“נהניתי, אבל הוא היה גרוע. אני כותבת את הביקורת הזאת עם החיוך הכי רחב ומאופק שיש, כי מצד אחד - אני יודעת שזה לא ספר טוב. מצד שני, באמת נהניתי ממנו, ולא בקטע של- "הוא טראשי וזה כיף", וגם אפילו לא, "גילטי פלז'ר". פשוט היו בו אלמנטים מסוימים שנהניתי מהם, ואני די עייפה, אבל אני מקווה שאצליח להביא אותם לידי ביטוי בביקורת הזאת. ה-100 עמודים הראשונים היו זוועתיים. זה הספר הראשון שאני קוראת מאת מריא”

“לא כתבתי ביקורת הרבה זמן, אז אנחנו הולכים לגלות ביחד אם אני עדיין זוכרת איך עושים את זה. זה לא מרגיש כמו הזמן הכי הנכון לכתיבת ביקורת, וכבר ניסיתי לעשות את זה קודם וזה ממש לא עבד, אבל אני מבינה שהזמן הכי טוב כבר עבר, כי סיימתי את הספר בשישי לפני כניסת שבת ואנחנו כבר בראשון בבוקר. ספר חמוד. באמת ספר חמוד, אין לי שום תלונות, אבל אני יכולה לזהות הרבה דברים שאנשים לא יאהבו בספר הזה. קודם כל, זה”

“אז כאילו... אהבתי את זה, אבל לא כמו שציפיתי. קודם כל, כבר קראתי שני ספרים של זפאטה, וזאת התלונה העיקרית שלי - כשאני קוראת ספר של מריאנה זפאטה, אני רוצה שהוא ירגיש כמו ספר של מריאנה זפאטה. אוקיי? הגיוני? אז מלבד זה, הספר הזה הרגיש כמו רומן רומנטי רגיל, הסמאט בו היה מדהים, והגבר היה רכושני ובעייתי, ואלו דברים שאולי מוצאים חן בעיני הקוראים האחרים ואולי לא. היה כאן הרבה מלל על להיות כנים עם אנשי”

“אני לא יודעת למה אני כל כך מאושרת לכתוב עוד ביקורת על ספר של מריאנה זפאטה. הייתי לא במצב רוח טוב עד לפני כמה דקות, אבל אז הלכתי לבדוק כמה דברים על הספרים שלה, ועכשיו אני מוכנה לכתוב ביקורת. בפנטזיה שלי, הביקורת הזאת יכולה להיות קצרה. יש לי שני דברים שאני רוצה לכתוב עליהם, הראשון זה כמובן הספר עצמו ודעותיי עליו, והשני זה על הכתיבה והספרים של מריאנה זפאטה, שבהחלט יש לי מה להגיד עכשיו כשכבר קראת”

“נהניתי, אבל הוא היה גרוע. אני כותבת את הביקורת הזאת עם החיוך הכי רחב ומאופק שיש, כי מצד אחד - אני יודעת שזה לא ספר טוב. מצד שני, באמת נהניתי ממנו, ולא בקטע של- "הוא טראשי וזה כיף", וגם אפילו לא, "גילטי פלז'ר". פשוט היו בו אלמנטים מסוימים שנהניתי מהם, ואני די עייפה, אבל אני מקווה שאצליח להביא אותם לידי ביטוי בביקורת הזאת. ה-100 עמודים הראשונים היו זוועתיים. זה הספר הראשון שאני קוראת מאת מריא”

“לא כתבתי ביקורת הרבה זמן, אז אנחנו הולכים לגלות ביחד אם אני עדיין זוכרת איך עושים את זה. זה לא מרגיש כמו הזמן הכי הנכון לכתיבת ביקורת, וכבר ניסיתי לעשות את זה קודם וזה ממש לא עבד, אבל אני מבינה שהזמן הכי טוב כבר עבר, כי סיימתי את הספר בשישי לפני כניסת שבת ואנחנו כבר בראשון בבוקר. ספר חמוד. באמת ספר חמוד, אין לי שום תלונות, אבל אני יכולה לזהות הרבה דברים שאנשים לא יאהבו בספר הזה. קודם כל, זה”

“אז כאילו... אהבתי את זה, אבל לא כמו שציפיתי. קודם כל, כבר קראתי שני ספרים של זפאטה, וזאת התלונה העיקרית שלי - כשאני קוראת ספר של מריאנה זפאטה, אני רוצה שהוא ירגיש כמו ספר של מריאנה זפאטה. אוקיי? הגיוני? אז מלבד זה, הספר הזה הרגיש כמו רומן רומנטי רגיל, הסמאט בו היה מדהים, והגבר היה רכושני ובעייתי, ואלו דברים שאולי מוצאים חן בעיני הקוראים האחרים ואולי לא. היה כאן הרבה מלל על להיות כנים עם אנשי”

“אני לא יודעת למה אני כל כך מאושרת לכתוב עוד ביקורת על ספר של מריאנה זפאטה. הייתי לא במצב רוח טוב עד לפני כמה דקות, אבל אז הלכתי לבדוק כמה דברים על הספרים שלה, ועכשיו אני מוכנה לכתוב ביקורת. בפנטזיה שלי, הביקורת הזאת יכולה להיות קצרה. יש לי שני דברים שאני רוצה לכתוב עליהם, הראשון זה כמובן הספר עצמו ודעותיי עליו, והשני זה על הכתיבה והספרים של מריאנה זפאטה, שבהחלט יש לי מה להגיד עכשיו כשכבר קראת”