מדף הספרים של אוהבת לקרוא - הספרים שדירגה


כאן נמצאים הספרים שקרא והדירוג שנתן לכל אחד מהם.





Simania RSS

מדף הספרים של אוהבת לקרוא - הספרים שדירגה


מיין לפי: הצג כ:
בצק העלים יצא מבעוד מועד מהמקפיא, ועכשיו הוא מזיע על השיש. על המחבת כבר רוחש הבשר הטחון. הרדיו, כמו תמיד אצלנו, מכוון לגל"צ. הראש נודד לאודי. זה הבוקר האחרון שלו במילואים. אני יודעת שהוא כבר חושב ומפנטז על החזרה הביתה, על המקלחת, על האוכל, על החיבוק החם. אוי החיבוק. מנחם הורוביץ קוטע את המחשבות, מדווח על חילופי אש בגבול הצפון. אני מצלי
מתחיל בסיפור שעילם, נכדו בן העשר של סופר ילדים מפורסם, מוצא על שולחן סבו. למרות ההפצרות הסב לא מוכן להשלים את הכתיבה. "לא כל סיפור שנולד מלב כותב צריך להסתיים ולהפוך לספר", הוא פוסק. "וספר בלי תקווה זה כמו אוכל בלי תבלינים. אין בו בכלל טעם!" אלא שלבו של עילם לא מניח לו להפקיר את הסיפור שנקטע. מאמציו זוכים להצלחה והספר יוצא לאור ומשנה
לפעמים, כשהחיים מגיעים למבוי סתום, לא נשאר אלא פשוט לקום וללכת... וללכת... וללכת... בגיל עשרים ושש שריל סטרייד חשבה שאיבדה הכול: אמה מתה, משפחתה התפזרה ונישואיה התפוררו. ואז, כשכבר לא היה לה מה לאבד, היא קיבלה את ההחלטה הגחמנית ביותר בחייה: לצעוד על שביל הרכס הפסיפי במערב ארצות הברית, ממדבר מוהאבי דרך קליפורניה ואורגון עד לוושינגט
"אם יקרה לי משהו, אז האיש הזה, אנטון קינצלה, הוא האחראי למותי" אמר הפושע הנאצי הרברטס צוקורס לאשתו ערב נסיעתו לאורוגוואי למפגש עסקי עם קינצלה, גופתו של צוקורס, מי שהיה אחראי באופן אישי למותם של 30 אלף יהודי לאטביה, נמצאה ב - 6 במארס 1965 בתוך ארגז עץ גדול בווילה קטנה במונטווידאו, בירת אורוגוואי. לחזהו היה מוצמד דף נייר טבול בדם שפירט את פ
ליאו גורסקי מנסה לשרוד עוד קצת, מקיש על הרדיאטור מדי ערב כדי להודיע לשכנו מלמעלה שהוא עדיין חי, מושך מבטים בדלפק החלב בסטארבקס. אך לא תמיד היו אלה פני הדברים: לפני שישים שנה, בכפר הפולני שבו נולד, ליאו התאהב וכתב ספר. ואף על פי שהוא אינו יודע זאת, ספרו שרד גם הוא-חצה דורות ואוקיאנוסים ושינה את חייהם של אנשים אחדים. אַלמָה בת הארבע-
"הסיפור מבוסס על דברים ששמעתי מפיו של יורם פרידמן, שהיה בן חמש כשהגרמנים כבשו את פולין בפרוץ מלחמת העולם השנייה, והיה בן שמונה כשנשאר לבד בעולם בעיצומה של המלחמה... והרי כבר נאמר שלעתים המציאות עולה על כל דמיון." אורי אורלב סיפור על ילד הנודד ביערות ובכפרים, נקלע להרפתקאות מדהימות ועושה את הלא ייאמן כדי לשרוד. בדרכו הוא פוגש ילדי
זהו סיפור אמיתי על שתי אהבות גדולות שנולדו ונרקמו בימים רוויי דם ודמעות - שתי אהבות שנקשרו זו בזו בקשר גורלי מרתק: אהבת שושנה, בתו של המנהיג הציוני הידוע דב בר בורוכוב, לקצין הבולשת הבריטי תומאס וילקין, ואהבתה שך רוני בורשטיין לאברהם ("יאיר") שטרן, מנהיג מחתרת לח"י. זהו סיפור על שני גברים שרדפו זה את זה חדורי שנאה, ועל שתי נשים שנאלצו
סיפור אמיתי ומרתק על גורלה של משפחה יהודייה עירקית, ובעיקר על אספירונס אשר מצאה עצמה בודדה בבגדד שהתרוקנה מיהודיה. סיפור הישרדותה הדרמטית ורבת הנפתולים והפנים במשך 46 שנים בעירק העויינת - מתחזה לאישה מוסלמית ונקראת בשמות שונים. סיפורה של אישה אחת, אמיצה וממולחת, המשכילה לנתב את דרכה בסביבה מסוכנת, אשר שיאו בנתיב בריחתה, עד לאיחוד
זהו סיפורו המדהים של רונן ד., בחור ישראלי שכמו צעירים רבים אחרים נמשך להודו ולחופש שהיא משדרת, אך הסתבך ומצא את עצמו כלוא בבית הסוהר ההודי למשך תקופה ארוכה וקשה מנשוא. בתוך כלא מוזנח ומטונף שמיועד ל- 800 איש נדחסו יחדיו 3500 אלפי אסירים, כשהם ממתינים במשך שנים רבות למשפט בלא לדעת מתי הוא יסתיים. הצפיפות הנוראית, הרעב התמידי, הסמים, הה
גבר יוצא לחפש אחר אישה שתאהב אותו ותינשא לו. לכאורה זה נשמע בנאלי, אבל לא כשמדובר בדון טילמן, גיבור הקומדיה הרומנטית השנונה "פרויקט רוזי". דון הוא פרופסור מבריק לגנטיקה וגבר חכם וחטוב (בזכות אימונים קבועים ותזונה מבוקרת) – אבל כל הסימנים מעידים שהוא לוקה בתסמונת אספרגר. כלומר, יש לו יכולות מנטליות פנומנליות, אבל הוא סובל מקושי לה
אחרי שאסון גדול פוקד את משפחתה, מחליטה רוני לקחת על עצמה התחייבות שבתחילה נראית גדולה מכפי מידותיה. למרות גילה הצעיר, היא נאלצת להפוך בן־לילה לאֵם לשלושת אחיה הקטנים ולאחראית הכמעט בלעדית לרווחתם הגופנית והנפשית. אלא שגם נפשה שלה פצועה ורצוצה, ולפרקים נדמה לה שנסיבות חייה יכריעו אותה וימנעו ממנה לממש את הבטחתה ואת שאיפותיה. אבל
סיפורה של עלמה, מנחת טלוויזיה חדת-לשון שמואסת בעיסוקה, בהצלחתה ובאורח-חייה על כל הנאותיו הפרועות. היא מתקרבת צעד אחר צעד אל הדת, ומתנתקת מכל עולמה הישן: מתל אביב ההוללת, מחבריה בעולם התקשורת ואפילו מבני-משפחתה. דרכה החדשה אינה חלקה ופטורה מספקות. להפך, יש בה כאב ותהיות, חיבוטי-נפש ובדיקה עצמית מתמדת, שתעורר הערכה גם בלבו של חילוני
ומה אם כל בן אדם בעולם היה עושה מעשה טוב אחד לשלושה אנשים? הכול התחיל במשימה מאתגרת שהטילה מורה לאזרחות על תלמידיה – בואו עם תוכנית לשנות את העולם, ותממשו אותה. טרוור מק'קני בן השתים-עשרה הרים את הכפפה - הוא בחר שלושה אנשים ועשה להם טובה. במקום שיחזירו לו על כך הוא ביקש מהם להעביר את זה הלאה - לעשות מעשה טוב לשלושה אנשים אחרים, שגם
גם אם הוא לא מדבר עליהם, הזיכרונות עדיין שוכנים בראשו בן התשעים-ומשהו של ג'ייקוב ג'נקובסקי. זיכרונותיו כגבר צעיר בעולם שכולו אכזריות וליצנוּת, עם פלאות וכאב וכעס ותשוקה; עולם עם חוקים צרים ולא הגיוניים משל עצמו, עם דרך חיים - ודרך מוות - משל עצמו. ג'ייקוב היה שם כי מזלו אזל; מרלנה, כוכבת מופע הסוסים, נמצאה שם כי התאהבה באיש הלא-נכון, המ
"לאן אתם לוקחים אותה?" שאלה אמא. "לאווין," הם ענו. אווין היה בית כלא לאסירים פוליטיים עוד מימי השאה. השם עורר חלחלה בלב כולם: זה היה שם נרדף לעינויים ולמוות... איש מעולם לא דיבר על אווין; המקום היה אפוף שתיקה מלאת פחד. ב-15 בינואר 1982, שנים ספורות לאחר עליית האייתוללה ח´ומיני לשלטון, נעצרה מרינה נעמת בת השש-עשרה ונידונה למוות בגלל מאמר ב
פאניה סילס לא ידעה כי היא פמיניסטית וכי היא נמנית עם אנשי העלייה הראשונה. היא נמלטה מפוגרום ברוסיה והגיעה לגליל העליון. בגיא אוני, ראש פינה של היום (שהשנה - 1982 - מלאו מאה שנים להיווסדה) היא מכה שורשים. פאניה היא מאותן נשים - נפילות ששמן נפקד מספרי ההיסטוריה, כי ברשימות האיכרים הגואלים את אדמת הארץ מופיעים בדרך כלל שמות גברים בלבד...
"... משכתי בכל כוחי, אך לשווא. כאילו הייתי יצוק במלט. לא צלחתי לנוע. שוב רציתי לבכות, אך חשתי רק גוש מוצק בגרוני. זהו זה, זה המוות. סופי יהיה בביצה הזאת. השלמתי. ידעתי שאין לי כוח, וידעתי שאין כוח בעולם שיושיט לי יד וימשה אותי מן הבוץ". הם היו ארבעה שיצאו לג'ונגל הבוליביאני: קרל, עבריין אוסטרי שהתחזה לגיאולוג, מרקוס השוויצרי, קווין האמ
הנערה שהשארתָ מאחור חובק את סיפורן של שתי נשים בלתי- נשכחות שעשורים רבים מפרידים ביניהן. בשנת 1916 יוצא הצייר אדוארד לֶפֶבְר אל החזית ומשאיר מאחור את אשתו סופי בכפר קטן בצרפת. כמעט מאה שנים אחר כך, דייוויד הלסטון משאיר מאחור את אשתו ליב כשהוא מת מוות פתאומי וחסר פשר זמן קצר לאחר נישואיהם. בין המאות ובין הנשים קושרת תמונה אחת – "ה
דיפטיכון הוא סיפורם של אב ובן הדומים זה לזה דמיון ניכר, ועם זאת הם שונים בתכלית. הבן, אלכס, מתאר את ההתמודדות הגדולה של חייו-העלייה ארצה, הפציעה, הקטיעה והשיקום. במקביל מתאר האב, משה, את הישרדותו המופלאה בתקופת השואה בהולנד ובגרמניה. בן ואב-שתי תקופות, שתי לידות מחדש. זהו סיפורם של יהודים שאינם בדיוק יהודים; סיפור שבו אין אוחזים בא
הרבה שמות היו לאלונה פרנקל בילדותה, ובהרבה מחבואים היא הסתתרה: בעגלה מלאה קש, בבונקר שנחפר מאחורי התנור במטבח, בדיר חזירים, בארגז ששימש כמיטה ודמה לארון מתים, במירבץ סמרטוטים, בארון שאחת מדלתותיו הוסוותה כמערכת של מגירות. הם לא היו תמימים במיוחד, משחקי המחבואים הללו, ולעיתים אף היו מסוכנים מאוד - בעיקר כשהגסטפו ארב מעבר לדלת. עם ה


©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ