מדף הספרים של א.ל - הספרים שדירג
הכלב השחור של צ'רצי'ל כולל סדרת מאמרים מעניינים ומתגרים מאת אנתוני סטור, פסיכיאטר ומחברם של ספרים אחדים בתחום הפסיכולוגיה. בסגנונו הקולח והבהיר מציג סטור לפני הקורא ניתוחים פסיכולוגיים של אישים ידועי-שם כמו וינסטון צ'רצ'יל – גיבורה הנערץ של בריטניה בשעותיה הקשות, שנהג לכנות את הדיכאון שמירר את חייו בשם "הכלב השחור"; פרנץ קפקא – ה
"מונע על ידי יותר מידי סמים, רכים, קשים ובינוניים. יותר מדי אלכוהול, בעיקר מהיצע הוויסקי הדרומי, תומפסון הוא העתונאי ...המרתק, המשעשע, המקורי והנועז מכולם"(רון מיברג, מעריב) "ספר חובה בספריה שלנו" (אדם ברוך, מעריב תרבות) "...איוריו הנפלאים של ראלף סטידמן...מדגימים טוב יותר מכל כדור, איך נראה העולם כשאתה במצב שהנהיגה בו לא רק שאינה מומלצת,
בספטמבר 1959, לאחר התלבטויות רבות מאד, יצאתי לגרמניה כדי להסדיר את תשלום הפיצויים שהגיעו לי.
אילו ידעתי אז, לפני שהפלגתי למסע הארוך אל עברי, את אשר אני יודע היום, ספק אם הייתי טורח לתבוע פיצויים, וספק אם הדברים שעכשיו איני מוצא מפלט מהם היו נכתבים אי-פעם.
מאות מוזמנים ולא מוזמנים התארחו במסיבותיו המפוארות של גטסבי, אבל רק מעטים יכלו לזהות את המארח, ואיש לא ידע מיהו בעצם, ומה מסתתר מאחורי החזות הנוצצת. הוא הציג עצמו כאיש אוקספורד, וכבעל מדליות ממלחמת העולם. השמועות אמרו שהיה מרגל גרמני במלחמה, אחרים אמרו שהרג פעם בן - אדם, שהוא מבריח משקאות, שהוא משתייך למשפחה מלכותית אירופית... לאט - ל
אמרתי לו כי נדמה לי שגיליתי את סודו ואף התחלתי לפרט באוזניו את מה שמצאתי בכתביו. תגובתו הפתיעה והרעישה אותי: אחרי ששמע במתיחוּת חלק קטן מהדברים נפל על הרצפה, געה בבכי רם והחל להטיח את ראשו בקיר ולרקוע ברגליו היחפות על הרצפה. שעה ארוכה ניסיתי להרגיע אותו והייתי מבוהל מאוד ממה שחוללתי. הבאתי לו מן המטבח שתי כוסות מים והוא שתה, התעשת מ
"לא אלוהים הוא שיצר אותנו, אנחנו יצרנו את אלוהים."
הדת היא עיוות של מוצאנו, של טבענו ושל הקוסמוס.
אנחנו פוגעים בילדינו ומסכנים את עולמנו בשטיפת המוח שלהם.
כריסטופר היצ´נס מגדיר מחדש את תפקיד הדת ומשמעותה בחיים האישיים והציבוריים.
בשילוב ייחודי של בקיאות ושנינות מתמודד היצ'נס עם הסוגיה הדוחקת ביותר של זמננו: כוחה המזיק והרעיל
זוהי אולי היצירה הבולטת והעל זמנית ביותר של ארנסט המינגוויי. בשפה פשוטה אך בעוצמה רבה, מגולל בפנינו הסופר הגדול את הסיפור הכובש אודות דייג קובני, חסר מזל, שלעת זקנה נאלץ לעמוד בפני מבחן החיים הגדול ביותר שלו ? מאבק עיקש ומייסר כנגד דג-חרב, הרחק במימיו של זרם הגולף. בסגנון מודרני, ייחודי, המינגוויי מעצב מחדש את התימה הקלאסית של ג
כמעט הכול בחייו של אלי, נער דעתן הסובל מהפרעות אכילה, מועד לפורענות. בשכונת הארגזים שבה הוא מתגורר עם סימה, אמו הביולוגית, ויפת, בעלה, זוג נרקומנים בגמילה, מכנים אותו שמניאק, ואילו בבית-הספר מדביק לו המורה לספרות את התואר "פרא אציל" בתור כינוי גנאי. אלי, קורא ספרים כפייתי, מאוהב מרחוק באנה בובקין, נערה יפהפייה שעליה הוא מנסה לגונ
סטונר, ספרו המופתי של הסופר האמריקאי ג’ון ויליאמס (1994-1922), הוא סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים. אפשר להרבות מילים על מסלול חייו של גיבור הספר, ויליאם סטונר, אולם סוד קסמו של הרומן היפהפ
יש כאלה שימצאו ב"חומר טוב" בעיקר נתחי רכילות עסיסיים על מפורסמים ויפים, ומפורסמות ויפות: אריק איננשטיין ואלונה, אורי זוהר, בועז דוידסון, שמוליק קראוס וג'וזי כץ, שלום חנוך ומאיר ויזלטיר, יאיר הורוביץ ומנחם פרי, ועוד רבים מגיבורי הספרות והתרבות הפופולרית של שלהי שנות השישים ושנות השבעים והשמונים. וגם המון רסיסי סיפורים על משפחת דיין
"יום ראשון. לאנשים עובדים הוא מבשר התחלה ואצלי הוא רק עוד יום בדרך אל הסוף. על שולחן הכתיבה ערמת ניירות. האם אי פעם אכתוב את הספר שלי, אחרי שקיבלתי מקדמה משוודיה וכל זה, 'יומנו של כתב אסונות', שם זמני. שוודיה היא אולי המקום האחרון בעולם שבו עדיין נשמר חופש העיתונות ומתפרסמים בה ספרים חדשים ולא מקוונים, ונילס אדלמן, העורך בהוצאת הספרים
'אלברטין איננה' היא אחת הפנינים מן היצירה המונומנטאלית של פרוסט, 'בעקבות הזמן האבוד', וגם מעין רומאן עצמאי, שאפשר לקרוא בו בנפרד – אחד מהישגיו היותר גדולים של פרוסט: "זה מן הדברים הטובים שעשיתי", נהג לומר לידידיו.
את יצירתו בת 3000 העמודים שיכתב פרוסט שוב-ושוב גם לאחר "השלמתה". ב-1987 נתגלה במרתף ביתה של אחייניתו, לאחר מותה, טקסט במכונ
"שמי הוא קווֹתֶה. לשמות נודעת חשיבות רבה, שכן הם מלמדים הרבה על בעליהם. היו לי יותר שמות מכפי שזכאי אדם יחיד לשאת... הצלתי נסיכות, גנבתי אותן ממלכים עת נמו בתִלי קבורתם. שרפתי את העיר טרֶבּוֹן עד היסוד. ביליתי לילה עם פֶלוּרִיאָן, ובסופו היו לי חיי ובינתי לשלל. גורשתי מהאוניברסיטה בגיל צעיר מגילם של רוב המתקבלים אליה. הלכתי לאור הירח
זרח השמש נחשב מייד עם צאתו לאור לרומן גדול וביסס את מעמדו של ארנסט המינגוויי כאחד מאמני הפרוזה החשובים ומהיוצרים הבולטים בתקופתו. וזרח השמש, אולי יותר מכל ספר אחר, מבטא את תחושת החרדה שפקדה את הדור שלאחר מלחמת העולם הראשונה אשר כונה "הדור האבוד".
סיפור יפהפה זה על חבורה של גולים אמריקאים ואנגלים בשנות השלושים לחייהם – ליידי ברט א
הנה עובדה קטנה. אתם תמותו. 1939 גרמניה הנאצית. המדינה עוצרת את נשימתה. המוות מעולם לא היה עסוק יותר.
ליזל, ילדה בת תשע, חיה עם משפחה אומנת ברחוב הימל. הוריה נלקחו למחנה ריכוז. ליזל גונבת ספרים. זהו סיפורה והסיפור על דיירי הרחוב שלה כאשר הפצצות מתחילות ליפול.
מעט מידע חשוב: מספרו של הספר זה הוא המוות.
זהו סיפור קטן על: ילדה, אקורדיוני