מדף הספרים של שרגא - הספרים שדירג

הפרוזה של באבל (1940 - 1894) נחשבת לאחת מפסגות הסיפורת של המאה העשרים. בלשון תמציתית, דחוסה עד קצה גבול היכולת, בתמונות רוויות אכזריות ויופי, מעצב באבל רסיסי חיים של עולם במשבר - בין שהרקע הוא עלילות חיל הפרשים הקוזאקי ברוסיה שלאחר המהפכה, ובין שזה חורבנו של סדר - החיים היהודי הישן, שכנופיות של שודדים ורוצחים יהודים, בני העולם - התחתון ש

באביב שנתה העשרים ושתיים התאהבה סומירה, לראשונה בחייה. אהבה סוחפת, כמו טורנדו הממוטט את כל הנקרה בדרכו. אהבתה של סומירה הייתה מבוגרת ממנה בשבע עשרה שנה ונשואה. וכן, זו הייתה אישה. שמה היה מיו. סומירה המאוהבת עד מעל לראשה במיו היא מושא אהבתו של ק', המספר. מרגע שפגש אותה לראשונה כסטודנט נקשר אליה בעבותות. רק אתה יכול היה לנהל שי

טורו אוקאדה אוהב את אשתו. הוא אוהב גם לבשל, לקרוא ולהאזין למוזיקה, והוא אפילו מתחיל להתרגל לשגרת חייו כמובטל. אבל אז מתרחשים כמה אירועים בלתי שגרתיים: שלא ביוזמתו הוא מתחיל לקבל שיחות טלפון אירוטיות, החתול שלו נעלם, והוא מתוודע לשתי אחיות מסתוריות. אבל השינוי שמערער את שלוותו יותר מכל הוא היעלמה של אשתו, קומיקו. החיפוש אחר אשתו

אוקטובר 1978, בעוד שישה חודשים ירד המסך על שנות העשרים של המספר. עשר השנים האחרונות בחייו היו "שנים של כלום. אבל ממש כלום". מבחינתו, כל מה שהשיג הוא חסר ערך וכל הדברים שעשה - חסרי משמעות. הוא מתגורר בעיר שבה למעלה מעשרה מיליון איש ובכל הכרך הגדול הזה אין יותר משני אנשים שהוא יכול לצלצל אליהם. משרד הפרסום שלו מקרטע וגרושתו חיה עם חברו. של

טורו ווטנבה, סטודנט לתיאטרון באוניברסיטה בטוקיו בשלהי שנות השישים, חי בתחושה של ניכור וניתוק מאז התאבדותו של חברו הטוב קיזוקי בתיכון. הוא נקשר אל שתי נשים: נאוקו היפה והדיכאונית, שהייתה חברתו של קיזוקי, ומידורי תאבת החיים. ווטנבה מיטלטל בין שתי הנשים ובה בעת מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בעולם, בכנות ובישירות שבזכותן הוא מתחבב גם ע

הוראסיו קירוגה, וירטואוז הסיפור הקצר באמריקה הלטינית של ראשית המאה העשרים נולד ביום האחרון של שנת 1878 בעיירה אל סלטו שבאורוגוואי, והתאבד בתחילת 1937 בבואנוס איירס, אחרי חיים של הרפתקאות וסכנה, אלימות וטרגדיה. "הגורל איננו עיוור," כתב "גזירותיו הפטאליות מצייתות להרמוניה שאנו קטונו מלהבינה." היסוד האפל והמסויט השולט ביצירתו, יחד עם הא

"השטן במוסקבה" הינו השם שניתן לתרגום בעיברית של הגרסא המצונזרת של הספר "האמן ומרגריטה" "השטן במוסקבה", יצירתו המושלמת ביותר של אחד מגדולי אמני הפרוזה הרוסית בזמננו, שנתגלה מחדש בשלהי ה"הפשרה" לאחר שנים רבות של חרם, הוא ספר מופלא, רב ממדים, ובו יצק המחבר את חוכמת חייו בנפתוליו עם הטוב והרע. מתוך הרובד הראשון, פנטומימה משונה ומצחיקה

מעשה העלילה ביצירת מופת קטנה זו עוסק בטרגדיה שלא נמצא לה הסבר: גשר להולכי רגל בפרו מתמוטט וחמישה עוברי אורח נהרגים בו-במקום. האח חוניפר, נזיר שוכן קרנות וצנוע שהיה עד ראייה לאסון, תוהה ושואל: מדוע נהרגו דווקא חמישה אנשים אלה? האם התערבה כאן יד ההשגחה העליונה שהענישה אותם על אורח חייהם הפסול או – האם היתה זו יד הגורל העיוור? גשר סן

אוסף סיפורים קצרים.

המחבר מוליך את הקוראים למסע אישי בירושלים, שכונותיה וסמטאותיה, לנהר מתנחשל של פנים, צבעים וריחות. טיול הפרידה הוא מירושלים אך גם מחיים שלמים. הוא נוגע ללב ומרגש כי בערוב ימיו, זוכה המספר, גיבן, ערירי, שמימיו של ידע אהבת אישה, לאהבה מאוחרת ולא צפויה. אביגדור דגן פרסם ספרים רבים, בינהם: "בינת השכווי", "ליצני החצר" (1983), "רחוב ושמו

קורות משפחה ירושלמית, שלושה דורות, מפי הדור השלישי.אף כי עלילת הרומן מתנהלת, לכאורה, על מי מנוחות, היא צופנת בחובה אירועים דרמטיים לא מעט, ובהם שכול, איבוד לדעת ואהבה אסורה.פגסוס - סוס העץ, המתגלגל מדור לדור, מסמל בבלי משים את זרימת הזמן הנצחית. מאנגלית: רינה מרקס

ההווי המיוחד של יפו והחברה האנושית הססגונית שנתקבצה בה נעשים רקע והשלמה לפרשת לבטיו המיוסרים של אדם המחפש את דרכו אל החיים ואל ההווה בצל מוראות השואה שאינם מרפים ממנו. סיפור מעודן ומאופק של יאוש ושל תקוה בסגנון כתיבתו הפיוטי והרגשי של מחבר "בינת השכוי", ששבה לב קוראים רבים. תרגם מאנגלית: עופר גיא

רופא כפרי זקן מסכם את חייו הארוכים שעברו עליו במחיצת החולשות האנושיות, החולי, המוות וההתחדשות המתמדת, בסיפור שכולו פיוט, חכמת-חיים ואופטימיות. שיר-הלל עדין לחיים, לטבע ולאדם. הספר במקורו הופיע בשוויץ וזכה לציון מיוחד במשאל מטעם "רדיו אירופה החפשית". תרגם מאנגלית: צבי ארד

"... אך אני יודע בדידות מהי. שלוש שנות מדבר היטב לימדוני טעמה. אין אתה חושש שם מהתבלות הנעורים בנוף המחצבי, אבל נראה כי שם, הרחק מעצמך, כל העולם כולו הולך ומזדקן. העצים הבשילו פרותיהם, האדמות הניבו תבואתן, הנשים כבר יפות הן. אך העונה בעיצומה, יש למהר ולשוב הביתה... העונה בעיצומה ואתה מתעכב במרחקים... ואוצרות האדמה מחליקים מבין האצבעות כמ

כך לא מדבר ולא דיבר שום מדינאי: יאן מסריק אומר את אשר על לבו בלי כחל וסרק, בשפה עממית, מלאת הומור ומילים שבעבר הפוריטני נחשבו לגסויות. דעותיו על הדמוקרטיה, החרות, גורל העמים הקטנים, על אמנות החיים ועל נושאים רבים אחרים המעסיקים כל אדם חושב, תקפות היום כפי שהיו בימי חייו. מה יכול להיות אקטואלי יותר מדבריו: "כל עוד ישלמו לגנרלים יותר מא

סיפורים מרתקים ומשעשעים, היוצרים עולם, שחיי היום - יום בו אפופים הילה של סוריאליזם; מחשבות ופעולות שגרתיות מוליכות אל תגליות ואל מאורעות מפתיעים ביותר. הסיפורים מזמינים את הקורא להבחין בקיומו המבלבל ומבדח כאחד, של הבלתי - מובן, בלב - לבם של חיי היום - יום. הארוקי מוראקאמי, מן הבולטים בין הסופרים היפנים בני זמננו, נולד ביפן ב - 1949. כתב