מדף הספרים של הגיס - הספרים שדירגה
מה קורה כשפסיכיאטר נשוי ומכובד מחליט לאפשר לקוביית-הימורים להשתלט על חייו?
כאשר כל פעולה, כל החלטה, כל מבנה אישיותו הופכים להיות תלויים כליל בהטלת הקובייה?
כאשר ניאוף, אונס ואף רצח פתאום הופכים לגיטימיים בעולמו?
האם איש הקובייה חסר מוסר לחלוטין?
האם הוא משוגע, ממש כמו אותם מטופלים שלו מן העבר? או שמא לפתע היה לאיש המאושר ביותר
פתחו את הדלת לחדר ההמתנה של הנשמה. ספר מופלא זה חושף בפעם הראשונה את המסתורין של החיים בעולם הרוחות שלאחר המוות.
ד"ר מייקל ניוטון, בעל מרפאה פרטית לטיפול בהיפנוזה, פיתח טכניקה היפנוטית משלו המאפשרת לו להגיע אל הזכרונות הנפתרים של מטופליו מחייהם בעולם הרוחות.
זהו מעין "יומן מסע" שלעשרים ותשעה אנשים שהועברו למצב של תודעת-על בה היו
חקר התודעה קרוי באנגלית NOETIS, ומקורו במלה היוונית נואוס, שפירושה רוח. האסטרונאוט האמריקני, אדגר מיטשל כתב בספרו: (PSYCHIC EXPLORATION), שחקר התודעה הוא התחום, שבו חקר החלל החיצון מתמזג עם חקר החלל הפנימי, והתודעה היא נקודת המפגש בין המציאות הפנימית והמציאות החיצונית. יש סוגים שונים של מודעות, ולהם דרגות שונות. המודעות של הגוף לאברי הגוף השונ
**מהדורה חדשה דצמבר 2024**
“זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים. מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.״
כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן —הכול מסתבך.
בשנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה בשנת 2007, הפך משאלה אחת ימ
אחד מרבי-המכר הגדולים ביותר של העשור האחרון!
למעלה מ-300 שבועות ברציפות בצמרת רשימות רבי-המכר של הניו-יורק טיימס!
"ספר נפלא ובלתי רגיל." (פאבלישרס ויקלי)
טירת הזכוכית הוא סיפור מדהים, לעיתים מזעזע, אך תמיד נוגע ללב -
על אהבה ללא תנאים של משפחה, שלמרות הפגמים העמוקים שלה מצליחה לטעות בקרב ילדיה נחישות, אומץ ויכולות מפתיעות לעצב את
חייה של אריאל מנטו, דוקטורנטית צעירה באוניברסיטה, משתנים ביום שבו היא מתחילה לעבוד על התזה שלה המתמקדת בניסויי מחשבה בספרות.
כשהיא מוצאת עותק של סופו של מיסטר Y בחנות ספרים משומשים, היא אינה יכולה להאמין למזלה הטוב. היא יודעת שעותקים של הספר, שכתב המדען הוויקטוריאני הידוע לשמצה תומס לומאס, נדירים מאוד. וכן, יש האומרים, גם מקוללים.
יצירה מרשימה ורבת קסם, רומן המוסר באותנטיות מושלמת ובפיוט מעודן את וידויה של אחת הגיישות ,המפורסמות בתולדות יפן. במבט נכון ומפוכח לאחור ,מספרת לנו ניטה סאיורי את סיפור חייה כגיישה בקול מכשף ואינטימי כאחד.
בן מנדלסון הוא סופ - ר, אדם המתמחה בכתיבת סופים בעבור יוצרים שאינם מסוגלים להביא את עבודתם לכדי גמירה. חמישה עשר חודשים לאחר מותה של מריאן, אשתו, בתאונה מחרידה הוא מחליט לשים קץ לחייו בעולם הזה ולצאת למשימה אורפיאית - מסע חיפוש אחריה ברחבי העולם האחר, עולם שהוא הגרסה החילונית של החיים לאחר המוות, עולם שנאספו אליו כל מתי העולם הזה, מ
מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,
אדם, ילד אוטיסט בן תשע, נמצא ביער ליד גופתה של אמיליה, בת כיתתו. שניהם שוטטו אל מחוץ לחצר ביה"ס ולתוך היער לפני כמה שעות וכעת המשטרה מקווה כי אדם, העד היחיד לפשע המחריד, יבהיר את שהתרחש.
אבל אדם אינו יכול לספר לשוטרים את שאירע. גם בימים שלווים יותר הוא מתקשה להתבטא, וכעת הוא נסוג לתוך עולמו הדומם.
אמו של אדם, קארה, מנסה לפענח את האיר
אנג'לה, בתם המתבגרת של עיתונאית מצליחה וכירורג בכיר, מובהלת לבית החולים שבו עובד אביה כשהיא פצועה אנושות בראשה.
בעוד עמיתיו נאבקים על חייה, יושב האב, טימוטיאו, בהמתנה מקפיאת דם בחדר סמוך ומדבר אל בתו, מדבר אל עצמו.
במשך השעות הוא חושף סוד המייסר אותו זה חמש עשרה שנה.
בגילוי לב נוקב וחושפני מתוודה טימוטיאו על האהבה הטראגית שטילטל
"ידעתי. ידעתי מיד שיש צורך בעגיל הפנינה. הוא ישלים את הציור."
בדלפט המשגשגת של המאה השבע - עשרה ידע כל אחד את מקומו: עשירים ועניים, קתולים ופרוטסטנטים אדון ומשרתת. כשמגיעה הנערה חריט לביתו של הצייר ורמר, ברור לה מקומה: עבודות בית, כביסה, וטיפול בשישה ילדים. איש אינו צופה מראש שהתנהגותה השקטה של חריט, התפיסה המהירה שלה, והקסם של ציורי
"דיבה" הוא רומן חתרני ואירוטי על אישה שחצתה את כל הקווים האדומים.
יש לה בית מהוגן, יש לה בעל אקדמאי, יש לה בן אהוב, ולמרות זאת היא בוחרת לגור ברחוב. "זו הפעם הראשונה בחיים שטוב לי," היא אומרת, "מאז שאני על המדרכה אני מרגישה יפהפייה.
עד לא מזמן היא היתה מורה לספרות בתיכון. ואז היא פגשה את נ', תלמיד רגיש ויפה תואר בן 17. מודעת עד כאב לגופה,
שנת הפלאות והזוועות היא 1666, שנת מגיפת הדבר, וב"שנת הפלאות" - הרומן הראשון של ג'רלדין ברוקס - אנו מתוודעים למאורעות השנה הנוראה ההיא מבעד לעיניה הטובות של דמות מיוחדת במינה: אנה פרית, משרתת צעירה וחסרת כל המתגוררת בכפר הררי מבודד באנגליה של המאה ה - 17. כאשר הדבר מגיע לכפרה של אנה, מחליטים תושביו להטיל על עצמם הסגר על מנת לעצור את התפש
"ילדות בנות תשע באירן לא צועקות בשמחה במגרשי משחקים, חשופות לעיני העוברים ושבים.
הן לא מושכות אליהן תשומת לב ולא הולכות לבית ספר עם בנים.
הן אינן מטלטלות את שערן הג'ינג'י הארוך ויודעת בביטחון שמחכה להן אהבה בעתיד.
והן לא, לא, לא שרות 'לשבת על עצים, להתנשק עם בנים ולהביא תינוקות...'.
ברפובליקה האיסלמית של אירן, אין שום דבר תמים ברגע
את הסוד שסופייה מגלה בגיל שמונה-עשרה היא מחליטה לנצור בלבה לעד. היא מתנתקת מעברה ונישאת לגבר אנגלי שפגשה באתונה, עוקרת מיוון ללונדון ומקימה משפחה. אבל ערב נישואי בתה, אלקסיס, שב העבר ומתדפק על דלתה. סופייה מבינה שכדי לאפשר לבתה להכיר את עצמה ולמצוא את דרכה בעולם, עליה להתפייס עם משפחתה ועם תולדותיה. כשאלקסיס מחליטה לנסוע לכרתים, סו
"ואל אישך תשוקתך" הוא סיפורה של דינה רייך, אישה צעירה ויפה בת הקהילה החרדית בירושלים
המואשמת בחטא הנחשב בעדתה לנורא מכל - ניאוף.
אף - על - פי שדינה חונכה להיות בת צייתנית להוריה ואישה מסורה לבעלה,
יש לה גם מאוויים משלה - לרומנטיקה, לריגושים, לידע - ודומה שלא תוכל לממשם לעולם.
נישואיה, פרי שידוך, מאלצים אותה להדחיק אץ המאוויים הל
הנשים בארצות-הברית מעוצבנות. הן פגועות, הן מרוגזות, הן כועסות. הן לא מתכוננות לשתוק עוד! נמאס להן! והן לא מתכוונות לעשות את זה עוד! מה היה קורה, אילו מנהלת צעירה, אשפית פיננסים מצליחה, אם חד-הורית ואמיצה, היתה קוראת יום אחד לכל הנשים לשביתה כלל-ארצית - למנוע סקס מהגברים שלהן, עד ששופט בית-המשפט העליון, שהתעלל ופגע באשתו, יקבל את מה שמגי
"הי!" אמרתי כשהיא התכופפה והעיפה לי נעל אחת, "מה את עושה?"
"מה נראה לך שאני עושה?" היא התחילה להתעסק עם הנעל השנייה.
"אני חייב מקלחת", הודעתי לה.
"היית מת", היא התקרבה אלי עם המבט המסוכן ההוא בעיניים.
צעקתי כששפתיה נדבקו לשלי.
"הכאבתי לך, מותק?" שאלה בקול עדין ומתחשב.
"שורף פחד," אמרתי.
"את מי זה מעניין," היא התחילה למשוך לי את החולצה מה