מדף הספרים של בלדין - הספרים שדירג

הכניסה אל שדרך איטית; עמודי הפתיחה הם גישוש, חיפוש אוריינטציה, ניסיון של התמקמות: היכן אנחנו? מתי? הגישוש הולך ומתגלה כגישושו של שדרך, סוכן של מיזם עתידני שתכליתו לשחזר את הזיכרון של תושבי כדור הארץ שאבד בסדרה של אסונות עולמיים. שדרך נשלח מן העתיד אל העבר, הרחק אל שנות השמונים של המאה העשרים, על מנת להתמקם בתוך תודעתו של חנניה אדף

יש ספרים שבתום הקריאה בהם אנו מרגישים שמשהו עמוק בתוכנו נפרץ, עולם עולה וצף מתוך התת־מודע – ואז נעלם ומותיר אותנו משתאים. כזה הוא קרן השמע, שהמחברת שלו, לאונורה קרינגטון, הייתה מהיוצרים הבולטים בתנועה הסוריאליסטית במאה העשרים. מריאן לת'רבי בת התשעים ושתיים, גיבורת הספר, מקבלת מחברתה קרן לשיפור השמיעה, ומגלה כך שבני משפחתה מתכננ

המסע המהפנט בן ארבעת הכרכים, המסעיר את הקוראים בארבעים ארצות – מסע שנפתח בהחברה הגאונה – נמשך במלוא עוזו בכרך השני של הרומאנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה, 'הסיפור של שם-המשפחה החדש'. הספר השני חובק כשבע שנים מחייהן של שתי החבֵרות, מגיל 16 עד 23, מתחילת 1960 ועד סוף 1966. פרנטה ממשיכה להחיות בו באמינות יוצאת-דופן את כל גלריית הדמויות הר

ג`אז` הוא הרומאן האחרון, לפי שעה, של טוני מוריסון, כלת פרס נובל לספרות (שראה אור ב1992-, חמש שנים לאחר `חמדת`). ``היא התקדמה מכוח אל כוח, עד שהגיעה אל הייחוד שמעבר לכל השוואה... עכשיו נוכל להתענג על יצירת-המופת האחרונה שלה``, אמרה ביקורת אחת מני רבות כשפורסם הספר. ג`ו טרייס - סוכן של מוצרי-יופי מדלת-אל-דלת, בעל מסור, בן למעלה מחמישים - ``נדלק על

סדרת עם הספר - פרוזה ישראלית מגישה לקוראים הישראלים את מיטב הספרים מן השורה הראשונה בישראל, עמודי התווך של הספרות העברית המודרנית שהבית הישראלי אינו שלם בלעדיהם. מדור הפלמ"ח ועד שנות האלפיים: הסופרים והספרים בסדרה מייצגים קשת רחבה של תקופות, הלכי רוח ונקודות מבט, ומבטאים את עושרה ואת רבגוניותה של הספרות הנכתבת בישראל בפרט ושל הח

הביתה הוא הרומאן העשירי של טוני מוריסון, כלת פרס נובל לספרות (1993), המחברת של 'חמדת', 'העין הכי כחולה', 'גן-עדן' ו'חסד' הבלתי-נשכחים. רומאן חדש של מוריסון שב ומזכיר לנו בכל עמוד עד כמה היא פשוט יודעת לכתוב, להוליך טקסט בתנופה שמעטים מסוגלים לה. הביתה מחזיר אותנו לארצות-הברית הקשה של ראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, ארצות-הברית של מלחמ

אנחנו רואים יונה וחושבים על המלים צלם אנוש. הרוח היא חידה וגם הרוח שנושבת בין הבתים בסוף דצמבר. עוד מעט אנחנו מתים ובכל זאת אנחנו ממלאים את חלונות הראוה (מאחורי זכוכיות גדולות) באינספור חפצים. מה שקוראים מכונית עומד וזז עומד וזז ואסור לצעוק. כבר אין לנו אמהות או שהן שקנו מאוד והן יוצאות כמו דחלילים מן הפתחים האחוריים של מוניות. בבת

הרומנטיקה והתשוקה שבין קָנָמֶה למיסָקוֹ, זוג נשוי והורים לילד ביפן, גוועו כבר מזמן. שניהם יודעים שחיי הנישואים שלהם מוצו, אך הם לא גמרו אומר מה לעשות עם הידיעה הזו הרובצת ביניהם כמשקולת. אף על פי שהם סבורים שפרידה היא הצעד הנכון, לאיש מהם אין האומץ להוציאה אל הפועל. בינתיים הם מעמידים פנים. בנם, העֵר למצבם, הופך לצלע שלישית בקשר השת

אפתח בהתנצלות מקובל בתרגומים יפנים שהמתרגם מקדים בהתנצלות, אבל אני, עוד יותר מהמתרגם היפני, מרגיש חייב בהתנצלות. הרי איש לא מינה אותי לפרש ולתרגם את ספר התורה של חכמי הטאו, לקחת את כתר הכתבים הסיניים, לבתרו בסכין לחלקים על נייר, ולהלבישו גלימה עברית קשה, נוקשה וצעקנית. האם יש בי מספיק אהבת אמת אל הטאו, ואני לא מתכוון לאהבת המחברת, ה

דרך מרידה במחלקה סגורה בבית משוגעים מנסה קן קיזי להציג את המימסד הנוקשה, הכופה והמדכא בדמות האחות אחראית המחלקה. באמצעות האינדיאני השותק הוא מציג את החזרה לטבע. זהו ספר פולחן חזק ומעורר מחשבה גם היום.

אוטוביוגרפיה של יוגי חושף את ההתפתחות הרוחנית ואורח חייו הנסתר של פרמהאנסה יוגאננדה, מורה רוחני ויוגי מהמשפיעים ביותר על הפצת פילוסופיית היוגה בעולם המערבי. דרך סיפור חייו, מקרב אותנו יוגננדה אל החוכמה הטמונה בפילוסופיה העתיקה של הודו. הספר יצא לאור בניו יורק ב-1946, תורגם ל-18 שפות והיה תוך שנים מעטות לרב מכר עולמי - קלסיקה רוחנית

"פטריוטיזם אינו מספיק. אך שום דבר אחר אינו מספיק, גם. המדע אינו מספיק, הדת אינה מספיקה, אמנות אינה מספיקה, פוליטיקה וכלכלה אינן מספיקות, גם לא אהבה, גם לא חובה, גם לא פעולה, ולא חשוב כמה נטולת פניות תהיה, גם לא התעמקות, ולא חשוב כמה שמימית תהיה. מ אומה פחות מן הכול לא באמת יספיק." אי, הרומן האחרון של אלדוס האקסלי, משגר אותנו אל אי טרופי

במהלך חקירת היעלמות של נערה משדרות בקיץ 2014 פגש אליש בן זקן, הבלש המחונן של שמעון אדף, את המשורר נחום פרקש לרגע אחד. באותו רגע ייתכן שהחמיץ את הרמז החשוב ביותר שהזדמן לו באותה חקירה. ארבע-עשרה שנים לאחר מכן, בישראל שעברה שינויים גדולים, כישלון החקירה הזאת ממשיך לטרוד את חייהם של אחייניו של אליש, תהל ואושרי. מיהו בעצם נחום פרקש? באיז

הֶפּי וֵלי (עמק האושר) הוא מקום של חלומות וסודות, של שלג וקרח ורוחות. בעיר הקטנה והנידחת הזאת יש לכל אחד איזו פרשה לספר עליה, פרשה של אבדן, געגועים ובדידות. רופא שמבקש להסתלק משם, צעירה שהוא התאהב בה, בת עשירים שנכבשה בקסמי עובד זר. אבל את הֶפּי וֵלי קשה לעזוב, וגיבוריו של פטריק וייט – כל אחד בייחודו – לומדים בדרך הקשה להשלים עם מצבם.

"המאהב" הוא הרומן הראשון שכתב אברהם ב.יהושע, ומיד עם פרסומו ב - 1977 הפך לאחד הרומנים האהובים והנקראים ביותר בספרות הישראליית. הוא תורגם ל - 23 שפות, עובד להצגה בתיאטרון חיפה, ופעמיים עובד לסרט באורך מלא בארץ ובאירופה. שש נפשות מצאו מחבר, ובמונולוגים שתי וערב הן מספרות על עצמן בישראל של תקופת מלחמת יום הכיפורים ואחריה. מן הביקורת: ``...מע

לצד "מהאבהרטה", "ראמאינה" הוא האפוס המכונן של התרבות ההודית ושל דרום אסיה כולה. חיבורו בשפת הסנסקריט מיוחס לחכם ואלמיקי, שודד דרכים לשעבר, שחזה בצייד הורג עגור בעת שזה תינה אהבים עם בת זוגו. לשמע זעקת הכאב שבקעה מגרון העגורה, קילל ואלמיקי את הצייד קללה פיוטית, הנחשבת לפסוק השיר הסנסקריטי הראשון בהיסטוריה. ברהמא הבורא הציע לוואלמיקי

תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כיסא והכיסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו.

"מרכבת היהלום" מורכבת משתי יצירות - הנובלה "לוכד השפיריות"  והרומן "בין השורות"- המתרחשות במקומות שונים ובתקופות שונות, ובה-בעת מקושרות ביניהן באורח הדוק ומפתיע.   עלילת "לוכד השפיריות", הקרוי על שמו של שיר הייקו קלאסי, מתרחשת בקיסרות הרוסית, בימי מלחמת רוסיה-יפן (1905-1904). אראסט פטרוביץ' פנדורין שב למולדתו על-מנת למלא את חובתו הפטריו

לצפון־צפונה של הודו מגיע ב־1904 יהודי רוסי פצוע, שנמלט לא רק מרודפיו אלא גם מקול מצפונו. אין בו געגועים לאיש - לא להוריו, לא לנערה שעזב, לא לבני עמו ולדתם, גם לא לעמיתיו המהפכנים. מטפל בו רופא אנגלי, וטרינר לשעבר, שיותר מחוליו מעסיק אותו מי שגזל ממנו ברומא את אשתו. יש לו גם תוכנית איך למשוך לאזור את יריבו, ארכאולוג במקצועו, ולנקום בו. מ

סירוה מריה, בתו יחידתו של המרקיז דה קסלדוארו, נולדה פגית במאה השמונה - עשרה בעיר נמל קריבית, והמיילדת אמרה שהיא לא תחיה. באותה שעה נדרה דומינגה דה אדוינטו, השפחה הכושית התקיפה שמשלה בבית האציל, נדר לקדושיה שלה, שאם תחיה הילדה לא יגזז שער ראשה עד ליל כלולותיה. והילדה חייתה. אמה שנאה אותה מלידתה, אביה לא התעניין בה, ולכן היניקה אותה