את הספר הזה התחלתי לקרוא במקביל לתקופה אישית לא פשוטה שחוויתי, בה נדמה שהקשר הזוגי הארוך שלי ושל סקאוט עולה על שרטון. באותה תקופה, ממש כמו נורה גיבורת הספר הזה, הרגשתי מיואש מהחיים. התחלתי לחוש כל מני חרטות, ושאולי היכנשהו באמת יכולים להיות אינסוף יקומים מקבילים, כמו בספר - חיים שלמים שיכולתי לחוות, אם הייתי בוחר בחירות אחרות בחיים. אפילו כל בחירה קטנה שבקטנות, יכולה להפוך את הצורה שבה החיים שלי י

בתום קריאת הספר, הבנתי למה אני מת. למה הגוף שלי, אחרי זמן מסויים, אומר "אינני יכול עוד": כי אם זה לא היה קורה, החיים שלי היו מלאים בבדידות, כשהזכרונות הם הדבר היחיד שהיה נשאר לי מהאנשים שהכרתי ואהבתי במהלך חיי הארוכים. הייתי משתגע מהמהירות שבה העולם גדל ומתפתח ומשתנה, ואילו אני תמיד נשאר עומד במקום.

טום הזארד ועוד קבוצה מעטה של אנשים ברחבי העולם, הם אנשים כאלה. אנשים שיש להם הרבה מה לספר לנכדי

השיטפון הגדול בספרי ערפדים, שהניב ספרות ענפה לנוער, סרטים וסדרות, מצביע - מעבר להתעניינות בנושא על מידה של אמונה בכך שלצד המין האנושי מתקיימים יצורים, הנראים כמונו (טוב, הם חיוורים ויפים מאד...), חיים חיים ארוכים (ולא מזדקנים!) ניזונים מדם אנושי והורגים חלק מהקורבנות תוך כדי, וגם הופכים חלק מהאנשים (בד"כ אשה צעירה ויפה שהם מתאהבים בה...) לערפדים. כל זה טוב ויפה, אבל מה קורה כשהם מתבגרים? ממשיכים ל

את ספרו האחר של <mark>מאט הייג</mark> שתורגם לעברית: "איך לעצור את הזמן" אהבתי כל כך, שמיד כשקראתי שיצא לאור תרגום של ספר נוסף שלו, שמתי פעמי אל חנות הספרים הקרובה. את הספר עצמו קראתי בתוך כמה שעות.
הספר הזה אומנם לא משתווה בעיני ל"איך לעצור את הזמן", אבל הוא מצוין בפני עצמו.
גיבורת הספר מרגישה שחייה הגיעו למבוי סתום. אין לה ידידים, אין לה עבודה, יחסיה עם אחיה במשבר, ובעיקר – היא מרגישה נטולת משמעות. לתחושת

''בין החיים ובין המוות'' היא אמרה.
ובתוך הספרייה המדפים נמשכים עד לאינסוף. כל ספר הוא הזדמנות לנסות חיים אחרים שיכולים לחיות. לראות איך הכול היה נראה,אילו בחרת במשהו אחר..אילו יכולת לשנות את ההחלטות שקיבלת מה היית עושה
אחרת?
המשפט הזה מאוד מתאים לתקופה הזאת, וזה המשפט שפותח את הספר, לא בעמ' הראשון לפניו. על הספר הזה שמעתי כבר הרבה שנים, ולא מצאתי אותו, הייתי באיזה מועדון קריאה וביקשו שאקרא אות

לכל מי שמחפש ספר ערפדים שחורג מהמוסכמות, לכל מי שנמאס לו מדמדומים, דם אמיתי ודומיו. לכל מי שמחפש סיפור על ערפדים מהזווית המשפחתית, ומצליח לחדור אל הרגישויות העמוקות ביותר בדמויות הספר, שימשיך לחפש. "משפחת רדלי", בכל מקרה, הוא לא ספר כזה.

האמת ש"משפחת רדלי", ספר חדש של <mark>מאט הייג</mark> מהוצאת ידיעות אחרונות, מתחיל די טוב. הוא מתאר משפחה פרברית נורמלית למראה, לבד מכמה דברים קטנים: לילד יש בעיות עור ושינה

ספריית חצות, <mark>מאט הייג</mark>
סוגה: רומן
במילה אחת: דלתות מסתובבות
דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: מה היה קורה אילו היה באפשרותכם לנסות את כל החיים שהייתם יכולים לחיות ולבחור גרסה אחרת? האם הייתם משנים משהו?
נורה בת שלושים וחמש, והחיים לא מאירים לה פנים. היא בודדה, יתומה, אחיה מתכחש לה וזה עתה פוטרה מעבודתה. היא מרגישה שהיא לא יכולה יותר. חייה רצופים חרטות: מה אם היתה נשארת בלהקה עם אחיה? מה אם היתה מתמידה

#
הנושא אינו מקורי במיוחד. נניח שיש בעולם אנשים שבגלל תיסמונת, או מוטציה, או משהו מזדקנים בקצב מאד מאד איטי. (הם בכל זאת ימותו בסוף, כי גם מאריכי-ימים אינם חיים לנצח) אבל נניח שכל חמש-עשרה שנה של אנשים רגילים היא שנה (פלוס מינוס) של מאריכי ימים. גיבור הסיפור נולד במאה ה-16 בצרפת, גדל באנגליה הכפרית בתקופת ציד המכשפות שם, והוא מספר את הסיפור כשהוא בשנות הארבעים המוקדמות שלו, במאה ה-21... שני ספרים

שוב אני הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה. נו טוב.
לפני כמה זמן קראתי ספר שהגיבור שלו פוגש מין ביצ' מניפולטיבית
ואז הם הופכים לבני זוג והקשר ביניהם מתפתח,
וכל הזמן היא יותר ויותר ממשטרת אותו לחשקים הילדותיים שלה,
ו"מסבירה" לו מדוע הוא צריך לעשות דבר זה או אחר.

ואני כל הזמן מחכה לקטע שבו הוא קולט מי היא וזורק אותה...
ולא.
עד סוף הספר הוא רק יותר ויותר נכנס לראש הזה של "איזה מזל יש לי, למ