למרטין סנטומה, פקיד אלמן העומד לצאת לגמלאות, ימלאו בקרוב חמישים והוא מתחיל לכתוב יומן אינטימי, לתעד לעצמו את השלב המעיק הזה בחייו: בניו גדלו והם חיים את חייהם העצמאיים, מאחוריו תקוות נעורים שלא הצליח להגשימן ושנים רבות של עבודה משרדית אפורה. לפניו הרבה זמן פנוי, שהוא משתוקק לו ועם זאת חרד שלא ידע למלאו בתוכן משמעותי. ואז מופיעה בחי
זוהי תמצית החלום האמריקאי, וצ´אנגז חי אותו במלואו:
תואר בהצטיינות מפרינסטון, משרה נחשקת שמשכורת שמנה בצדה וסימנים ראשונים לרומן עם בת אצולה מקומית.
מה נותר מעברו הפקיסטני? מילדותו? מערכיו הישנים?
בגיל 22, הוא אינו מוטרד מכל זה.
כל זה עתיד להשתנות עם הפלת מגדלי התאומים.
חייו היציבים, הסלולים, הבטוחים כל כך של צ´אנגז, חדלים מלהת
חייהם ואהבותיהם של בני שני דורות על רקע הקיבוץ, ירושלים ומלחמת ההתשה עומדים במרכז רומן זה מאת נעמי פרנקל. בלשון קולחת, בעצמה סיפורית ובאירוניה טרגית נגלית מערכת יחסים סבוכה ומצטיירת שורה של דמויות המבקשות את החום שבקרבת הזולת ואת ההגשמה העצמית.
ספרה של המספרת שקבעה לה מקום מיוחד בספרות העברית החדשה בטרילוגיה ההיסטורית שלה "שא
סיפור על אהבה, עקירה וניצחון באפריקה, ילד משוטט ביער נייסנה, הוא מתרחק לעומק היער, ונעלם. כעבוד תשע שנים, שני פקידי מרשם התושבים מוצאים ילד לבן שגדל במשפחה של שחורים בהרים שמעבר ליעד. הם לוקחים מפילה את הילד ומחזירים אותו למשפחתו "המקורית". פילה, שגידלה את בנג'מין מאז מצאה אותו על סף ביתה, מסרבת לקבל את הגזילה השרירותית. מלאת זעם וכאב
היה לך טוב או היה לך רע? נפתח בשאלה ישירה וכללית, נטולת הקשר לכאורה.
אולם כבר מן המילים הראשונות מתברר שהשאלה הכללית היא למעשה צופן פרטי; שאלה שקיבוצניקים, שגדלו לתוך מסגרות החינוך המשותף, שואלים כשהם נפגשים לראשונה זה עם זה.
שאלה שהיא מעין לחיצת יד סודית.
היה לך טוב או היה לך רע? עוסק בתשובה אחת, יוצאת דופן בחריפותה ובצורת ההגשה
"בחרתי להיות אתנוגרף של המשפט, ממש כאילו חדרתי מבעד לג'ונגלים עבותים אל מושבה נסתרת של ילידים, אל מקום שרגל אדם מן היישוב לא דרכה בו. הגעתי אל שבט שעבד לאלים, שנחצבו מאבן בזלת, שהביטו קדימה ושריר לא זע בפניהם. אלים בעלי לב מאבן, שישבו בבית המשפט העליון... האלים העליונים, הנשגבים הללו מילאו כל תא במוחי. הקצתי בבוקר ונרדמתי בלילה עם דמוי
אני תוהה איך התגלגל הספר לגרנזי? אולי יש לספרים מעין אינסטינקט התבייתות סודי, שמביא אותם לידי הקורא המושלם עבורם ."
ינואר 1946: לונדון מגיחה מתחת לצל מלחמת העולם השנייה, והסופרת ג'ולייט אשטון מחפשת נושא לספר חדש. מי חשב שתמצא אותו במכתב מגבר אלמוני, תושה האי גרנזי, מאיי התעלה הבריטית שכבשו הנאצים? הוא נתקל בשמה בעטיפה של ספר מאת צ'אר
איניד למברט מודאגת: בעלה חולה במחלת פרקינסון ומאבד את צלילות דעתו, בנה הבכור נשוי ליורשת עשירה וילדותית, בנה האמצעי המבריק נכשל בכל מעשיו, ובתה, שפית יפה ומצליחה, מנהלת כנראה רומן עם גבר נשוי. אך איניד מנסה להתעלם מכל אלה ולקבץ את כולם לחג מולד אחרון וחמים בבית המשפחה שבמערב התיכון. דרכם של בני למברט לשם תהיה רצופה דרמות אישיות ואס
``כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה``. כך נפתח הרומן המונומטאלי הזה, המגולל את סיפורה הטראגי של אנה, שעוזבת את בעלה ואת בנה הקטן למען האהבה ומשלמת על כך בחייה. בד בבד עם העלילה נפרשת כאן יריעה חברתית מדהימה בהיקפה, למן הטרקלינים הזוהרים של החברה הגבוהה במוסקבה ובפטרבורג ועד לאחרון הכפרים הנידחים בר
אלנה פרנטה מסעירה בשנים האחרונות את הספרות האיטלקית. "היא בין הסופרים האיטלקים החשובים של השנים האחרונות... הסופרת האיטלקית הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה", מעתיר עליה שבחים ה'קוֹריֶרֶה דֶלָה סֶרָה' – אף כי דומה שכתיבתה קרובה יותר לזו של נטליה גינצבורג, בַּמשפטים ובפרטים המצטברים; כלומר, אילו גינצבורג היתה כותבת במאה העשרים-ואחת, א
בספטמבר 1959, לאחר התלבטויות רבות מאד, יצאתי לגרמניה כדי להסדיר את תשלום הפיצויים שהגיעו לי.
אילו ידעתי אז, לפני שהפלגתי למסע הארוך אל עברי, את אשר אני יודע היום, ספק אם הייתי טורח לתבוע פיצויים, וספק אם הדברים שעכשיו איני מוצא מפלט מהם היו נכתבים אי-פעם.
תל - אביב של שנות ה - 90 היא הרקע שעליו מתרחש סיפור האהבה העומד במרכזו של הרומן החדש של יעל הדיה.
זהו רומן עירוני מאוד, צפוף וקלסטרופובי כמו עולמם הפנימי של גיבוריו, על זוגות ועל משפחות חד - הוריות, על התבגרות ועל זיקנה, על התפייסות עם ההורים ועל הפרידות מהם, על תשוקה, מוות ואושר, ועל הכמיהה לילד - רומן המטפל בדיוק כירורגי בפרטים הקטני
אליאנה דוידוב – החקירה הראשונה
גם בסיוטיה לא היתה יכולה חוקרת הציפורים אליאנה דוידוב לדמיין את מה שקרה מיד לאחר שנחתה בבן-גוריון.
איך היה אפשר לשער שתמצא את חברתה הטובה שבורה, שתישאב כל כולה לתוך האסון שלה, שתיקלע למרדף, שתסכן את חייה; שתראה מקרוב את המוות בדמות גופתה הקטנה, הנגועה, של תינוקת שנרצחה.
דוידוב, אורניתולוגית שמתע