<mark>אתי</mark> הילֶסוּם החלה לכתוב יומן בגיל 27. היתה זו שנת 1941, כשבחודש מרס, עשרה חודשים לאחר כניעת הולנד לגרמנים, היומן נגלה לפנינו בתחילתו.
על המתרחש בחוץ, באמסטרדם, לא נרמז כמעט דבר בתחילת הדברים. היומן עוסק רבות בחייה הפרטיים של הילסום, בעיקר בחיי האהבה שלה, ברצון בגבר שימלא את חייה, הגבר שילך אתה עד הסוף. בינתיים היא משתעשעת עם ס., הפסיכולוג שלה, הנאמן לחברתו שבלונדון.
הילסום מרבה לשתף אותנו באינסו

לפני מאתיים ואחת עשרה שנה, במסגרת סמינר באוניברסיטת תל אביב, נתקלתי ביומנים של <mark>אתי הילסום</mark>, והתאהבתי. הסמינר נקרא "הגות יהודית לאחר השואה", ובמהלכו עסקנו בכתבים של ז'אן אמרי, הרבי מפיאסצ'נה, פרימו לוי וכיו"ב. מוזר היה לי לקרוא יומנים של אישה צעירה בתוך המכלול הזה, משום שהם אינם הגות - לא במובן שיטתי - ואף לא נכתבו אחרי השואה, אלא במהלכה. למזלי, שני עניינים פעוטים אלה לא מנעו מן המנחה להציג בפנינו א

<mark>אתי הילסום</mark>, שחיה באמסטרדם ונספתה באושוויץ בספטמבר 1943, בגיל 29, הבינה שהקול שלה חריג. היא עוסקת ביומניה בהתלבטויות אישיות שיכלו אולי, לפחות בהתחלה, להיכתב בלי קשר לתקופה הסוערת. בהמשך, באופן בלתי נמנע, היא מתעמתת בתהליך הפנימי שלה עם המציאות הקיצונית. היא מתעקשת לא לשנוא, והתגובה שלה לרוע מסביב, היא בעיקר בלאמן את עצמה לקבל את המציאות ולהתנהל בתוכה, ובלהיות ערה לקשיי האנשים שמסביבה על מנת להקל על

בסביבות עשר בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מאבא שלי (הנפלא) שדווקא נוהג להתקשר אליי בשעות ערב מאוחרות יותר. דיברנו קצת על הא ודא אבל למעשה הדבר המרכזי שחשתי שבער באבא שלי הוא לספר לי על הספר "השמים שבתוכי". שמעתי כבר את השם בעבר ואף הומלץ לי לקרוא אותו. אבל כשאבא שלי ממליץ, ועוד מתקשר בעשר בבוקר! רכשתי מיד!

הספר הוא יומן שנכתב על ידי <mark>אתי הילסום</mark>, יהודייה הולנדית שחיה בתקופת מלחמת העולם השניה.
בתחילה

שמי אהבה בתוכי

אחרי שסיימתי את הזהו אדם, של פרימו לוי, התמלאתי בעצב מעיק ואפילו ייאוש מדכא. ספרו לקח אותי למעמקי מצולות הרוע האנושי, והתחלתי מעט להצטער על כך שבחרתי עבודה סמינריונית בתחום יומני השואה. אבל מצד שני אני ידוע כאחד שלא מוותר בקלות, ולכן החלטתי להמשיך למשימה הבאה שלי - ליומנה של <mark>אתי הילסום</mark> - השמיים שבתוכי, בין השאר בזכות השם הכל כך יפיפה בעיני (גם בגלל כריכת הספר המרהיבה) והסקרנות שה

את "השמיים שבתוכי" החלטתי לקרוא כדי לשכך הן את הבושה שכבר הרבה זמן לא קראתי ספר שואה והן את הבושה שכבר הרבה זמן לא קראתי ספר שנכתב על ידי אשה. עכשיו שמלאכת הקריאה הסתיימה, אני יכול לקבוע שלא תקראו ספר שילמד אתכם כל כך הרבה על נפש האשה כמו "השמיים שבתוכי", ואילו כספר שואה - הוא ההפך הכמעט מוחלט ממה שתוכלו לצפות ממנו.

<mark>אתי הילסום</mark> מתחילה לכתוב את יומניה ב1941, בהיותה בת 27, ו"לא רחוק ממסתורה של אנה

לו רצה האל לבחור לו יועצת ארגונית ושיווקית, <mark>אתי הילסום</mark> יכלה בהחלט לאייש את התפקיד בהצלחה רבה.
<mark>אתי הילסום</mark>, אקדמאית מבריקה, אישה משכילה בת 27 המתגוררת באמסטרדם, הולנד, יוצאת למשפחה מתבוללת מנהלת יומן בין השנים 1941-1943. היומן (שבהוצאה הקודמת נקרא "חיים כרותים") מאפשר מפגש אינטימי עם חייה של אתי בשנים אלו - קשר אהבה אירוטי עם המטפל הפסיכולוגי-יונגיאני שלה, שכוללים במרכזם יחסי הערצה למן אב רוחני ומ

זה הספר הטוב ביותר שקראתי בימי חיי. לא היו - ולא יהיו - ספרים חשובים יותר או משמעותיים יותר עבורי בגלגול החיים הזה. <mark>אתי הילסום</mark> היא הרבה יותר מסופרת. היא מדריכה, היא מצילה, היא מורת דרך עבורי. בנוסף, זה הספר הכי מסומן אצלי. זאת אומרת: יש בו המון (בלשון המעטה...) קיפולים, כדי שאני אוכל לחזור ולקרוא אותו במקומות שסימנתי. ספר חובה למי שרוצה לחיות נכון, טוב, בריא. למי שרוצה ללמוד לסלוח לעצמו ולאחרים, ל

דרכה של <mark>אתי הילסום</mark> אל עצמה ואל האמונה
במרץ 1941 פותחת <mark>אתי הילסום</mark>, צעירה יהודיה בת 27, את יומנה. יומן שדפיו האחרונים נכתבו, ככל הנראה, בסוף שנת 1942. הדברים מתרחשים באמסטרדם ואחר-כך במחנה וסטרברוק. די בשורות מעטות אלו בכדי להעיד, שגורלה של אתי כמוהו כגורלם של מיליוני יהודים באירופה באותם ימים: המקום, הזמן, מסגרת-החיים וסיומם במחנות הריכוז וההשמדה.

בתוך אותה סביבת-חיים כל-כך מסופרת, חוזרת על עצמ