“ספרים של אביגדור דגן הם כייף. הכתיבה שלו בהירה, עדינה, ענוגה ורומנטית משהו. ספריו הקודמים שקראתי "בינת השכוי" ו"השען מסמטת המזלות" היו ספרים שעוסקים בדמות מרכזית אחת וחודרים לעומקה, בסיפור זה דגן מאתגר את עצמו בסיפור שהוא כמעט אפי ומספר את קורותיה של משפחה ירושלמית במשך שלושה דורות.
המספר הוא הנכד, הדור השלישי, כשעיקר הסיפור סובב סביב הסבא מיכאל.

מדוע הסיפור נקרא פגסוס? פגסוס הוא שמו של צעצוע בצורת סוס נדנדה שרבים מאיתנו בדור הקודם זכו בילדותם לאחד כזה. את הסוס מקבל הסבא במתנה מחבר והוא הופך יד ימינו של הסב ובעצם מואנש והופך לשומר סודו של הסב. הנושאים הכי עמוקים המטרידים את הסב, נושאים אותם הוא לא יכול לחלוק אם אישתו והמשפחה הוא מספר לפגסוס ופגסוס לעיתים עונה לו ונותן לו עצות. פגסוס עובר בירושה מהסב לאבא איתן ומאוחר יותר לנכד מיכאל המספר.

הסיפור יפה מאוד וכתוב טוב ומציע לא מעט דרמות וטרגדיות שנופלות על המשפחה.
מספר פעמים במהלך הקריאה מצאתי עצמי מרחף במחוזות אחרים ולא מתרכז בסיפור, מבחינתי זה סימן שהסיפור לא הצליח לרתק אותי לכל אורכו ובכך חסרונו העיקרי.

ספר שאפתני ומהנה של דגן.”

“אביגדור דגן ללא ספק היה כותב רגיש וחכם. כותב מליבו וממוחו ומקדים את הלב למוח.
ספר זה כמרבית ספריו מרגש מאד. זהו למעשה תאור סביב סוס עץ שנשאר במשפחה ו"חווה" את חוויות החיים שעוברות על שלושה דורות במשפחה זו.
סוס עץ מרגש משום שהוא צעצוע שעליו רוכבים ילדי המשפחה, אותו סוס מאפשר למבוגרים לחשוב ולהזכר בילדים שבגרו בינתיים לגורלם.
ישנה שמחה, אהבה, וגם עצב רב. ותחושה אופטימית למרות הכל.
אהבתי מאד וממליץ לקריאה.
מובטח לקורא ספר מאד אנושי, מאד חם.”

“ספר נפלא של סןפר נפלא, מי שעוקב אחרי הביקורות שלי יודע שאני ביקורתי, הסופר אביגדור דגן, ראשית אדם נבון, שנית כותב כדי שיקראו ויבינו מה כותב-לא נדרשות פרשנויות ואין בכוונתי לפרש. האיש הצליח להביא פיסת חיים מלב אל לב. שפה קריאה, תבונה, אהבת הזולת. תום לב.
תאור קורות משפחה על הטוב ועל הרע (הרע ברחמים), האכותב נפטר לא מזמן וצר לי על כך . לדעתי כל כתביו ראויים לא פחות מכתבי סופרים דגולים.
לעניות דעתי יש להם הרבה מה ללמוד ממנו בעיקר בצניעות ובאהבת הזולת, ממליץ לעשות כל מאמץ כדי לקרא, הקורא ללא ספק יבין את חוות דעתי.”

“ספר טוב מאוד, סיפור של שלושה דורות שמסופר מנקודת מבטו של הנכד. הספר נוגע בתחושות עדינות של הקיום האנושי, ומתמודד בצורה בוגרת בשאלות הקשות שכל אדם שואל את עצמו לא פעם. למה ארבעה כוכבים ולא חמשה? יש לי קצת בעיה עם הספר משום שכל הדמויות מוצגות באופן שהאהבה בחייהם מושלמת וחסרת התמודדות (פרט לאפיזודה חולפת אחת).”