“כבר בגיל בת מצווה החליטה המספרת לעזוב את בית הוריה. הרומן האוטוביוגרפי הזה מביא את סיפורה ואת סיפורה של אחותה, שנדדו בין פנימיות, משפחות אומנות ומוסדות שונים לילדים: שתי ילדות קטנות מוצאות מבית האומנה לאחר שש שנים ועוברות למוסד לילדים בפרדס חנה. שתי ילדות קטנות שבות לבית ההורים בחופשות - בית מתעלל עם אם חולת נפש ואב אלים. מיד ביומה הראשון במוסד בפרדס חנה, איבדה תהל את אחותה הסובלת אף היא ממחלת נפש”

“ספר זה אינו סיפור בדוי. לצערי, זהו סיפור אמיתי, סיפור כואב על אלימות במשפחה והזנחה, האם מתאשפזת בבית חולים אבברבנאל יחד עם ביתה הקטנה. בבית נשארים הבנים עם אב אלים קשוח ונוקשה. הסופרת תהל רן הינה אחת משתי הבנות שנמסרו למשפחה אומנת, ועברו ממוסד למוסד. אני חייבת לציין שהסיפור עצמו קשה, הוא גם מוכר מקריאת עתונים וצפייה בטלויזיה קיימות הרבה משפחות בארץ שהם במצב דומה. עד עמוד 60 פשוט הכרחתי את עצמי להמ”

“סיפורן של שתי אחיות שגדלות במשפחה אומנת ובמוסדות , כאשר תהל משמשת כאם לאחותה הצעירה ממנה בשנה הלוקה במחלת נפש היא מלווה מחזקת ועוטפת באהבה את אחותה . רק לאחר 20 שנה היא אוזרת אומץ ושבה לבית ילדותה ופוגשת את האם פגועת הנפש ואת האחים הבנים שנישארו בבית . עם כל הקושי והזיכרונות הכואבים היא מצליחה להתגבר ולעזור גם לאחותה. ואכן זהו סיפור קשה לקריאה!”

“ספר אמיתי קצת קשה ובהחלט נוגע ומטלטל. סיפורן של תהל ואחותה ציפי הצעירה ממנה בשנה. שתי ילדות רכות שהוצאו מבית הוריהן, שהו במשפחת אומנה ובפנימיות לילדים במצוקה. שתיהן עברו אשפוזים ובעיות נפש, תהל הצליחה יחסית לצאת בבגרות לחיים רגילים, חיים של פרנסה ויצירה ומיצוי עצמי, אך אחותה מתמודדת שוב ושוב עם מחלת נפש, מאושפזת במחלקה פתוחה וצריכה טיפול והשגחה צמודים. תהל מלווה את אחותה ומשמשת לה גם אם. תהל נמנ”

“כבר בגיל בת מצווה החליטה המספרת לעזוב את בית הוריה. הרומן האוטוביוגרפי הזה מביא את סיפורה ואת סיפורה של אחותה, שנדדו בין פנימיות, משפחות אומנות ומוסדות שונים לילדים: שתי ילדות קטנות מוצאות מבית האומנה לאחר שש שנים ועוברות למוסד לילדים בפרדס חנה. שתי ילדות קטנות שבות לבית ההורים בחופשות - בית מתעלל עם אם חולת נפש ואב אלים. מיד ביומה הראשון במוסד בפרדס חנה, איבדה תהל את אחותה הסובלת אף היא ממחלת נפש”

“ספר זה אינו סיפור בדוי. לצערי, זהו סיפור אמיתי, סיפור כואב על אלימות במשפחה והזנחה, האם מתאשפזת בבית חולים אבברבנאל יחד עם ביתה הקטנה. בבית נשארים הבנים עם אב אלים קשוח ונוקשה. הסופרת תהל רן הינה אחת משתי הבנות שנמסרו למשפחה אומנת, ועברו ממוסד למוסד. אני חייבת לציין שהסיפור עצמו קשה, הוא גם מוכר מקריאת עתונים וצפייה בטלויזיה קיימות הרבה משפחות בארץ שהם במצב דומה. עד עמוד 60 פשוט הכרחתי את עצמי להמ”

“סיפורן של שתי אחיות שגדלות במשפחה אומנת ובמוסדות , כאשר תהל משמשת כאם לאחותה הצעירה ממנה בשנה הלוקה במחלת נפש היא מלווה מחזקת ועוטפת באהבה את אחותה . רק לאחר 20 שנה היא אוזרת אומץ ושבה לבית ילדותה ופוגשת את האם פגועת הנפש ואת האחים הבנים שנישארו בבית . עם כל הקושי והזיכרונות הכואבים היא מצליחה להתגבר ולעזור גם לאחותה. ואכן זהו סיפור קשה לקריאה!”

“ספר אמיתי קצת קשה ובהחלט נוגע ומטלטל. סיפורן של תהל ואחותה ציפי הצעירה ממנה בשנה. שתי ילדות רכות שהוצאו מבית הוריהן, שהו במשפחת אומנה ובפנימיות לילדים במצוקה. שתיהן עברו אשפוזים ובעיות נפש, תהל הצליחה יחסית לצאת בבגרות לחיים רגילים, חיים של פרנסה ויצירה ומיצוי עצמי, אך אחותה מתמודדת שוב ושוב עם מחלת נפש, מאושפזת במחלקה פתוחה וצריכה טיפול והשגחה צמודים. תהל מלווה את אחותה ומשמשת לה גם אם. תהל נמנ”