ספר קסום, המכיל עולם ומלואו. בונבון אמיתי!

ספרון שמשתרע על גבי 180 עמודים, עם פרקים קצרים שנגמעים במהירות הבזק.

יופי של רומן מרתק משולב במתח קליל, הומור מיניאטורי, ו"תבליני בילוש" שווה לקוקטייל מעולה. לחיים!

השיר שהולך עם הספר הזה: "תחת שמי פריז" בביצוע של אידית פיאף או שארל אזנבור.

תוך כדי קריאה טיילתי עם <mark>לורן</mark> ברחובות פריז המקסימה. איפה לא הייתי? בחנות הספרים, במכבסה, ברחובות, במטר

סיפור רומנטי מהנה!

ערב אחד בפריז, אישה צעירה מותקפת בחזית בניין מגוריה.
הגנב נמלט עם תיקה. האישה המותקפת מאמינה כי תכולת תיקה אבדה לנצח.
בבוקר למחרת מוצא <mark>לורן</mark> לטלייה, בעל חנות ספרים את התיק הנטוש ברחוב מונח על פחי אשפה. הוא מרים אותו מתוך כוונה למסור אותו בתחנת המשטרה. בירוקרטיה צרפתית מונעת את מסירת התיק להם.
הוא בודק בביתו את התיק ותכולתו – אין ניירת, אין טלפון נייד, אין מידע לגבי זהות בעל

האישה עם הפנקס האדום – <mark>אנטואן לורן</mark>

נושא הספר מאוד ייחודי. הסופר מעביר אותו בצורה קלילה ומעניינת. אינו משאיר אותנו עם פרצות פתוחות. סוגר את הפתחים בצורה מתוחכמת וקלילה. נהניתי לקרוא במשך יומיים את הספר, ואם לקח לי יומיים זה אומר דרשני.

כותבים עליו ב"טלגרף" שהוא "בין מעטי הסופרים היכולים לרקוח תערובת חלקה כל כך של השתובבות ספרותיות," ואכן, בספרו זה, מוכיח לנו לורן איך הוא רוקח את התערובת ויוד

פעמיים בחיי "זכיתי" בחוויה המפוקפקת של חטיפת תיק / ארנק.
הפעם הראשונה היתה כשהייתי מורה חיילת ב 1972. חזרתי לדירה משיעור של ערב. כשעברתי באחת השכונות קפצו לעברי שני נערים בני 15 בערך, וכשאני עדיין מנסה להבין מה קורה חטף אחד מהם את תיק ההוראה שלי, והשניים נעלמו בחשכה בתוך השכונה. מיהרתי לדירה. ביחד עם חברה נכנסו לדירת שכן וטילפנו למשטרה. הניידת הגיעה די מהר. הם לקחו אותנו לסיבוב באזור החטיפה אבל

יש ספרים שהעלילה שלהם היא לא כזאת גדולה , אבל מה שגדול בהם זה השירות המצוין שהם עושים למקום עליו נכתב הספר.
כמו בספר הזה , והעיר היא פריז.

העלילה בקצרה: <mark>לורן</mark> , בעל חנות ספרים "המחברת האדומה" , מוצא תיק אישה מונח על פח ברחוב. הוא אוסף אותו , ומסיק שבעלת התיק נשדדה , ומחליט לנסות לאתר את בעלת התיק כדי להחזיר לה את האבידה. הצליח או לא , לא אגלה לכם.


הקריאה בספר עושה לך חשק לקום ולטוס לפריז.

פריז היא בשבילי תרוץ להרבה דברים, בטח לקריאת ספרים עליה. האישה עם הפנקס האדום אמור היה להיות ספר רומנטי קטן, שזה בדר"כ כלל תרוץ קלוש לקרוא ספר, אבל פריז ניצחה.
אז פריז הפסידה ובגדול.
מדובר בספר סתמי, שבחלקי הדיאלוגים יש חיקוי לסאראמאגו והדיאלוגים הלא מופרדים שלו. מי שקרא יודע על מה אני מדבר. זה עוד החלק הזניח.
החלק הלא זניח הוא שבספר אין ממש חומר קריאה, הוא לא רומנטי במיוחד, מכיל מעין תעלומה קל

168 עמ, מה שאומר שהחומד הזה נגמר חיש קל.
הוא חומד כזה ש-168 עמ מביאים את כל הטוב - לא צריך יותר.
צרפתי בניחוח צרפתי וזה טוב.

לור מאבדת בלילה אחד את התיק שלה
<mark>לורן</mark> מוצא בבוקר אחד תיק אישה ולידו חפצים אישיים פזורים
בין החפצים פנקס אדום בו רשימות, רשימות אישיות - מחשבות, הרהורים (לא יומן):

"אני אוהבת את החושך שיורד מאוחר בקיץ.
אני אוהבת לפקוח עיניים כשאני שוחה במים.
אני אוהבת סוכריות גומי

איזה ספר חמוד! סיפור רומנטי קליל, ממליצה בחום!
הסיפור מתרחש בפריז כאשר אישה, ולדיה, נשדדת בלילה בכניסה למכוניתה. היא מתנגדת לחוטף שרוצה לקחת את תיקה ונחבטת בראשה.
היא לנה בלילה בבית מלון מול ביתה ועקב דימום בראשה, היא נכנסת לתרדמת ומובהלת לבית חולים.

במקביל, בעל חנות ספרים, <mark>לורן</mark>, מוצא את תיקה על פח אשפה. אמנם הארנק חסר אך הוא מוצא בתיק פריטים אישיים של האישה: תמונות, קבלה ממכבסה, ספר עם הקד

נהניתי מהספר- הוא קליל,רומנטי וכזה שעושה טוב על הנשמה. (בעיקר לנו הנשים - בגלל הלך מחשבותיו של גבר נאה ורגיש = שזה מצרך די נדיר)
לטעמי הכתיבה לעתים מבדחת ,אלגנטית - פה ושם יש הברקות. אך בעיקר היא זורמת.
התעקשתי לא לסיים את הספר בבת אחת כדי ליהנות מהאווירה המשעשעת של הבילוש והלא-נודע.
לא "נפלתי מהכיסא" מהתיאורים של פריז - כפי שכתבו אחרים בביקורות הקודמות . נכון מוזכרות הרבה סצנות ישיבה בבתי קפ