, לאחר שפרשתי לגמלאות. זאת החלטה מורכבת שאני אמור לקבל עם עצמי.

לעתים בכדי לקבל החלטות, אני זקוק לספר שיהיה כמו חבר טוב, באמצעותו אקבל זווית ראיה שנונה ומעט מצחיקה על החיים, מה שע

הספר הזה מתחיל במוות של קשיש ערירי ומתפרס על פני שבעת הימים שהמשפחה שלו (או יותר מדויק: המשפחה של אחיו) יושבת שבעה. כל יום מתואר מנקודת המבט של דמות אחרת. <mark>שושי בריינר</mark> הפליאה לתת קול שונה וייחודי לכל דמות. היא הולכת רחוק מדי עם האיפיון של הדמויות, זה ניכר למשל בנערה המתבגרת מכוסת הפירסינגים וחובבת מסיבות הטבע והאקסטות, אבל לפעמים מרענן כמה שהיא מעיזה ללכת רחוק (תיאורים של יחסי מין מזדמנים של הנערה,

לעתים קרובות אני מתחיל לקרוא ספר כך סתם. ספר שאין לי מושג עליו ואז לאחר שאני קורא עמוד אחד או שניים אני מחליט אם להמשיך לקרוא או לא... כך קרה לי גם עם סיפרה של <mark>שושי בריינר</mark> "ספר הפרידות הגדול". מהעמוד הראשון אהבתי את מה שקראתי. הספר מעביר לנו את סיפורה של משפחה ישראלית ממוצא הולנדי בזמן מאוד מיוחד של "השבעה", של אחת מהדמויות הדומיננטיות שבה.
הדמויות המתוארות בספר הן "עגולות" (כניגוד ל"שטוחות") בע

"בחיים לא צריך כל הזמן לצחוק לפעמים טוב שעצוב. אם עצוב באמת גם שמח באמת. אם כל הזמן בינוני אפשר להיכנס בפריג'ידר".

מכירים את זה שיש לכם ציפיות מסוימות מספר, איזו תחושה פנימית ראשונית של מה שחשבתם שהספר יהיה ולאן הוא ייקח אבל בפועל זה לא מה שקורה?
מצד אחד זה נחמד להיות מופתעים, מצד שני, יש משהו מעט מאכזב לגלות שהספר הוא לא מה שחשבתם שהוא.

מדובר בסיפורים קצרים, על פניו בהתחלה חשבתי שהחוט המק

החלק הראשון של הסיפור, כשהמשפחה בקייב, מעניין. הספר מגולל את סיפורן של שלוש נשים - סבתא, אמא ובת. הבת בוחרת בקריירת דוגמנות בשנות נעוריה, האם לא לגמרי מתפקדת בתור אם והסבתא מגדלת בפועל את הנכדה. בשלב מסויים בסיפור, הבת הדוגמנית פוגשת באיש עסקים יהודי נשוי שמנהל איתה רומן ומחליט שהיא תגור בישראל והוא יבקר אותה. החלק שהיא נמצאת בישראל נראה לי לא אמין. למה שהיחסים בינה לבין איש העסקים יהיו כל כך טובי

לקחתי את הספר לידי ב"ספריית רכבת", אינני יודע למה. איני מכיר את הסופרת, לא שמעתי על הספר.
מן העמוד הראשון נסחפתי בקריאתו. אני מצטרף לכל דברי השבח של קודמי.
סיפורה של משפחה היושבת "שבעה", המשתרע מימי השואה בהולנד ועד ימינו אלה. כל יום מימי ה"שבעה" עומד במוקד הסיפור בן משפחה אחר, וסיפורו משתלב עם סיפורם של האחרים.
ספר יפה, אנושי, מעניין ומושך.
מומלץ בחום רב.

ספר מצוין כתוב נהדר. מספר על משפחה היושבת שבעה על מות אחיו של הסב עירא, הנ"ל היה ערירי ובן משפחתו היחיד היה היה דוד, אחיו. במשך שבעת הימים עולה סיפור השרדות של בני המשפחה בשואת יהודי הולנד. בעיקבות מציאת סיפרון אותו כתב עירא (הנפטר) ומעולם לא פורסם, עולים סיפורים חבויים ונגלים סודות על חיי בני המשפחה שמעולם לא סופרו. מצוקות בני המשפחה ששרדו את השואה ואיבדו את רוב משפחת משפיעים על חיי הילדים והנכדי

מותו של זקן ערירי מכנס לשבעה כמה בני משפחה.
כל יום מסופר על בן משפחה אחר..
לא יודעת, ממש חיכיתי לקרוא והתאכזבתי.
כתוב יפה, מסקרן לעיתים,
ובכל זאת לא הצליח לגעת בי..
לא חובה בכלל.