כאשר אוּבֶּר לַרנוֹדי מזמין את שכניו לחלוק איתו את בקבוק היין משנת 54' שמצא במרתף ביתו, הוא לא יודע דבר על תכונתו המיוחדת של היין.
כל מה שהוא רוצה זה להודות לשלושת השכנים שלו על שהצילו אותו מתקרית מצערת במרתף, ולבלות איתם ערב שקט של שיחה על פריז ועל משפחתו.

למעשה, אין הרבה מן המשותף בין אובר, איש נדל"ן בגיל העמידה, לבין שכניו הצעירים ממנו: מָגאלי, הרסטורטורית הגותית, ז'וליין, הברמן המתחיל, ובוב, התייר האמריקאי שזה לו הביקור הראשון בבירת צרפת.

אבל כאשר הארבעה מתעוררים למחרת ליל השתייה, הם מבינים שבקבוק היין קשר ביניהם באורח יוצא דופן.
כי העיר שמקדמת את פניהם אינה פריז של ימינו: הרחובות, החנויות והאוטובוסים נראים שונים להפליא, אך מה ששונה במיוחד הם האנשים. כולם מסבירי פנים וחייכניים, נכונים לפתוח בשיחה, ומוזר מכול - לא מחזיקים בידיהם טלפונים סלולריים.

לאחר ההלם הראשוני, פריז מתחילה להפעיל את קסמיה על ארבעת התושבים־תיירים. אך תוך זמן לא רב הם מגלים כי ההרפתקה שיצאו אליה בעל כורחם שינתה לא רק את סביבתם, אלא את כל חייהם.

בציר 54 הוא יצירה מקורית שכולה שיר אהבה לעיר הרומנטית בעולם, חגיגה של טעם טוב ששום לב לא יכול להישאר אדיש אליה.

"אסקפיזם נוסטלגי מענג בפריז עתירת הקסם של 1954." (סאנדיי מירור)

שם הספר
האישה עם הפנקס האדום