רק לא מזמן כתבתי על היחס האמביוולנטי שלי לרומנים רומנטיים, אחרי ספר גרוע במיוחד מהז'אנר, והנה באה הדוגמה הנגדית: אחד מהספרים האלה שאני מחפשת, שבשבילם אני מנסה ודוגמת עד שמגיעה למשהו כיפי באמת.

אז מה הופך את הספר הזה למוצלח יותר מרוב אחיו בז'אנר?
קשה לפענח, קשה לשים את האצבע ולהסביר בדיוק אבל הנה כמה מהמרכיבים:
דבר ראשון, הכתיבה. הכתיבה נעימה. זורמת, משכנעת, אמינה. מתעכבת בנחת לתיאורים ולא רק

זה הספר הכי טוב שקראתי השנה עד כה.
אני כל כך נרגשת, ומצד אחד זה מבאס שזה עותק מהספרייה כי לא יכולתי להדגיש לעצמי משפטים, מצד שני - זאת סיבה טובה לקרוא אותו שוב בעתיד.
נראה לי שהבנתי שרומן רומנטי שהוא קודם כל פרוזה, זה הז'אנר האהוב עליי.

אז הסיפור הוא די קל להגשה, נורה כתבה תסריט בעקבות זה שבעלה שנטש אותה, וזה הפך לסרט שההפקה מבקשת לצלם בבית שלה.
היא מסכימה לזה, הכסף יעזור לה לשלם את החובות ש