מדף הספרים של אבא של נרא - הספרים שדירג

עלילת האיש שלא פסק לישון, הרומן החדש של אהרן אפלפלד, מתרחשת רובה ככולה בארץ ישראל בזמן מלחמת השחרור. כמה נערים ניצולי שואה קובצו יחד והם בונים טרסות בהרי יהודה, לומדים עברית ומתאמנים לקראת הקרבות שיבואו. אך המשימה הקשה יותר הניצבת בפניהם היא המפגש עם עולמם הפנימי: הזיכרונות הבהירים, הכורח להתמודד עם מה שאירע להם והרצון העז להעניק

זיכרון רחוק צף ועלה בראשו מבעד לערפילי ילדותו: נערה צעירה ויפה מלטפת את ראשו ונותנת לו מתנה. לפתע נעלמה הנערה ואיש מבני המשפחה לא הזכיר אותה עוד. לפני שמת אביו במחנה הריכוז, הוא סיפר לו על דודתו החיה באנגליה. אבל הכול התערבל בראשו במהלך הימים הקשים שעברו עליו. הוא לא זכר את שמה, הוא לא היה בטוח אם אכן היא קיימת במציאות... זהו סיפור על

הרומן החדש של אחד הסופרים הנחשבים והמוערכים ביותר בעולם, לוקח אותנו אל המחוז הקסום של ילדותו – אל הנהר פרוט ואל הרי הקרפטים, שם הוא נופש עם הוריו על סף פריצתה של מלחמת העולם השנייה, חודש תמים שייחרת בלבו לעד. ההורים הם אנשים משכילים, רגישים, אך שונים באופיים. האב קנאי לחשיבה הרציונאלית, האם כולה אינטואיציה ורגש רליגיוזי. האב סולד

"מי זאת?" שאלתי את אמא ודחפתי את התמונה לתוך האדים של המרק עוף. "תחזירי את זה למקום," אמרה בקול שקט. "אבל זאת לא את ליד אבא, אז מי זאת?" היא ניגבה את הידיים בסינר, חטפה ממניאת התמונה ויצאה מהמטבח. "אולי היתה לי פעם אמא אחרת," צעקתי אחריה,"ואת לא רוצה לגלות לי." הרומן האוטוביוגרפי המרגש ורב-העוצמה של אדית זק מתאר את מסעה המטלטל של ורה - י

בני משפחת אשמן ובני משפחת אוסטרובסקי, מקורביהם - שכמותם נמנים עם שארית הפליטה של יהודי מזרח אירופה - נפגשים בשבת גורלית אחת לסעודה. במוצאי אותה שבת יורד בועז אשמן אל מרכז העיר חיפה. ביקורו האגבי שם הופך ליריית פתיחה ברצף מאורעות שירעישו את עולמם של המשתתפים בארוחת השבת. במשך שתי יממות ומחצה אי אז בשנות השבעים נגררים בני שתי המשפ

סיפור חייו של ברונו, בן להורים קומוניסטים וגידם מגיל רך כתוצאה מתאונה. בתחילה, הגדם מציק לו, אך עם השנים הוא לומד להקשיב לו ולאיתותיו ולקלוט באמצעותו את העולם. בשנות ילדותו ונעוריו הוא שוקד על חישול גופו ורוחו, וכך שורד את אימי השואה ואת שנות המבוכה שאחריה. לאחר המלחמה, בשיטוטיו באירופה וגם בישראל, הוא מציב לעצמו מטרה: להזכיר ליהוד

ברונו, נער מתבונן ורגיש, ואמו חוזרים ברכבת־לילה, ב"קרון שמור עם מושבים יציבים, מפיות לבנות, רקומות, במקום המיועד לראש". לאחר זמן מה נכנסת לקרון מלצרית, נערה צעירה, ו"החלה מגישה קפה־לילה ועוגות גבינה". לתוך הסצנה השלווה והאנינה הזו, המייצגת את הווי החיים של השכבה היהודית הבורגנית בממלכה האוסטרו־הונגרית, משלב אהרן אפלפלד רכיבים מאיי

"הסיפור מבוסס על דברים ששמעתי מפיו של יורם פרידמן, שהיה בן חמש כשהגרמנים כבשו את פולין בפרוץ מלחמת העולם השנייה, והיה בן שמונה כשנשאר לבד בעולם בעיצומה של המלחמה... והרי כבר נאמר שלעתים המציאות עולה על כל דמיון." אורי אורלב סיפור על ילד הנודד ביערות ובכפרים, נקלע להרפתקאות מדהימות ועושה את הלא ייאמן כדי לשרוד. בדרכו הוא פוגש ילדי

בספר "פולין ארץ ירוקה" לוקח אותנו אהרן אפלפלד אל כפר פולני שבו עדיין דרים בכפיפה אחת אמונות ישנות, דעות קדומות ונופים קסומים. הפעם עושה את המסע ילדי הארץ, בן לניצולי שואה שמשבר משפחתי ורגשי אשם כלפי הוריו חוברים יחדיו ונושאים אותו הרחק מביתו, אל כפר הולדתם של הוריו. בכפר הוא פוגש את מגדה, איכרה מקרוב את המשפחה היהודית על תהפוכותי

עלילת הספר מתחילה בכפר הודי נידח, שם נאלצה קוויטה להשלים עם רצח התינוקת שילדה בידי בעלה ומשפחתו. עם הולדת התינוקת השנייה, היא מעניקה לה שם: אושה (שחר). היא נחושה בדעתה להציל את חייה, ועורכת בסתר מסע מפרך עם אחותה לבית היתומים במומבאי. החלטה זו עתידה לרדוף אותה ואת בעלה גם לאחר הולדת הבן המיוחל. "הבת הסודית" שוזר את סיפוריהן של קוויט

עד חוד הצער, הרומן החדש של אהרן אפלפלד, לוקח אותנו למחוזות חדשים שעוד לא נודעו ביצירתו הענפה. דרך עיניו של אדמונד, נער בן שבע-עשרה, אנו מצטרפים לקבוצה של לוחמים יהודים במלחמת העולם השנייה, המכינים את עצמם לקרב מכריע עם האויב. אדמונד הופך מנער רך לגבר צעיר. אבל בה בעת הוא, וחבריו למסע, נחשפים לשורשי הרגש והצער הפרטיים והקיבוציים

כשנודע ליששכר, גיבור הרומן החדש של אהרן אפלפלד, כי אחיו שמתגורר הרחק מביתו נרצח על ידי פורעים, הוא רותם את הסוסים לעגלה וממהר לצאת למקום הרצח. מרגע זה מתגלגלים האירועים במסלול גורלי — כמסלולו של כדור שנורה מרובה.   יששכר הוא איש גבוה וחסון, מופנם ואצילי, בן למשפחה של עובדי אדמה. הוא מתגורר בבית אבותיו, מתגעגע אליהם ואל אורחות חיי

כמו רובינזון קרוזו על אי, באומץ רב ובתושיה, מסתתר ילד יהודי בבית הרוס, ברובע רפאים בגיטו.הרובע פונה מדייריו, שהשאירו כמעט את כל רכושם. הבית ההרוס נמצא ליד חומת הגבול, ומבעד לפתח האוורור שבפינת המסתור שלו יכול אלכס לצפות בנעשה ברובע הפולני. עליו להמתין בין ההריסות לאבא שהבטיח לחזור כעבור כמה ימים. אך הימים הופכים לשבועות והשבועות

בתחילת חייה, נדמה שדרכה של ליאונה על פני האדמה תהיה מאושרת. השמים הכחולים של יבשת אפריקה (שבה נולדה) מחייכים לה, ריחות ומזמורים קוסמים לה, והשמש מאירה את עולמה. ליאונה מרגישה אהובה, אך בהיעדר אנשים שלא רק יאהבו אותה, אלא גם יטפלו בה – היא שוקעת מגיל צעיר בספרים, והם אלה ש"מגדלים" אותה. גיבורי הספרים משמשים לה כחברים וכמשודל להתנהלות

אנשים משקרים שקרים משעממים על פוליטיקה, על אלוהים ועל האהבה. כל מה שאתה צריך לדעת על אדם כלשהו יתגלה לך אם רק תשאל אותו שאלה אחת ויחידה: איזה ספר אתה הכי אוהב?    לאֵיי-גֵ'יי פִיקְרי כבר אין ציפיות גבוהות מהחיים. אשתו האהובה מתה, וחנות הספרים שלו, חנות הספרים היחידה באי הקטן שבו הוא מתגורר, אינה עסק משגשג.  עד שיום אחד הוא מוצא ילד

אלמן בן 79, גימלאי של נציבות מס הכנסה, מחליט לעזוב את ביתו לעבור לדיור מוגן. במהלך פינוי דירתו הוא מגלה תיק עור ישן של אשתו המנוחה, ובו הערות על פרקים עלומים מחייה הסודיים, אותם העלתה על הכתב בלי ידיעתו. הוא מתחקה אחר הכתבים שמצא, וכך נגלים סיפוריהם של יתומי המלחמה שנאספו בטשקנט, אליה נהרו אלפי פליטים מפולין ואזורים אחרים שנכבשו ע"י

"היה אפשר לצפות שסיפור כזה יעבור מפה לאוזן, יילחש בחדרי מדרגות, או בחדרי מיטות, יתואר לפרטי פרטיו, לדורי דורות, אך הפלא ופלא, מיד לאחר שקרה המקרה, ואף שהיו לו עדים, עדי ראייה ממש, לא דיברו בו הבריות, לא בעברית, לא ברוסית ולא באמריקאית, כאילו גמרו בלבם לכסות את השערורייה בפתיתי זמן, בשניות שנערמות על גבי דקות, כמו שלג. שהרי ממילא איש לא י

שתזכה לשנה הבאה הוא ספר מרתק ומרגש על מסע שתחילתו בלידה וסופו בלידה מחדש. זהו סיפור על פריצת גבולות, על תקווה ועל כוחה. הוא גם סיפור על תגליות גנטיות ועל החלומות שמאחוריהן, על אחווה אנושית, על הורות אמיצה ובלתי מתפשרת ועל כוחו של קשר - דם. שתזכה לשנה הבאה הוא קודם כול סיפורו של אמיתי, שנולד ב8 - בספטמבר 1998. לאחר שישה חודשים אובחן אמיתי

"לפני שנולדתי, אבי אמר לאמי, 'אם זה יהיה בן, הוא יהיה מדען'". והמדען ריצ'רד פיינמן היה לאחד מגדולי הפיסיקאים של המאה העשרים. חתן פרס נובל. אולם כפי שכבר גילו מי שקראו את "אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן", הוא לא היה אקדמאי של היכל-שן, אלא אדם לבבי, בעל רעב שאינו יודע שובע להרפתקאות מכל מין וסוג, וכן בעל יכולת נדירה לספר סיפורים על המאורעות