ילד ושמו "זה" הוא עדות מצמררת של אחד המקרים הקשים ביותר של התעללות בילדים בארצות הברית. זהו סיפורו של דייב פלזר שהוכה באכזריות קשה והורעב כמעט עד מוות בידי אמו האלכוהוליסטית והמופרעת - אם ששיחקה איתו "משחקים" מפחידים ובלתי צפויים שכמעט הביאו למותו: אם שלא התייחסה אליו כבן, אלא כעבד: אם שלא ראתה בו ילד, אלא דבר, "זה". דייב נאלץ לישון ע
``על גבעה נישאה, אי-שם באירופה הרחוקה, ניצבה טירה בה חיה שושלת מלוכה, ועל השושלת איש לא ידע, ורק אני עדות יחידה לקורות הטירה`. כך סיפרה הלנה ויותר לא אמרה ולא דיברה. אולי הוסיפה משפטים ספורים, משפטי סיום או משפטי פתיחה, לעיתים מעט, לעיתים יותר, וכל היותר היה על ההווה וכל המעט היה על העבר, ועתיד לא היה``.
בתה של הלנה, אליזבת, היא ליזי דורו
אגדה קלטית עתיקה מספרת על ציפור נדירה ומופלאה, המזמרת פעם אחת בחייה. למן הרגע שבו היא זונחת את קינה היא תרה אחרי עץ קוצני, ובמצאה אותו היא נצמדת לקוץ הקשה ביותר ושרה שיר נדיר ביופיו העולה לה במחיר חייה. סיפור זה משמש מוטו לספר "ציפורים מתות בסתר" שעשה היסטוריה מאז צאתו לאור בארצות הברית. "ציפורים מתות בסתר" הוא ספר במסורת של "חלף עם ה
פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב
מדוע נדמה שאנשים מסוימים מצליחים בכול ללא מאמץ מיוחד וזוכים בהערכה, בשגשוג ובהצלחה, בעוד שאנשים אחרים נאבקים ובקושי מתקיימים מעמלם?
לפי נקודת המבט של ג'וזף מרפי, בר - סמכא מפורסם בקשר לתהליכים מנטליים, ההבדל נעוץ בהרגלי חשיבה מושרשים.
מדריך קלאסי זה מספק שיטות מעשיות וקלות לביצוע, וכן את ההשראה הנחוצה על מנת להשתחרר מרעיונות
עלילתו של הרומן, גן של צללים, קודמת לרומן פרחים בעליית הגג. ברומן גן של צללים טווה הסופרת וי.ס. אנדרוס עלילה,שבה שזורים סודות נוראים ותשוקות עזות ואסורות. אוליביה, נערה צנומה ופשוטה, הגיעה לווירג'יניה ככלתו של מלקולם פוקסוורת, זמן רב לפני שהאימה השתררה בעליית הגג. לצדו של בעלה הגבוה והנאה, מצאה את האושר שלו ייחלה, ועליו חלמה. בטירה ה
חשיש בגיל שתים עשרה... הרואין בגיל שלוש עשרה... עיסוק בזנות בגיל ארבע עשרה... סיפור נעוריה של כריסטיאנה פ. הוא סיפור מדהים, שאינו נותן מנוחה. בגילוי לב חושפני, בדייקנות מפתיעה של זיכרון היורד לפרטים, בפשטות נוקבת עד כדי אכזריות, ובבהירות אינטליגנטית להפליא, מתארת כריסטיאנה את כל מה שעבר עליה ב``שנות הסמים`` שלה, עד אשר עלה בידה - שלא כמ
"להתעורר באותה המיטה" הוא סיפור קטן של אהבה גדולה. אהבה הנקטעת באכזריות בשל פחדים ודעות קדומות.
זהו סיפור של אהבה , כאב , שכול , דעות קדומות , הפחד לצאת מהארון.
הכל על רקע המצב הבטחוני הרעוע של הארץ.
נדב הוא קצין מצטיין. קצין בצבא קבע. קרבי. קודם בלבנון ואחר כך בעזה.
נדב אוהב. נדב אוהב עד כלות את אמיר. חברו מילדות. הוא רוצה לחלוק עם אמי
שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר
אנחנו נושאים עלינו עוד מלידה את חותמם של אלה שאוהבים אותנו, או מנסים לאהוב אותנו, או נכשלים לאהוב אותנו" / איימי בלום
נושא כתיבתה של איימי בלום הוא תמיד האהבה על צורותיה השונות. בלשון פיוטית ופשוטה כאחת, בדקות הבחנה ובהומור היא פורשת בפנינו מעשייה על אהבה ועל העדר-אהבה.
זהו סיפורם של אשה אחת, אליזבת טאוב ושל שני גברים, מקס והאדי ו
חייה של ורוניקה הם לכאורה חיים חסרי דאגה.
היא צעירה, נבונה ויפה.
יש לה משרה טובה והרבה מחזרים.
היא מבלה בבארים תוססים ובמועדוני לילה.
אבל משהו חסר. אין בחייה לא שמחה גדולה ולא עצב של ממש.
כל ימיה דומים זה לזה.
ובבוקר 11 בספטמבר 1997 היא מחליטה למות.
ורוניקה מחליטה למות הוא ספר מפתיע של פאולו קואלו, מחברו של רב-המכר הבינלאומי האל
"לוחמי האור" מפלסים את דרכם בחיים מתוך אנושיות צרופה, שיש בה דבקות ואומץ, אך גם חולשה ורפיון, ולעולם - תקווה רבה.
בספר זה מאגד פאולו קואלו קטעים המצטרפים למסע חיים של "לוחם אור": האדם שביכולתו להקשיב לצליל הלב;
האדם היכול לקבל את כישלונותיו בלי שתחושת התבוסה תמוטט אותו;
האדם שידע להזין את התקווה ברגעים של רפיון ושל שפלות הרוח.
א
מתיו ומרילה, אח ואחות קשישים, מבקשים לאמץ נער יתום, כדי שיעזור להם בעבודות החווה, ומקבלים את אן שירלי - טעות שמשנה לגמרי את חייהם. אן היא יתומה בת אחת עשרה, אדומת שיער ופטפטנית, שמפליאה להסתבך בצרות שונות ומשונות, אך דמיונה העשיר וטבעה העליז מסייעים לה לכבוש את לב מאמציה ואת לבם של אנשי הכפר כולם. אן מהחווה הירוקה הוא סיפור הרפתקאות
הוא היה תלמיד ישיבה ממאה שערים. היא היתה קיבוצניקית מעין-שמר. הם נפגשו בפלמ"ח ונסחפו לתוך אהבה גדולה, סוערת והרסנית. לאחר חמישים שנה, בעקבות משבר אישי, יוצאת הנכדה הירושלמית לקיבוץ עין-שמר כדי להתחקות אחר אהבת הנעורים הטרגית של סבה ולנסות להבין את פשר הכוחות הסמויים השולטים בחייה שלה. המפגש עם העולם הזר והמאיים של הקיבוץ גורם לה
זהו סיפורה של מריה, שחוותה שברון לב בתקופת ההתבגרות שלה, אשה יפה שיכלה להינשא בקלות אבל התגלגלה לז'נבה ונעשתה שם לזונה מקצועית. לאחר ששמע את סיפורה, ואת סיפוריהן של עוד נשים כמותה, החליט קואלו שתהא זו דרך מצוינת לעסוק בנושא שהעסיק אותו זמן רב:
"כדי לכתוב על הצד המקודש של הסקס, נחוץ להבין את צידו המחולל." " סיפורי איננו מתיימר להיות
פאולו קואלו מספר את סיפורו של סופר מפורסם שזכה להצלחה גדולה הודות לספריו המגישים לקורא מנות גדושות של חוכמה ורוחניות, גם אם הביקורת אינה מתלהבת מהם.
כסף, נשים, קשרים, אירועים נוצצים- לגיבור הספר לא חסר דבר.
הוא נשוי לאשה צעירה, מצליחה ומוכשרת, אלא שמשהו בחיי הנישואין שלהם משתבש.
לא בגלל הבגידות שלו וגם לא בגלל ההצלחות שלו.
אשת ה
"בכל אהבה טמון זרע צמיחתנו. ככל שאנו אוהבים יותר, כך אנו מתקרבים לחוויה רוחנית. אלו שאכן זכו להארה, אלו שנשמתם מוארת באור האהבה, הצליחו להתגבר על כל העכבות והדעות הקדומות של תקופתם... אהבת אמת היא מעשה של התמסרות מוחלטת. ספר זה הוא על אודות חשיבותה של התמסרות זו... במוקדם או במאוחר עלינו להתגבר על פחדינו, כי אנו יכולים ללכת בדרכנו הרוח
כעס צדקני... פחד תמים... מאחר שזעמה של הסבתא לא יצא עדיין מן הכוח אל הפועל, נעשינו, כריס ואני, חסרי זהירות. לא תמיד שמרנו על צניעות בחדר המיטות. היה קשה לחיות יום אחר יום, תוך הסתרה מתמדת של חלקי גופך האינטימיים ביותר מעיני בן - המין האחר. ואם נהיה גלויי לב עד הסוף, לאיש מאיתנו לא אכפת היה מי יראה מה. היה צריך להיות לנו אכפת. היה עלינו להיז
מקרה אונס קבוצתי שביצעה חבורת נערים, עולה לכותרות העיתונים ושולח את ענת מצליח, חברת קיבוץ צעירה וקהת חושים, למסע בשבילי הזיכרון האישי והקולקטיבי.
תהליך ההיזכרות הכאוב מטלטל את חייה ומאלץ אותה להתמודד עם מה שהיתה, עם מה שהיו חבריה והמבוגרים סביבה, ובעיקר – עם מה שתהיה מעתה.
רומן בשל ועמוק של רקפת זהר, המבטא מאבק בין צורך הרסני, וא
".... אמא יקרה, אני רוצה שתחבקי אותי ותספרי לי רק עוד סיפור במיטה הגדולה שלך ושל אבא. רק סיפור אחד, שבסיומו העצוב תגידי לי כמו שתמיד אמרת ´מתוק שלי, אבל זה לא אמיתי, זה רק באגדות.´ כל כך אני רוצה שתנשקי אותי ותגידי לי כשאת צוחקת ומדגדגת, ´תראה פשוש, מחר כשתתעורר הכל יהיה אחרת.´ אני רוצה ואני רוצה ואני רוצה רק להגיד לך כמה אותך