מדף הספרים של ג׳ינה לינטי - הספרים שדירגה

B, A וE מתהלכים במעין יער. הם משוחחים. לאן הם הולכים? מיהם? היכן הם נמצאים? מהו המקום הזה? איש אינו יודע: לא הדמויות ולא הקוראים. הוודאות היחידה שלהם היא יכולתם לדבר. לכן, A ו-B משחקים במילים, מנסים להבין ולפרק מושגים אוניברסליים – חופש, אושר, הנאה ארוטית – ותוך כדי כך מובילים אותנו אל מרחבים חדשים. למעשה, הדמויות-האותיות בונות יחדיו יקום

אוקטובר 1931; אוקטובר 1923; אוקטובר 1926; אפריל 1928. ארבעה רגעי קיום לא רציפים, ארבע תחנות ביניים בעונות מעבר. בגוף ראשון, בפרוזה שורטת, במשפטים שבלוליים, מקופלים בתוך עצמם, מספר הגיבור את דנדון חייו, את ההתדפקות התמידית על הדלת, את נדודיו של מי שלא מצליח למצוא את הדרך פנימה. זהו גם ספר מסע בין ארצות, נופים וחברות אנושיות: נהגי משאיות החוצים

ים גדול, אי בודד, ארץ מוזרה ומרחבים לא ידועים — כך עשוי להיפתח רומן הרפתקאות קלאסי. ואמנם, המספר בתודה מגיע בתוך כלוב עבדים, על ספינה, לאי חסר שם. אלא שהכללים באי שונים מהמוכר לנו: עבדים יכולים לרכוב על אופנועים ודברים איומים יסופרו בקלילות בלתי מוסברת. עבד יכול להפוך למלך או לחוות פיצול זמנים או פיצול אישיות. הקורא יוכל לדלג בין סו

בנער האבוד של תומס וולף נמצאים קרוב לוודאי העמודים היפים והעזים ביותר בספרות האמריקאית שראו אור בשפה העברית בעשורים האחרונים. היכונו למפגש עם ארצות הברית הישנה, עם כיכר רווית שמש בעיירה דרומית, עם יריד עולמי היסטורי, עם משפחה אחת ועם מחשבות רבות. כתיבתו של וולף עתירת רבדים, עד כדי כך שנובלה קצרה זו מקבלת נופך של רומן גדול. זהו שי

בין העמודים של ״היה זה הוא?״ נבנית ארכיטקטורה שלמה של מתחים, תהיות, מצבים קומיים וחששות, והכול באמצעים ספורים: שני זוגות, שני בתים ביער וכמה ניצבים- אבל רק לכאורה- השואבים אותנו אל תוך מבנה ספרותי וירטואוזי. צוויג, אמן המילה המדודה והקלילות המוסגננת, לוקח את הקורא להרפתקה ספרותית, שבה העיקר הוא המשחק האינטימי של הסופר עם ערנותו של

"אנשי כדור הארץ, שימו לב בבקשה. כאן פרוסטטניק ווגון ילטץ מהמועצה הגאלקטית לתכנון העל - חלל. תוכניות הפיתוח לאזורי הספר של הגלקסיה מצריכות סלילת דרך אקספרס על - חללית, שתעבור דרך מערכת הכוכב שלכם. למרבה הצער, הפלנטה שלכם היא אחת מאלה שנועדו להריסה. התהליך יארך מעט פחות משתי דקות, במושגים הארציים שלכם. תודה". בלי פאניקה, בלי פאניקה. עבו

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

לאחר 14 שנים של שתיקה ספרותית, בגיל 85, הסופר הצ'כי הידוע בעולם, מחברם של רומנים רבים בהם "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" ו"ספר הצחוק והשכחה", מפרסם רומן חדש פרי עטו. 7 קטעים קצרים על צחוק, ייאוש פרטי, ארוטיקה ומוות — המגולמים על ידי קבוצה של ארבעה חברים, המצליחים להאיר את הבעיות הרציניות ביותר בעולמנו בלי לבטא ולו משפט רציני אחד. קונדרה מ

באוראן שבאלג'יריה, עיר מסחר מכוערת למדי וסתמית, "עיר מודרנית בתכלית", פורצת פתאום מגפת דבר וקוטלת יום-יום בייסורים נוראים המונים מתושביה. תחילה העניים הם שמתים בפרווריה הצפופים והמזוהמים, אבל אחר-כך משליטה המגפה את "דין הצדק" שלה בלי משוא-פנים, ומכחידה עשירים כעניים, סוהרים כאסירים, זקנים כצעירים- כולם עומדים נגדה חסרי- אונים. אבל