ביקורת ספרותית על מערבה - הסדרה הקטנה # מאת מוחסין חאמיד
ספר מעולה

---

איזה כיף זה לקחת ליד ספר שכל הזמן יש עליו פרגונים, ולגלות שכל פרגון ופרגון מוצדק. זה לא קורה הרבה. בספר הזה כן.

במדינה נטולת שם, אך יכולה להיות כל מדינה ובכל יבשת(עפ"י התיאורים של המקום והלחימה המתחוללת בו, כמו גם תיאורי המשטר הדתי הנכפה על התושבים, אני הימרתי על אפגניסטן. זה, ובתוספת העובדה שהסופר פקיסטני) זוג צעיר נפגש בקורס ערב לשיווק רשתי. נדיה וסעיד. הוא דתי, היא הרבה יותר ליברלית ממנו. הימים הם ימי לחימה בארצם, וכוחות מיליציה משתלטים על המדינה.

היתה לי הרגשה שהעמימות הזו מכוונת, והסופר הציב מראה בפני הקורא, ומראה לו דרכה חזיון אשר יכול בכל רגע להפוך למציאות, ולהפוך את עולמו של כל אחד מאיתנו.
נדיה וסעיד עוזבים את ארצם כשפניהם לכִּוּוּן מערבה. אהבתם עומדת למבחן עוד בטרם הבשילה. השניים הופכים לפליטים, לאנשים השקופים. אלא שהשקיפות לא זרה להם. גם בארצם, מקום הולדתם, הם היו שקופים. השתדלו תמיד להיטמע ולא לבלוט. שלא לעורר סקרנות ועניין שלא לצורך.


בסיפורי הגירה וסיפורים על פליטים יש תמיד תנועה. כזו שנובעת ממנוסה, ומצליחה להעביר לקורא איזושהי דחיפות. הרגשתי שיש פער מטורף ולא הגיוני בין הישיבה הנינוחה שלי בכורסת הקריאה החביבה עלי עם כוס משקה חמים ביד, לבין התלאות שעוברים על השניים.

הספר קטן הממדים הזה כתוב בחסכנות, ללא עודף תיאורים, כל מילה במקומה, ואין אף לא אחת מיותרת. ואף על פי כן הכתיבה לא מנוכרת, והסופר מצליח להגיש לקורא סיפור רחב יריעה המכיל שלל רגשות. זה כמו במשחק אסוציאציות: מישהו זורק מילה, ואתם עפים עם הדמיון שלכם ובראש רצות לכם תמונות כמו בקליידסקופ? ככה!

מוחסין חאמיד רקם סיפור שלא משאיר את הקורא אדיש, סיפור הנע על הקו הדקיק שבין בִּדְיוֹן לאמת, לרגעים הרגשתי שאני קוראת סיפור אגדה, ולא ממש יכולתי לתייג אותו תחת ז'אנר כזה או אחר. הוא כל כך מיוחד שקשה לתחום אותו בקטגוריה מסוימת.

ואתם יודעים מה? אל תנסו לקטלג אותו. פשוט קראו אותו.

זה ספר שימשיך להעסיק לי את המחשבה, אני כבר יודעת.

כיף לסגור שנת קריאה עם ספר כזה.

הסדרה הקטנה של כתר שוב הוכיחה את עצמה כסדרה משובחת.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על מערבה - הסדרה הקטנה #