“את עלילות ודמויות שר הטבעות אני מכיר מספיק טוב כדי לחלוף על פני הכרכים של טולקין בספרייה, ללטף במבט חומד ולהמשיך הלאה מתוך מחשבה של "בשביל מה להתייגע בקריאה נוספת?", ובכל זאת - הצמא לאפוס עלילתי מרובה דמויות שמתאחדות, ומתפצלות ונעות במסע מבריק ומענג על פני עולם (וזמן!) קסום ובלתי מוכר - הצמא הזה היה שם כל הזמן הזה. על מחזור כישור הזמן אני שומע כבר שנים מפי חברים ואחרים, אבל תמיד דחיתי את קריאת הסד”

“סדרת הספרים מגיעה אל השלב שבו היא צריכה להתחיל להצדיק את קיומה, קרי: להמציא דרכים חדשות להפתיע את הקורא. תחושת הפליאה שהספר הראשון עורר - הולכת ונשחקת, והקורא עשוי למצוא את עצמו נרדם, אדיש ואולי אף מתוסכל. כשהוא יודע שיש לפניו עוד כ-20 כרכים לקרוא, הוא עלול פשוט להרים ידיים. למרבה המזל, ועם חריקות מעטות בלבד, רוברט ג'ורדן מצליח לשמר את אלמנט המסע, לשזור לתוכו פוליטיקות ותככים ברמות שונות ומגוונות,”

“כזה עוד לא היה לי. 4 פעמים שאלתי את הספר מהספרייה ו-4 פעמים החזרתי אותו, ורק כעת, בפעם החמישית הצלחתי לסיים את הספר. בכל פעם הייתי נתקע בערך בעמוד השישים, מדשדש בבוץ מרובה דיאלוגים, מאבד עניין ומוותר על הספר לטובת שאר הספרים ששאלתי, עד שהגיע מועד ההחזרה. לבסוף, אמרתי שדי לאותה בושה, ואזרתי מותניים והכרחתי את עצמי לעבור את המשוכה, וברגע שעברתי אותה - לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים. יש כאן רוברט ג”

“התחלתי לקרוא את הספר ב2008, מצאתי אותו זרוק ככה סתם באבדות ומציאות בבית מלון בו עבדתי, משם המשכתי וקראתי כמעט את כל הספרים (לא הצלחתי להביא את עצמי להמשיך לקרוא לאחר שהבנתי שאת הספרים האחרונים לא כתב רוברט ג'ורדן), לא הצלחתי להוריד את הספרים מהיד, נמשכתי לעלילה ולדמויות , ראיתי כל דמות בדמיון בצורה ברורה מאוד לפי התיאורים, את הנוף את הממלכות ...הכל... הספרים מדהימים ואני זוכרת כמה התאכזבתי כשהבנתי”

“את עלילות ודמויות שר הטבעות אני מכיר מספיק טוב כדי לחלוף על פני הכרכים של טולקין בספרייה, ללטף במבט חומד ולהמשיך הלאה מתוך מחשבה של "בשביל מה להתייגע בקריאה נוספת?", ובכל זאת - הצמא לאפוס עלילתי מרובה דמויות שמתאחדות, ומתפצלות ונעות במסע מבריק ומענג על פני עולם (וזמן!) קסום ובלתי מוכר - הצמא הזה היה שם כל הזמן הזה. על מחזור כישור הזמן אני שומע כבר שנים מפי חברים ואחרים, אבל תמיד דחיתי את קריאת הסד”

“סדרת הספרים מגיעה אל השלב שבו היא צריכה להתחיל להצדיק את קיומה, קרי: להמציא דרכים חדשות להפתיע את הקורא. תחושת הפליאה שהספר הראשון עורר - הולכת ונשחקת, והקורא עשוי למצוא את עצמו נרדם, אדיש ואולי אף מתוסכל. כשהוא יודע שיש לפניו עוד כ-20 כרכים לקרוא, הוא עלול פשוט להרים ידיים. למרבה המזל, ועם חריקות מעטות בלבד, רוברט ג'ורדן מצליח לשמר את אלמנט המסע, לשזור לתוכו פוליטיקות ותככים ברמות שונות ומגוונות,”

“כזה עוד לא היה לי. 4 פעמים שאלתי את הספר מהספרייה ו-4 פעמים החזרתי אותו, ורק כעת, בפעם החמישית הצלחתי לסיים את הספר. בכל פעם הייתי נתקע בערך בעמוד השישים, מדשדש בבוץ מרובה דיאלוגים, מאבד עניין ומוותר על הספר לטובת שאר הספרים ששאלתי, עד שהגיע מועד ההחזרה. לבסוף, אמרתי שדי לאותה בושה, ואזרתי מותניים והכרחתי את עצמי לעבור את המשוכה, וברגע שעברתי אותה - לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים. יש כאן רוברט ג”

“התחלתי לקרוא את הספר ב2008, מצאתי אותו זרוק ככה סתם באבדות ומציאות בבית מלון בו עבדתי, משם המשכתי וקראתי כמעט את כל הספרים (לא הצלחתי להביא את עצמי להמשיך לקרוא לאחר שהבנתי שאת הספרים האחרונים לא כתב רוברט ג'ורדן), לא הצלחתי להוריד את הספרים מהיד, נמשכתי לעלילה ולדמויות , ראיתי כל דמות בדמיון בצורה ברורה מאוד לפי התיאורים, את הנוף את הממלכות ...הכל... הספרים מדהימים ואני זוכרת כמה התאכזבתי כשהבנתי”