מדף הספרים של מיכל - הספרים שדירגה

עולמו של היחיד כפי שהוא משתקף בחייהם של צעירים בישראל - בעלי שאר-נפש המחפשים את המשמעות והיופי שבחיים מכאן, וחובשי משרדים 'עלובי-חיים' השקועים במצוקתם האילמת מכאן - מתואר ברומן מסעיר לב זה מאת מספר רב כוח, מן המקוריים ביותר בספרות העברית הצעירה. בדידות האדם באשר הוא באה כאן לידי ביטוי עז בלתי שכיח.

".... אמא יקרה, אני רוצה שתחבקי אותי ותספרי לי רק עוד סיפור במיטה הגדולה שלך ושל אבא. רק סיפור אחד, שבסיומו העצוב תגידי לי כמו שתמיד אמרת ´מתוק שלי, אבל זה לא אמיתי, זה רק באגדות.´ כל כך אני רוצה שתנשקי אותי ותגידי לי כשאת צוחקת ומדגדגת, ´תראה פשוש, מחר כשתתעורר הכל יהיה אחרת.´ אני רוצה ואני רוצה ואני רוצה רק להגיד לך כמה אותך

100 חורפים הוא סאגה משפחתית רחבת - יריעה שתחילתה בחורף 1883 באחוזת הרוזן גריז'נובסקי שביערות פולין, וסופה בתל אביב של סוף המאה העשרים. בבוקר חורפי אחד יוצאת פאני המשרתת ליער ומוצאת שם נער מוטל על האדמה הלחה. בין הנער לפאני נרקמת מערכת יחסים שהיא תחילתה של שושלת משפחתית ענפה. מכאן והלאה נסחף הקורא ועוקב אחר גיבורי הסיפור, שאורגים יח

הנרי שרייר (בצרפתית: Henri Charrière;‏ 16 בנובמבר 1906 - 29 ביולי 1973) היה אסיר צרפתי שנשפט למאסר עולם עם עבודת פרך במושבת העונשין בגיאנה הצרפתית. ספרו האוטוביוגרפי פרפר נכתב ב-1968 ועוסק בקורותיו בין 1931, השנה בה נשפט, ועד 1944, אז יצא לחופשי. קורות חייו כמתואר בספרו הם מסכת מתמשכת של התמודדות עם תנאי הכליאה הקשים במושבת העונשין מוכת המלריה ומחלות

"אני רוצה לספר על חיי כפי שהללו התנהלו דרך מה שקרוי טוב וכן דרך מה שקרוי רע, דרך האהבה, הבדידות, הזעם, החן, החטא, המחשבה, האושר והייסורים... ואני אנסה לכתוב עליהם באמנות החרון ורגשת - הלב, הדמעות והבדיחה, הגעגועים והבעתה..." "החיים כמשל" הנו ספר מיוחד במינו, אשר אין לו אח ודוגמה בספרות העברית, ואשר אופיו וסגנונו מייחדים אותו (כפי שעמדו

תארו לעצמכם שאתם מתעוררים במטוס. אין לכם מושג מאין הגעתם ולאן מועדות פניכם. אתם לא זוכרים דבר מאירועי השבועיים האחרונים. תארו לעצמכם שארבע השיניים הקדמיות שלכם חסרות, האף שלכם שבור, ויש לכם חור בלחי. תארו לעצמכם שאין לכם ארנק, כסף או עבודה. תארו לעצמכם שהמשטרה מחפשת אתכם.

"... כשמלך באדולינה סיפר לי שהוא והמלכה מתכוונים לערוך ביקור רשמי בישראל, ידעתי שזה הזמן לסגור את הבאסטה בהודו ולבוא איתו על תקן העיתונאי המלווה. לפני כמה שנים היתה לי קריירה עיתונאית, שנפסקה מחוסר ריגוש הדדי. אבל זה? מלך אמיתי מבקר בישראל, ואני היחיד שיודע? הודו או לא הודו, אני יודע באיזה צד של הצ'פאטי מרוחה בחמאה." ככה מתחיל המסע

בכפר קטן ונידח ברוסיה האסיאתית, בימי מלחמת העולם השנייה, כשרוב הגברים נלחמים הרחק בחזית ורק מעטים זוכים לשוב למכורתם, מתלבלבת בחשאי אהבתם של דניאר, פצוע מלחמה שחזר אל הכפר, וג'מילה, הנשואה לאחר. סיפור המעשה מתואר מפיו של סאיט, אחיו הצעיר של הבעל הנבגד, נער מתבגר המאוהב גם הוא בג'מילה, אך מגלה את הדבר מאוחר מדי.  ג'מילה הוא סיפר אהבה

חייו של יואב שגיב משתנים באחת כאשר הוא מתחיל את לימודיו בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הוא תכנן לעזוב את בית הוריו, להקדיש עצמו ללימודים ולגור במעונות, אך נקלע למגורים משותפים עם דודתו הבודדה ולעבודה במחסן אבדות שבתחנת הרכבת הקרובה לביתה. דרך האנשים המחפשים את חפציהם האבודים נשאב יואב אל עולמות אחרים: נערה שאיבדה אהבה,

"ידעתי. ידעתי מיד שיש צורך בעגיל הפנינה. הוא ישלים את הציור." בדלפט המשגשגת של המאה השבע - עשרה ידע כל אחד את מקומו: עשירים ועניים, קתולים ופרוטסטנטים אדון ומשרתת. כשמגיעה הנערה חריט לביתו של הצייר ורמר, ברור לה מקומה: עבודות בית, כביסה, וטיפול בשישה ילדים. איש אינו צופה מראש שהתנהגותה השקטה של חריט, התפיסה המהירה שלה, והקסם של ציורי

ליאו גורסקי מנסה לשרוד עוד קצת, מקיש על הרדיאטור מדי ערב כדי להודיע לשכנו מלמעלה שהוא עדיין חי, מושך מבטים בדלפק החלב בסטארבקס. אך לא תמיד היו אלה פני הדברים: לפני שישים שנה, בכפר הפולני שבו נולד, ליאו התאהב וכתב ספר. ואף על פי שהוא אינו יודע זאת, ספרו שרד גם הוא-חצה דורות ואוקיאנוסים ושינה את חייהם של אנשים אחדים. אַלמָה בת הארבע-

מעשים של אמונה אדוקה ומעשים של אהבה גדולה, שאיננה יודעת גבולות ואינה מתחשבת בסייגים של דת ומסורת, כרוכים ושזורים זה בזה ברב המכר החדש, המפתיע, של אריק סגל.הרב לוריא, בן לשושלת רבנים מכובדת ומבוססת בברוקלין ואשר עומד עתה בראשה, מגלה את בתו, דבורה, חבוקה בזרועותיו של טימותי הוגאן, הנער הנוצרי, הגוי של שבת העובד בביתו. ללא הרהור של ספק

להוציא אחד, כולם היו לבנים. ולהוציא חמש, כולם היו גברים. אחדים היו מבריקים, על גבול הגאונות, אחרים היו גאונים על גבול הטירוף. כולם כברהספיקו לעשות משהו בחייהם: לנגן רסיטל לצקלו בקרנגי הול, לשחק כדורסל מקצועי, להיות כומר, להשלים לימודים ואף לעסוק במקצוע אחר. עכשיו התכנסו כולם, תלמידי רפואה שנה ראשונה מפוחדים עד מוות, באולם די של בית ה

לפעמים אני הולך ברחוב, ותוהה לאן כולם הולכים? לאן היא הולכת? ומאיפה לעזאזל הם כולם באים? אני עוצם לרגע עיניים, וחושב האם יש מישהו שבאמת מאושר בפנים. ושאלה נוספת, שגם עולה לפעמים, היא לכמה מהם יש פס קקי בתחתונים? זהו ספרו השני של אילן הייטנר מחבר רב המכר "חוכמת הבייגלה".

שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר

בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד. הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך. באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל

אנג'לה, בתם המתבגרת של עיתונאית מצליחה וכירורג בכיר, מובהלת לבית החולים שבו עובד אביה כשהיא פצועה אנושות בראשה. בעוד עמיתיו נאבקים על חייה, יושב האב, טימוטיאו, בהמתנה מקפיאת דם בחדר סמוך ומדבר אל בתו, מדבר אל עצמו. במשך השעות הוא חושף סוד המייסר אותו זה חמש עשרה שנה. בגילוי לב נוקב וחושפני מתוודה טימוטיאו על האהבה הטראגית שטילטל

השריפה שעמדה לשנות את חייהם של אנשים רבים כל - כך התחילה במכת ברק אחת. הברק היכה בלילה שקט ללא ירח על יכס גבוה של סלע חיוור. שם היה מוטל עץ אורן מת שמעו התקלף והלבין זה כמה קיצים. היו, ללא ספק, עדים להתבקעות הפתאומית הזאת של "וויו - ושל עץ, אבל לא היו ביניהם בני - אדם. ג'וליה שחנתה בקרבת מקום ישנה ולא היתה מודעת כלל למתרחש. היא הגיעה למקום

במוקד הספר המטלטל הזה עומד סיפור אמיתי של אומץ לב וכוח סבל במהלך אחת ממלחמות האזרחים האכזריות ביותר שידע העולם. זהו אפוס רחב יריעה ופוקח עיניים על אנושיות וחמלה, הומור ונחמה, בעיצומן של זוועות המלחמה. ולנטינו אצ'אק דֶנג עודנו ילד כשהסכסוך מפריד אותו ממשפחתו ומאלץ אותו לעזוב את כפרו הקטן בסודן ולהצטרף לאלפי יתומים אחרים במסעם רב

על הדרך היו מוטלים שרידי השיירה שהופצצה מהאוויר. כלי רכב מרוסקים עלו באש, ועשן כבד התאבך ללא הרף. המכונית השחורה היחתה מוטלת על גבה, דלתותיה קרועות לרווחה, ומתוכה השתפלו גוויית אישה וגווית גבר. לפתע בקעה מן המכונית יבבה רפה של תינוק. רק אדם אחד שמע את קול הבכי, שלח את זרועותיו ואסף לתוכן את הפעוט. רק אדם זה ידע את הסוד הנורא שהתינוק נ