ילד ושמו \"זה\" – <mark>דייב פלזר</mark>

סיפור אמיתי.

זהו אינו ספר ספרותי או עלילתי. זוהי עדות מפורטת מפי ילד שאמו המופרעת התעללה בו פיסית ונפשית, בשלל דרכים חולניות, מעבר לכל דמיון, מעבר למה שיכול לתפוס מצפוננו ולהכיל לבנו המתחלחל.
סיוט. סרט אימה וגועל נפש עם הסצינות הכי חולניות ומזעזעות שניתן להעלות על הדעת:
אמא שמכה, מרעיבה ומעבידה את בנה במשך שנים, בין גיל 7 ל-11, ומתעללת בו במשחקים פרי מוחה המעוות

"אני מאחר. אני חייב לסיים לשטוף את הכלים מהר, אחרת לא אקבל ארוחות בוקר. וכיון שלא אכלתי ארוחת ערב, אני חייב לוודא שאוכל משהו... אני יכול לשמוע אותה צועדת במסדרון לעבר המטבח... סלאש! אמא מחטיפה לי סטירה על הלחי ואני צונח לרצפה."
כבר בשורות הראשונות הסיפור היה כה מזעזע וקשה לעיכול, רציתי שהוא כבר יסתיים, הסיוט של הילד, שהתחיל מגיל ארבע ונגמר בגיל 12.
זוהי עדות מצמררת של <mark>דייב פלזר</mark> הכותב בגוף ראשון

זהו הספר הראשון מתוך טרילוגיה שכתב "<mark>דייב פלזר</mark>" ,שתורגם לעברית.הוא לא היה דייב,לא היה בן של,בעצם לא היה כלום מלבד ילד ושמו "זה",שנולד לאם אלכוהוליסטית חולת נפש בטירוף,אחרת איך אפשר לתאר את האכזריות שמתוארת כאחד ממקרי ההתעללות בילדים שידעה ארצות הברית.

זוהי הפעם הראשונה בה נחשפתי מעודי לרוע במלא עוצמתו ו"הדרו".מסוג הספרים ששאבו אותי,טלטלו וזעזעו אותי עד עמקי נשמתי,וזכורים לי עד היום .

בכל יום

ילד ושמו זה מחדד את המציאות שאנו קוראים בעתונים. המורה המכה שבנה הבכור גדל באופן רגיל ובנה הצעיר סובל מהתעללות בלתי אנושית מחרידה מזכיר את התיאור בספר.
או האם החרדית הפסיכופטית המרעיבה שלשאר ילדיה התייחסה נורמלי.
אני לא יודעת איך בעגה המקצועית קוראים לתופעה כזו אני אקרא לזה תופעת הכבשה השחורה.
הכבשה השחורה שמשמשת צינור לפורקן כל היצרים האפלים. ממש מזעזע לא ארצה לקרוא ספר זה רק מקריאת הבקורת {ד